יהדות עכשיו

תנו לתרבות לדבר

מהפכה בתרבות: גם לשומרי המסורת, לתושבי הפריפריה ולציבור הרחב מגיע לצרוך תרבות איכותית התואמת את אורח חייהם. שרת התרבות והספורט מירי משתפת את קוראי גילוי דעת בתהליך שהעבירה את המשרד, במלחמות שלחמה ובמחירים שהיא משלמת עד לפני חמש שנים נחשב משרד התרבות לתיק של ניהול תקציב בין מודות ואירועים שרובם ידועים מראש. אף אחד לא שם עינו על המשרד הזה, ומלבד טקסים רשמיים הוא כמעט שלא הגיע למהדורות החדשות. גם השרה מירי רגב, המכהנת בתפקיד שרת התרבות כבר יותר מארבע שנים, לא חפצה בתחילה בסחורה שהציע לה ראש הממשלה, אך לאחר מחשבה הבינה כי ביכולתה להפוך את המשרד המשמים לנושא שלא יורד מסדר היום הציבורי, וכך עשתה.

במבט לאחור, כמי שלא התחברה לתיק הזה מלכתחילה, איך את רואה היום את המקום שלך בו?

"בסופו של דבר אין עוד מלבדו. הקב"ה שם אותנו בדיוק במקום שבו אנחנו צריכים להיות. אני מבינה שזה התפקיד שלי גם ברמה האישית וגם בשינוי של התרבות והגישה הציבורית אליה. השינויים שהובלתי מתבטאים למשל בהנגשה של התרבות לפריפריה וליו"ש ובגיוון התרבותי בעולם הזמר המזרחי, עולם שבעבר התרבות היהודית לא התייחסה אליו כלל. אלו דברים שכנראה היה מתפקידי לעשות".

החיבור של רגב למסורת אינו רק כשל אורחת כבוד אצל רבנים או במוסדות דת. ציבור גדול שהודר בעבר כמעט לחלוטין מתקצוב משרד התרבות קיבל אצל השרה אוזן קשבת לצרכיו. "שמתי דגש מרכזי על עולם התרבות היהודי והגדלתי תקציבים למכוני מחקר תורניים, לסליחות ולאירועים דומים. אני לא מכירה הרבה שרים שעמדו ואמרו שיש לפתוח את טקס יום העצמאות עם לוחות הברית, כי אין הר הרצל אם אין הר סיני. אני לא צריכה להתבייש באמונה שלי. הצלחתי לעשות מהפכה אמיתית ולהביא את התרבות והספורט גם לאיו"ש וגם למגזר החרדי".

רגב מפרטת עד כמה היה לה חשוב להשקיע בעולם החרדי והתורני ואילו מורכבויות עלו בדרך: "אנחנו רואים את השינוי שהעולם החרדי עובר. לדוגמה, בעבר החרדים לא זכו לפסטיבלים, כי המשרד הכריח אותם לעשות פסטיבלים מעורבים לנשים ולגברים, והם לא יכלו להשתתף בזה. כשהרמנו את פסטיבל רכסים ואת הפסטיבל בבית"ר עילית תקפו אותי ואמרו לי שזו הדרה. באתי ליועץ המשפטי ואמרתי לו: אתה לא מאפשר לי לעשות בבית"ר עילית או ברכסים אירועים בהפרדה בין גברים לנשים? דינה זילבר אמרה שזו הדרה, אבל לא עזר לה, והיועץ המשפטי קיבל את דעתי. 

"ניגשה אלי בחורה מהעיר החרדית אלעד אחרי הפעם הראשונה שהיה בעיר פסטיבל, ואמרה לי 'אני רוצה להודות לך. שלא יכול זו הפעם הראשונה להיות שבמשך שנים הדירו את החרדים וגם הערבים, חייבו אותם לעשות אירועים מעורבים. תראו איזו התפתחות במגזר החרדי. בכל מה שקשור לחרדים, לערבים וגם ליו"ש עשיתי מהפך. לא יכול להיות שמשולש דיזנגוף, שאול המלך ואבן גבירול יקבל הכול. רבקה מיכאלי אמרה שהם שייקחו בכל זאת את מה ששייך להם. תעשו קצת דיאטה, יש עוד תרבות חוץ מכם".

 בארבע שנותיה במשרד היו מקומות שתוקצבו בפעם הראשונה דרך משרד התרבות: "הלכו איתי לבית המשפט, שאלו מה פתאום נתנו ליו"ש. זה חלק מארץ ישראל, והיה לי חשוב לתקצב אותם כי מגיע להם כמו לכל מקום אחר. תקצבנו את שחזור בית הכנסת בכפר התימנים, את בית רומנו בחברון, את בית המייסדים במוזאון חברון, את תיאטרון הבימה, הגדלנו את התקציבים של מכוני מחקר תורניים כמו של הרב דב ליאור, מכון הר ברכה של הרב מלמד ומשפטי ארץ בעפרה.

