01
מאז הקמת הממשלה הנוכחית ובמיוחד בתקופה האחרונה, אנו שומעים חדשות לבקרים מפי מנהיגינו, הראשי והחליפי, נאומים חוצבי להבות על אחדות לאומית ועל חשיבות איחוי השסעים הקיימים בחברה הישראלית. אך בעודי שומע נאומים אלו, אינני יכול שלא להיזכר באירועים שפקדו אותנו אך ורק לפני כשנה – כאשר אנו עומדים מספר ימים לאחר חג השבועות, ויום אחד לפני הפסקת האש של מבצע שומר חומות.
באותם ימים שירתתי בצפון רצועת עזה. לשני הצדדים ברור היה שהפסקת אש עומדת בפתח. שעות אלו לרוב מתוחות ביותר מתוך הבנה שכל צד ירצה להשיג ׳הישג מבצעי אחרון׳ משלו. ואכן כפי שחששנו, אותו הבוקר נפתח עם ירי נ״ט על טיולית בצפון הרצועה. למזלנו בדרך נס אף אחד לא נפגע, אך אנו מבינים שבעקבות כך החמאס יחפש הישג מבצעי נוסף, או כמו שנקרא בלשון העם ׳תמונת ניצחון׳.
אירוע זה תופס את צוות הטנק שלי ואותי בעמדות אחוריות – עת אנו ממתינים להמשך פקודות. בפרק זמן זה ולאורך כל המבצע, מתנהלים בג׳נטקסים (קסדות הקשר בטנק) דיונים, שיחות נפש, הומור שחור וויכוחים פוליטיים חריפים. כל אחד משתף את חייו ואת מחשבותיו, והדיון הפוליטי מהווה נדבך עיקרי מהשיח בצריח. כמו צוותים רבים וטובים אחרים, כך גם הצוות שלנו מהווה דוגמה להטרוגניות הפוליטית והמחשבתית של אזרחי המדינה. ערבוב טבעי ויפה של נהג (גיבור) שככל הנראה הצביע ימינה, טען (פנתר) שהוא חסיד גדול של יצחק רבין, מפק״צ (מקצוען) שהביע את תמיכתו ביאיר לפיד, ואני התותחן שנע בסקאלה הפוליטית שבין ביבי לבין סמוטריץ׳. לאחר כשעה וחצי – שעתיים של ויכוחים פוליטיים סוערים מגיעה הפקודה המיוחלת, ובמקביל אליה אנחנו חוטפים טפטוף של פצ״מרים מכיוון הרצועה. אנו מתבשרים כי עלינו לנוע לעמדת אש צפופה ולנהל אש אל מול הרצועה. באבחה אחת כולנו נדרכים, ותוך רגע הדבר היחיד שנשמע בג׳נטקס הוא חילופי פקודות קצרות ותכליתיות. טפטוף הפצ״מרים כבר הפך לגשם, ומפקד הטנק נותן פקודה לעלות לעמדת אש. לא מספיקות לחלוף להן שתי שניות, וקול בוקע ממערכת ההתראה האוטומטית של ׳מעיל רוח׳. דממת האלחוט בקשר נחתכת על ידי קריאת “טילים-טילים״ ואנו מבינים שנורה לעברנו טיל נ״ט. בשבריר שנייה כולנו ללא יוצא מן הכלל קוראים בצעקה גדולה: “אחורהה!״.
02
׳תמונת ניצחון׳. מאז שאמצעי התקשורת והסמארטפונים נמצאים בכל מקום ובכל כיס, הן המצביאים והן המנהיגים מחפשים את תמונת הניצחון התקשורתית, מתוך הבנת משמעותה בניגוד למלחמות העבר.
לאחרונה פורסם בתוכנית ׳עובדה׳ על כשלי תמרון ׳מכת ברק׳ בתחילת מבצע שומר חומות. תמרון זה היה אמור לעבוד בדיוק בשיטת תמונת הניצחון – הפצצה של מנהרות התקפיות של חמאס וחיסול מחבלים רבים יחד איתן, היו אמורים לספק תמונה כזו. המנהרות הושמדו אך 600 מחבלי חמאס שהיו אמורים להיות בתוך המנהרות, לא היו שם.
במשך ימים בודדים לאחר מכת ברק החל קמפיין תקשורתי מתוזמר, שנועד להאדיר את ההישג המבצעי ולהעצימו. המטרה הייתה לשדר תמונת ניצחון ליושבים בציון ולסיים את המבצע עוד לפני חג השבועות. אך לא תמיד הכול מסתדר כפי שרוצים, והמבצע נמשך עוד שבוע ימים.