"תקצבנו עפיפוניאדה בגוש עציון בפסטיבל אורות השומרון פסטיבל אקסטרים באריאל. בפעם הראשונה צולם בשומרון סרט בהפקת האחים אדרי ובכיכובו של יובל המבולבל בזכות המדיניות של שהובלתי, תקצבנו אירוע מרכזי בגוש עציון לציון חמישים שנה לשחרור יו"ש ועוד ועשרות ארועי תרבות ופסטיבלים בפריפריה וברחבי הארץ, שלא לדבר על הנגשה בספורט באלקנה, בבית אל ובבקעת הירדן. אלו דברים שלא ראו קודם. מה, המיישבים הם אזרחים סוג ב? אסור להם ליהנות מאירועי תרבות? יש בהתיישבות צרכני תרבות ויצרני תרבות".

פעולות השרה למען התיישבות הביאו ראשי רשויות ביו"ש לכתוב לה מכתב תמיכה. בתומכים אפשר למצוא את ראש עיריית אריאל אלי שבירו, ראש המועצה האזורית שומרון יוסי דגן, יו"ר מועצת יש"ע וראש מועצת קדומים חננאל דורני, ראש מועצת בית אל שי אלון, ראש המועצה האזורית בנימין ישראל גנץ ועוד.

מקום לריבוי קולות

הציבור אולי כבר התרגל עשרות שנים שהתרבות משויכת לעולם האשכנזי. האם לפני עשור היה מישהו חושב שמלבד שפינוזה אפשר ללמד גם על תרבות המזרח? רגב מתארת מהפך רב משמעות לכל אזרח במדינת ישראל: "ההנגשה לפריפריה היא מהפכה של אמת. התרבות לא שייכת לאליטה האשכנזית".

את לא רואה את עצמך כמפריעה לאחרים להשתלב בתרבות?

"אלו שינויים אדירים, ואני שמחה על ההזדמנות שהקב"ה נתן לי, כי התרבות לא שייכת לאליטה התל אביבית; התרבות שייכת לכולם. האנדלוסית הלאומית היא תרבות נמוכה? פיוטים מבית אבא?"

מלבד עידוד התרבות המזרחית ואירועי תרבות התואמים לציבור הדתי ושומר המסורת, החליטה רגב שיש מי שלא יקבלו את תקציב המשרד, ובארבע שנות כהונתה אף שללה תקציבים ממוסדות שהתרבות שהציגו פגיעה במדינת ישראל או בחיילי צה"ל. היא מתרעמת על המשנה ליועץ המשפטי לממשלה עו"ד דינה זילבר, אשר לא פעם תקפה אותה בעיקר סביב חוק הדגל שלה, הנאמנות בתרבות, והפריעה לה בחקיקת התקנות לשלילת תקציבים.

כך הפך משרד התרבות ממשרד נישתי, המתעסק בהצגות, פסטיבלים ואירועים, לאחד המשרדים המשפיעים בנושאים הלאומיים של מדינת ישראל וגבולות ההכלה שלה.

אחד האירועים שהיו סמל לחשיבותו של מאבק זה, אירע בפסטיבל ירושלים לפני כשנתיים: השרה התקבלה בקריאות בוז. היא משתפת את קוראי גילוי דעת בתחושות באותן רגעים: "לעמוד מול כל כך הרבה אנשים שצועקים לך בוז כאשר באותו יום רצחו את הילדה הלל אריאל שנרצחה במיטתה בקרית ארבע. אם זה היה ילד פלסטיני היו עומדים בדקת דומייה. את זה אני לא מוכנה לקבל".

רגב מסבירה שהמאבק הזה אינו פשוט כלל: "אני נלחמתי ונלחמת. לא האמינו שאצליח במאבק הזה. אמרו לי: לא תצליחי, יש קריטריונים". חוק הנאמנות בתרבות אומנם עבר בקריאה ראשונה, אך בשל מהלכים פוליטיים לא עלה לקריאה שנייה ושלישית. רגב פונה ישירות למי שטרפדו את החוק: "אין פה עניין של תרבות גבוהה ותרבות נמוכה. יש מקום לריבוי קולות, אבל קול אחד אני לא מוכנה לשמוע: קול שמסית נגד מדינת ישראל.

"אחרי שנתיים הצלחתי להעביר את החוק, אבל הוא לא עבר לקריאה שנייה ושלישית בגלל ליברמן וכחלון, שנבהלו משניים וחצי קולות של השמאל שגם ככה לא יצביעו להם בעד העברת תקציבים למי שמאדירים מחבלים". עם זאת היא נחושה: "אני אעביר את החוק בקדנציה הבאה, לא משנה באיזה תפקיד אהיה".

לאחר כל מה שעשית בארבע השנים האחרונות למען יו"ש, עדיין יש מי שלא יכולים לשכוח את תפקידך הצבאי כדוברת צה"ל בעת עקירת גוש קטיף. מה את עונה להם?

"לא קיבלתי החלטות על ההתנתקות, הייתי דוברת. כל מה שעשיתי היה בתיאום עם אמילי עמרוסי וערן שטרנברג ממועצת יש"ע. גם הרב הראשי וייס וגם גרשון הכהן וקצינים מהציונות הדתית פעלו כמוני, קיימו את החלטות הדרג המדיני אחרי שקיבלו את החלטת הכנסת. מהרגע שפשטתי את המדים כל מה שעשיתי הוא לחזק את ההתיישבות ולטפל בהתיישבות. אני מתפלאת שאותם שרים שהרימו יד בעד פינוי, הציבור תומך בהם.

"מעולם לא הרמתי אצבע בעד פינוי יישובים, ולעולם לא ארים אצבע בעד פינוי יישובים. מהרגע שהשתחררתי מהצבא עשיתי הכול לחיזוק ההתיישבות: עמדתי בראש השדולה לחיזוק היישובים, עמדתי עם יהודה גליק על הר הבית. יש לנו זכות על הארץ מהנהר לירדן. מעמד השטח לא נתון לוויכוח ולא נתון לערעור".

בין שלל תפקידיה שימשה השרה יו"ר הוועדה למקומות הקדושים, ואולי הדבר המפורסם ביותר שנחרת בתודעת הציבור הוא סירובה לבקשת ראש הממשלה נתניהו להגדיל את רחבת הרפורמים בכותל המערבי. רגב מסבירה את החלטתה: "לא צריך להתנצל על הקשר של העם היהודי ומדינת ישראל לכותל, ולכן לא הסכמתי עם ראש הממשלה על עניין הכותל הרפורמי. דווקא לבנט ולשקד זה לא הפריע עד שהרבנים לחצו עליהם ואמרו להם שלא יכול להיות שמירי רגב תתנגד  והם יהיו בעד. בזמנו אמרתי לראש הממשלה: כבד אותם כמו שאתה נוהג ביפן או בהודו, נכנס למקדש וחולץ נעליים. יש לי כבוד לרפורמים, אבל למה בכותל, במקום הקדוש ביותר, סמוך למקום המקדש בהר הבית?

 רגב בביקור עם הרב עמר בכותל[

"רוזאן בר באה לסייר איתי בעיר העתיקה, בעטרת כוהנים. לפני כמה ימים פגשתי את הרב עמר ברחבת הכותל, והוא בירך אותי ואמר לי: 'אני מאחל לך שתצליחי, ומודה לך שבזכות ההתערבות שלך הרחבת הרחבה הרפורמית לא יצאה לפועל".

בהמשך למאבקים הגדולים מבחוץ בימים אלו רגב מוצאת את עצמה מתעמתת עם מי שמנסים דווקא לערער את מקומה מבפנים. הליכודניקים החדשים לקחו את רגב כסמל. הם רוצים לשנות את הליכוד ולהפוך אותו לשמאלני. רגב מבינה את המשמעות של אלפי קולות הנחושים לעשות שינוי מהותי במפלגת השלטון: "הליכודניקים החדשים הם חבר'ה מהשמאל שהבינו שהם לא מצליחים להפיל את השלטון של נתניהו ושל הליכוד בקלפי, והחליטו לשנות את ה DNA הליכודי מבפנים".

הם עובדים היטב, ואף שבית הדין של הליכוד פסל את חברותם של 14 מהם, לא מעט חברי כנסת החליטו לנצל את ההזדמנות ולהשתמש בתמיכתם. לפי מה שפורסם בעיתונות, השר צחי הנגבי, שרן השכל וגילה גמליאל ייהנו מתמיכתם של אלפי הליכודניקים החדשים. אך אותה חבורה תעשה כל שביכולתה כדי למנוע את מיקומה של מירי רגב, במיקום גבוה ברשימה, שראוי לציין שחלק מאנשיה מצביעים למרצ ואף לרשימה המשותפת.

"מבחינתי זה אומר שאני מתחילה ב-5,000 קולות פחות. מדובר באנשי שמאל שיעשו הכול כדי למנוע ממני לייצג את הימין, את ההתיישבות, את כל מה שיהודי מסורתי. מול אותם אנשי שמאל שמנסים לפגוע אני מקווה שהחבר'ה האידאולוגים מיו"ש, בעלי המסורת והציבור בעל העמדות היהודיות, יבואו לקלפי גם אם הם לא מרגישים טוב כדי לאזן את הרשימות ולא לתת להם לנצח".