03
בסערה פוליטית קשה. מערכת בחירות אחת רודפת את השנייה, וככל הנראה שהבאה בתור כבר מחכה מעבר לפינה. לעניות דעתי האחריות לכך מוטלת על כתפי כל אחד מנציגי הציבור, ללא קשר לעמדתו והשתייכותו הפוליטית. הפארסה הגדולה החלה עוד בשלהי תשע״ט לאחר מערכת הבחירות הראשונה, כשהמצב המנדטורי היה 60-60. אביגדור ליברמן החליט שהוא אינו שייך יותר לצד הימני-לאומי של המפה הפוליטית, ובכך גרם דה פאקטו למערכת בחירות שנייה. אף על פי שרוב העיתונאים ידעו שליברמן עשה צעד זה מתוך מניעים אישיים, התקשורת הישראלית קיבלה זאת בהבנה ובהכלה. התקשורת שתפקידה להיות שומר הסף, לחשוף שחיתויות ולהעביר מידע בצורה אובייקטיבית לציבור, מעלה בתפקידה!
נדמה כי מרבית העיתונאים שמטו את תפקידם המסורתי, ככאלו שאמורים לסקר את האירועים בצורה אובייקטיבית ונקיית דעות אישיות. וכל כתב ולו הזוטר ביותר, הפך להיות פרשן פוליטי, וככזה הוא מקדם אג׳נדות ציבוריות-פוליטיות לפי ראות עיניו והשקפתו.
שר האוצר לשעבר, כחלון, הבין שללכת לבחירות שניות ברציפות זה דבר שיעשה רע למדינה, ובעקבות כך החליט לחזור לרשימת הליכוד. כפועל יוצא של החלטה זו ובניגוד גמור למקרה ליברמן, כחלון חוטף לינץ׳ תקשורתי שיגרום לו בהמשך לעזוב את החיים הציבוריים. קופצים מערכת בחירות אחת קדימה, ועכשיו תורו של בני גנץ לחטוף ביקורות ארסיות. גנץ שכל חטאו היה שהבין שאין טעם ללכת למערכת בחירות רביעית רצופה, חובר לממשלת אחדות עם נתניהו, ובכך הותר הרסן כלפיו. מדהים לראות את ההבדל ביחס התקשורת לליברמן, בנט וסער כשכל אחד בתורו סטה מדרכו האידיאולוגית בשם קדושת מחנה ה״רק לא ביבי״, לבין היחס לכחלון וגנץ שבסך הכל רצו לנסות להשיב את הסדר על כנו.
04
בחזרה לשדה הקרב. לאחר שאגת ה״אחורה״ של כל אנשי הצריח, הנהג בחדות מרשימה מוריד אותנו מעמדת האש ואנו מזהים פגיעה בדיוק במקום שבו עמדנו.
למזלנו, ב״ה האירוע נגמר בצורה חיובית וללא נפגעים, אך הוא היווה אירוע סמלי עבור כל אחד מיושבי הטנק. בעוד שברור שליורה הנ״ט לא משנה במי בחרנו או לאיזה מחנה אנו משתייכים, אנו הבנו רק אז שזה באמת לא משנה. ידענו להתווכח בזמנים האפשריים, אך בו זמנית ידענו שכשיש משימה וצריך להתאחד, אף אחד לא יוכל להפריד בינינו. הצוות פעל כאורגניזם אחד ובסינרגיה מרשימה – ודבר זה הוביל להישגים מבצעיים. לכול היה ברור: שכשדברים חשובים מונחים על הכף, אין מקום או משמעות לפערים שבינינו, אלא רק לאיחודים ולהתקרבות על מנת לצלוח את האתגרים.
ראש ממשלה שמזכיר בכל מילה שניה “כן אבל, ביבי…״ ועדיין ממשיך את מדיניות הביטחון של ׳שקט בכל מחיר׳, ראש ממשלה תקדימי ומסוכן עם חמישה מנדטים וחצי, מדבר על גן הפלגנות היהודי ואחדות שלא קיימת עם מפלגת רע״ם, כי כנראה הוא קלט שמדיניות השקט בכל מחיר נכונה גם לזירה הפוליטית – ועל כך תשאלו את יום טוב כלפון. בנוסף שר המשפטים מודאג מראש ממשלה עם שלושה כתבי אישום תקדימיים, למרות שאותם האנשים שפתחו את כתבי האישום גם ׳חיסלו׳ באופן עברייני את גיבור ישראל, גל הירש.
בכל פעם ששואלים מישהו מחברי הקואליציה משהו על התנהגותם או על דעותיהם, הם עונים בצורה לקונית ומרגיזה שממשלה זו עדיפה על בחירות חמישיות. אף אחד לא עוצר אותם ואומר להם שאין מי שמבקש בחירות. אפשר ורצוי כבר מחר להקים ממשלת אחדות רחבה מקצה לקצה, בלי נבחרי ציבור אנטי ציוניים ובלי להסתמך עליהם. כי כאשר המטרה של מנהיגינו היא להיות עם חופשי בארצנו, אז לא מתעסקים בכל פוש אישי ופוליטי, אלא באחדותנו. זאת ׳תמונת הניצחון׳ האמתית.