רגב מוסיפה כי הטענה שיש לה כוח במפלגה נועדה לעיתים להחליש את המתפקדים: "מי שאומר שמירי רגב חזקה הוא מי שרוצה להחליף אותי, אבל מי שרוצה שאני אסתכל בעיניים לשמאל, לכל מי שקוראים לנו מנשקי מזוזות, משתטחים על קברי צדיקים, צריך לתת לי את הכוח להמשיך".

מירי רגב מדברת גם על החקירות של ראש הממשלה וטוענת שנעשה עליו עליהום תקשורתי: "מחפשים את ראש הממשלה כבר יותר מעשרים שנה. תולים אותו בכיכר העיר. השמאל מפעיל לחץ דרך הפגנות בבית הכנסת שליד הבית של היועץ המשפטי כדי שיגיש את כתב האישום עוד לפני הבחירות. צריך להבהיר: גם ראש הממשלה זכאי לזכות החפות".

רגב אינה מפחדת לעסוק גם בתוכן הפרשה: "על מה מדובר? על מעטפות? על איים יווניים? מה עם כל הכתבות שעשו לבנט לאיילת שקד לציפי לבני, זה מותר? יש פה ניסיונות בלתי אפשריים להפיל את נתניהו. הם מבינים שהפלת נתניהו משמעותה הפלת הימין. אני מאמינה בחפותו של נתניהו".

רגב אינה מהססת גם למתוח ביקורת על מפלגת הימין החדש: "בנט ואיילת עשו טעות גדולה. במה הימין החדש שונה מהליכוד? זה חיקוי של הליכוד, מפצלים במקום לאחד קולות. כל הפיצולים בימין יכולים להביא אותנו לשלטון השמאל, וכדי שלא יהיה בזבוז קולות ונפספס בארבעה-חמישה מנדטים, אני מקווה שמצביעי הימין יתמכו במפלגות הגדולות. רק הליכוד עם ארבעים מנדטים יוכל לעמוד בממשלה יציבה עם נתניהו. רק ימין בשלטון ישמור על אותם עקרונות".

מה התוכניות שלך לכנסת הבאה?

"אני רוצה להמשיך למלא תפקידים בכירים ומשפיעים בחברה הישראלית. אני חושבת שמשרד הפנים, משרד החינוך והמשרד לביטחון הפנים הם משרדים שאפשר לעשות בהם הרבה. נהיה בחמישייה המובילה, ואז נדבר על תפקידים חשובים. בכל תפקיד שלא אהיה אפעל באומץ שכבר הפגנתי. אומץ ואמונה בקב"ה. אפשר לשנות, אני באה מהמקום של שינוי ועשייה למען החברה".

עוד במדור זה

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

אין מה לפחד מכלכלה יהודית

בשיחה עם ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳, דיברנו על השקעה בחברות הוגנות, על חשיבות הגז לישראל וגם על המפעל המיוחד שגרם לו לפעול קצת אחרת: ״יש שם עובדים בעלי תסמונת דאון ועם אוטיזם״.
בפתח הריאיון עמו, שאלתי את ארז צדוק האם מדינת ישראל יכולה לשאוף לכלכלה יהודית. זה נושא שלא מדובר מספיק, אבל לצדוק יש תשובה: ״בהחלט, מדינת ישראל יכולה לשאוף לכך. אבל מדינת ישראל לא תשאף לכך אם האזרחים בעצמם לא ישאפו לכזה דבר, או לפחות המגזר הדתי ישאף לכך״.
מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳ מציג דוגמה פשוטה: ׳היתר עסקה׳. ״יש חברות ציבוריות גדולות שלא חתומות על היתר עסקה. לחתום על היתר עסקה זה לחתום על נייר מאוד פשוט שבא ומתיר להלוות עם ריבית. אין התנגדות מצד הרשויות לחתימה על היתר עסקה, ואין בעצם שום משמעות עסקית כזו או אחרת לחתימה על היתר עסקה. לכאורה מדובר בעניין טכני בלבד, אבל הוא מאפשר לחברות לפעול על פי הלכות ריבית ואנחנו יודעים עד כמה חמור הנושא הזה. עדיין יש חברות שלא חתומות על היתר עסקה״.
״יש היום בערך שני טריליון שקלים של השקעות פנסיוניות, כלומר השקעות בקרנות פנסיה, קופות גמל, קרנות השתלמות וכד׳, ויש כ-20 מיליארד שקלים שמושקעים באפיקים הפנסיוניים האלה בהשקעות כשרות – השקעות בחברות שלא פועלות בשבת וחתומות על היתר עסקה״.

זאת אומרת על פי ההלכה?
״תראה, על פי ההלכה זה גם לא לגנוב ולא לשקר וגם את זה אנחנו בודקים ככל יכולתנו. אבל כן, יש גופים רבניים שממיינים את שני הפרמטרים הללו, ולפיהם ממיינים את החברות האלה לכשרות וללא כשרות״.
״כמו שאמרנו, 20 מיליארד שקלים מושקעים כיום בהשקעות כשרות. אם כלל הציבור הדתי בישראל היה משקיע בהשקעות כשרות בלבד, אז פחות או יותר 400 מיליארד היו מושקעים בהשקעות כשרות. חברה גדולה שלא חותמת על היתר עסקה מפסידה היום משקיעים של 20 מיליארד שקלים, זה לא נורא עבורה. אבל אם היא הייתה מפסידה 400 מיליארד שקלים משקיעים, היא הייתה חותמת על היתר עסקה״.
צדוק לא אומר שבגלל דבר כזה חברה שפועלת בשבת הייתה מפסיקה לפעול בשבת, אבל חברה שמתלבטת אם לפעול בשבת או לא, ובימים אלה פועלת בשבת – 400 מיליארד שקלים היו משכנעים אותה להפסיק את הפעילות בשבת.
״אז אתה שואל אותי האם יש כלכלה יהודית? 

 ארז צדוק, מנכ״ל ׳אביב בית השקעות׳,

האם אנחנו שותפים לחילול שבת כאשר אנחנו משקיעים בחברות שפועלות בשבת? האם אנחנו שותפים לעבירות על הלכות ריבית כאשר אנחנו משקיעים בחברה שנותנת הלוואות ללא היתר עסקה? האם נרוויח פחות אם נשקיע רק בחברות כשרות (חברות שלא פועלות בשבת ומחזיקות בהיתר עסקא)? התשובות שיכול להיות שעלו פעם בראשכם ולא מצאתם להם תשובות, עלולות להפתיע אתכם.
עולם ההשקעות עובר בשנים האחרונות שינוי מהותי. פעם הערך היחיד היה הרווח לבעלי המניות. אף אחד לא דיבר על הוגנות, ובטח שלא על ההלכה. אבל היום הערכים תופסים נתח גדל והולך בעולם ההשקעות. מנהלי השקעות מבינים שרווחים וערכים הולכים ביחד וככל שהערכים חזקים יותר, כך גם פוטנציאל הרווחים גדול יותר. התפיסה שהגנבים והרמאים מרוויחים יותר, הולכת ונכחדת.
ארז צדוק, מנכ"ל ״אביב ניהול קרנות", הקים לפני למעלה משמונה שנים את הקרן הראשונה בישראל שמשקיעה בחברות שמתנהלות בהוגנות. צדוק גם מנהל קרנות על פי ההלכה. הוא אולי מוכר לכם ממלחמותיו מול בנט בבית היהודי, וגם מערוץ 20. הוא יגיש החל מיום שני הקרוב, עם המעבר של ערוץ 20 לערוץ 14, תוכנית כלכלית יומית.

ארז, כשמנהלי השקעות מדברים על ערכים והוגנות, זו לא כניעה לפופוליזם? כשאנשים משקיעים כסף, מעניין אותם מקסימום רווח.
״יש מאות מחקרים בעולם, שמראים שחברות שמתנהלות בהוגנות, מרוויחות יותר לאורך זמן. המחקרים מראים שמי שבודק את החברות מבחינה עסקית וכלכלית, אבל בוחן גם את ההוגנות של החברה, לרוב ירוויח יותר והסיכון שייקח יהיה נמוך יותר. זה לא פופוליזם אלא מחקרים מוכחים".
אם מחקרים מוכחים מראים שהתנהלות הוגנת תורמת לרווחיות ומקטינה סיכון, למה לא כולם משקיעים כך?

״כי לוקח זמן לשנות הרגלים ישנים ודעות קדומות. פעם חשבו שמי שגונב ומרמה יותר, מרוויח יותר. היום, בעקבות האקדמיה וגם לאור הסטטיסטיקות, מנהלי ההשקעות המובילים בעולם יודעים שהשקעה בחברות שמתנהלות בהוגנות, היא השקעה עם פוטנציאל רווח גבוה יותר וסיכון נמוך יותר. ההשקעות שלהם מנוהלות על פי העקרונות האלה. השינוי אגב, מחלחל גם אלינו. בתי השקעות לא מעטים בארץ התחילו לדבר את השפה הזאת, חלק החלו לפני זמן מה וחלק גם מיישמים באופן חלקי כזה או אחר, אבל המגמה כאן ונמשכת".

״נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים״

לאחרונה, על רקע כוונת שרי האוצר והחקלאות ליזום רפורמה בענפי החקלאות, מתקיים קרב עז בין המצדדים ברפורמה, בעיקר חסידי הגישה הליברטריאנית והמצדדים בגישת השוק החופשי, ובין החקלאים, שמתנגדים בכל כוחם לחיסול מטה לחמם וטוענים כי יש לטפל בבעיה האמיתית – הרווח של רשתות השיווק, שמרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי, ופערי התיווך שמייקרים את המחירים. נדמה כי לצד של החקלאים מצטרפים גם הצרכנים, שמסתכלים על ניסיון העבר ומבינים כי ייבוא תוצרת חקלאית לישראל אינו מוזיל מחירים לצרכנים – אלא רק מעשירה את רשתות השיווק והיבואנים.
החקלאים, כך נדמה, הבהירו היטב, בכלי התקשורת ובמקומות נוספים, את ההשלכות הקשות של התכנית הקיימת. הרפורמה בצורתה הנוכחית לא תגרור ירידה במחירי הפירות, הירקות והביצים; מאידך תגרור בעיות וסיכונים שונים. פגיעה בביטחון התזונתי של אזרחי ישראל בוודאי בכל הקשור לפירות וירקות; ביטחון המדינה עלול להיפגע – כ-75% מהיישובים החקלאיים נמצאים בפריפריה, וקו המחרשה שלהם קובע את הגבול שבו חיים יהודים ישראלים, אלו צפויים להיפגע ואף להינטש מחשש להפסדים. אלפי חקלאים ומעגלים נוספים בשרשרת התלויה בהם יאבדו את מקור פרנסתם; הייצור המקומי יצטמצם משמעותית – והמגוון החקלאי ידולל; הייבוא החקלאי לארץ עלול לגרום למחלות, מזיקים ותוצרת עם ריסוסים שתיכנס לישראל. כל אלו הם העצים שמרכיבים את היער: יש לחזור למקורות וליסודות- נדרשת הכרה בחקלאות כערך לאומי (דתי וציוני) ומתוך כך הצורך בגיבוש מדיניות לאומית מתאימה. החקלאות היא ערך לאומי, ומרכיב בביטחון ובתרבות הלאומיים. כמו מערכות ביטחון ורפואה לאומית נדרשים גם בחקלאות לברית של נאמנות ולפעמים מסירות נפש, ותמיד להשקעה מכל הצדדים – החקלאים, המדינה וגם הציבור. בלעדיהם לא יכונו מערכות כאלו.
חשוב להדגיש – חלק גדול מהחקלאים מבינים את הצורך בשינוי ושיפור, ונכונים לאתגר הכרוך בשינוי מושכל ומאוזן. בראייתם, בהחלט ניתן ליצור תכנית חלופית, שתוביל להורדת מחירי המוצרים לצרכנים וגם תאפשר קיום בכבוד לחקלאים. החקלאים הציעו למדינה תכנית חלופית המתבססת על שלוש יסודות: הפחתה אפקטיבית של מחצית ממכסי המגן, מעבר לתמיכה ישירה בחקלאים, והתייעלות של החקלאות המקומית.
תמיכה ישירה – התמיכה הישירה שמשרד האוצר מציע היא עלבון לחקלאים ולאינטליגנציה. מאה שקל לדונם מעובד –אבוקדו או חיטה. ברור שתכנית כזו תגרום הפסדים ניכרים לגידולים אינטנסיביים, שהמבקשים חקלאים מתקדמת צריכים דווקא לעודד. כנגד זה, אנו מציעים תמיכה שתהיה דיפרנציאלית ומותאמת לגידול ומותאמת לאזור. אי אפשר להשוות את אלפי הדונמים בנגב לחקלאות האינטנסיבית בשרון. זו הדרך שבה החלה רפורמה מתונה בחקלאות האירופית, וכדאי ללמוד מניסיון זה.
הפחתה של המכסים – החקלאים מבינים שהתחרות חשובה וטובה גם עבורם. אך יש לבחון את הנושא ולקבוע תרחישים וניהול סיכונים. נדרש לבדוק יחד עם הגנת הצומח אנשי שרות ההדרכה והמקצוע והמגדלים, מה מתאים לפתיחה של יבוא ומה לא. ובכל אופן הורדת מכסים לאפס היא טעות ומדיניות שלא קיימת כמעט באף מדינה מתקדמת.
הוזלה של גורמי הייצור – כאן נמצא העיקר אם באמת רוצים שינוי והתקדמות. המים בישראל הוא המשאב היקר ביותר מבין ענפי הצומח. כ-20% מהתשומות הקנויות הן הוצאה על מים. החקלאים הישראלים משתמשים בהרבה פחות מים שפירים מאשר בעבר. חלק החקלאות במים שפירים, ירד מ-850 מיליון קוב בשנה, לכ-400 מיליון קוב בלבד. עוד משתמשת החקלאות בכ-500 מיליון קוב מים מטוהרים, שאלמלא החקלאות היו מוזרמים לים התיכון. מעבר לפגיעה הביולוגית, הרי שעל פי האמנות השונות, עליהן חתומה מדינת ישראל, צעד זה היה גורר קנסות עתק ופגיעה בשמה הטוב של ישראל כמדינה המזהמת את הסביבה ופוגעת בדגה בים. יש לפעול להוזלת המשאב היקר הזה ולהוריד את החוסר ודאות על ידי שימוש במכסות המים.
משאב יקר נוסף הוא העובדים הזרים. במדינת ישראל המעסיק משלם עבור העובד הזר בסביבות 2,700$ בחודש. זאת לעומת 1,500$ בלבד באירופה. התאמה והורדה של מחיר העבודה תגרור הורדת מחירים בתוצרת החקלאית. כמו כן, יש לפתוח את המכסות כך שהחקלאי יוכל לקבל את כמות העובדים לו הוא זקוק, לחילופין אפשר לעודד יותר את העבודה הישראלית (בעיקר של צעירים) בחקלאות. צעדים בנושא זה נעשו בעבר באופן שאינו מספיק שיטתי. נכון להיום יש מחסור תמידי של ידים עובדות בכל הענפים.
"סימון ארץ מקור" שלדברי שרי החקלאות והאוצר, הוא חלק מהרפורמה, הוא אכן חוק חשוב ונדרש כדי שהצרכן ידע מהיכן הגיעה התוצרת שאותה הוא קונה.
נזקי הרפורמה עלולים להיות בבחינת "אל חזור"! אדמות שלא יעובדו – יאבדו. משק חקלאי שנזנח- לא ייפתח מחדש. החקלאות אינה אקורדיון שניתן לכיווץ והרחבה לפי פקודה. התנועות בה רחבות וארוכות, יש להם קצב וריתמוס שקשור בצמיחה הטבעית. הטכנולוגיה המתקדמת ביותר עדיין מצריכה שלבי צמיחה, גידול והבשלה. אם רוצים ש'צל עץ תמר' לא יהיה רק מילים בשיר של זוהר, אלא גם יוציא פרי בעל ערך כלכלי, נדרשות 7 שנים. ולכן, נדרש שהרפורמה תעשה בצורה מדורגת, וזהירה תוך בחינה והתאמה בשלבים מוגדרים.
החקלאים מוכנים להתייעלות. שיפורים והתייעלות בעבר, כבר הובילו לכך שחקלאי ישראלי מייצר כבר היום בערך פי 10 (!) מאשר חקלאי ישראלי לפני כ-30 שנים. ועדיין יש צורך בהתקדמות ועליית מדרגה חדשה.
"אם לא נעבוד את האדמה לא תהיה האדמה שלנו. לא רק במובן הסוציאלי ולא רק במובן הלאומי. כי אם גם במובן המדיני. הארץ לא תהיה שלנו ואנחנו לא נהיה עם הארץ. אנחנו נהיה גם פה זרים ממש כמו בארצות הגולה", כך כתב א"ד גורדון לפני 100 שנה! את הלקח הזה אסור לנו לשכוח כדי שיתקיימו בנו דברי הנביא החקלאי עמוס: "וּנְטַעְתִּים עַל אַדְמָתָם וְלֹא יִנָּתְשׁוּ עוֹד מֵעַל אַדְמָתָם אֲשֶׁר נָתַתִּי לָהֶם".

אמיתי פורת, חקלאי מכפר עציון, 

לשעבר מזכיר הקיבוץ הדתי

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

היחידים שירויחו מהטרור הם רשתות השיווק והיבואנים

אלעד מלכא, בטור הדעה שלו שפורסם ב"גילוי דעת" בשבוע שעבר תחת הכותרת "הרפורמה בחקלאות: אם כולם ירוויחו – למה יש מאבק?", (כאן) המעלה כביכול כמה תובנות. הבעיה היא שדבריו לא מסתדרים עם המציאות ועם העובדות.
מלכא מציין כי "כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא", אך אמירה זו אינה מדויקת: לפי נתוני רשות המיסים, לא רק שקיים ייבוא של מוצרים חקלאיים – אלא שהוא גם עולה בהדרגתיות משנה לשנה (אגסים, תפוחים, בצלים ועגבניות הם הבולטים, אך יש נוספים). לא מדובר רק בפירות וירקות; גם שוק החמאה נפתח בשנה שעברה לייבוא חופשי, ומזה שנים רבות שיש ייבוא של דגים, בשר וביצים לישראל – ואלו רק כמה דוגמאות. במקביל, אגב, בשני העשורים האחרונים פחתו מכסי המגן בחקלאות בכ-50%.
מלכא טועה גם כאשר הוא מזלזל בחשיבות שירותי הגנת הצומח בישראל ובכך שהם מגינים על כולנו מפני מחלות ומזיקים שיכולים להרוס את התוצרת הישראלית. ייבוא ללא הגבלה וללא פיקוח צפוי לגרום לחדירה של מזיקים וגורמי מחלות, המסכנים את הצומח בטבע וכמובן גם את החקלאות הישראלית. כל מדינה בעולם מגנה על עצמה ועל תוצריה. ראינו מה קרה כאשר פלשה לארץ "חדקונית הדקל האדומה" שפוגעת קשות בתמרים, או "זבוב האפרסק" הפוגע בהדרים, בפירות נשירים וסובטרופיים, בירקות ועוד.
עם ההשלכות של המזיקים והמחלות שחדרו לארץ מתמודדים חקלאי ארצנו במשך שנים רבות, ואלו הן רק שתי דוגמאות מייצגות. השפעות נוספות שעלולות לקרות בעקבות השינויים הן התמוטטות של ענפים חקלאים ופגיעה קשה ב"ביטחון התזונתי" של ישראל, עלייה בשימוש בחומרי הדברה ופגיעה בבריאותם של הצרכנים (חומרי הדברה שנמצאים על הפירות והירקות המיובאים וגם שימוש נוסף בישראל בעקבות חדירת מחלות ומזיקים חדשים), סגירת שוקי ייצוא לתוצרת חקלאית ישראלית בגלל הימצאותם של מזיקים ומחלות ועוד.
מלכא ממשיך ומצדיק את הרפורמה באומרו כי "כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור דונם אדמה מעובד ברשותו". מאה השקלים אמורים לדמות את התמיכה הישירה הקיימת באירופה (26.6 אירו בממוצע), אך שכחו לציין שבאירופה קיימים שטחי מרעה גדולים ומעט שטחי ירקות ופירות. אתם יודעים מי המרוויח הגדול מהשיטה האירופאית? מלכת אנגליה שבבעלותה כמויות שטחים עצומות! ולמה השיטה הזו לא תתאים לנו בארץ? השיטה מתעלמת מסוגי הגידולים השונים ומפלה בין דונם אבוקדו לדונם תירס. באירופה החקלאים זוכים לא רק לתמיכה ישירה אלא לעוד מגוון תמיכות ולצערנו ברפורמה המוצעת בארץ קיימת רק תמיכה ישירה שממש לא תתמוך בחקלאים.

כפי שהוכח בעת משבר הקורונה, מדינת ישראל לא יכולה להתבסס על ייבוא מזון. מה יקרה אם ייסגרו לנו השמיים, כמו במשבר הקורונה, וכל מדינה תצטרך לדאוג לעצמה ולתושביה? מה יקרה אם מדינות מהן ישראל מייבאת תוצרת חקלאית, בהן מדינות כמו טורקיה, ירדן ומצרים למשל, יחליטו על חרם כלכלי על ישראל? 

עוד טוען מלכא כי פערי התיווך אצלנו נמוכים. האמנם? נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה ומשרד החקלאות מראים בדיוק את ההפך:  ישנם פערי תיווך של עשרות ומאות אחוזים בין המחיר שמקבל החקלאי ובין המחיר בו נמכרים ירקות  ופירות ברשתות השיווק ואצל יתר הקמעונאים. הטבלאות מטה, המציגות את חמשת הפירות וחמשת הירקות עם פערי התיווך הגבוהים, לא משקרות: לחקלאים הישראלים אין כל השפעה על המחירים ולא על יוקר המחיה. 

*טבלה 1
רשתות השיווק מרוויחות מיליארדים ומוכרות את התוצרת החקלאית פי 2 ופי 3 מהמחיר שמקבל החקלאי. החקלאי עובד קשה מדי יום ובכל מזג אוויר כדי לגדל את הפירות והירקות שכולנו אוכלים – ומקבל על כך שקלים בודדים בלבד.
אגב, אולי לא ידעתם, אבל מחלקת הפירות והירקות היא ה"הקופה המצלצלת" של רשתות השיווק בישראל, ולרוב היא רווחית עבורם יותר מכל מחלקה אחרת.

 על פי דו"חות "שופרסל", הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמדו בשנת 2020 על כ-2.2 מיליארד ש"ח. "רמי לוי שיווק השקמה" הכניסה, על פי הדו"חות הכספיים שלה, כ-924 מיליון ש"ח ממכירת פירות וירקות – שמהווים כ-15.62% מכלל הפדיון של הרשת בתחום הקמעונאות. ברשת "ויקטורי" הנתונים די דומים; בשנת 2020 סך הכנסות הרשת ממכירת פירות וירקות עמד על כ-392 מיליון ש"ח, שהם כ-16.5% מכלל הכנסות הרשת. אלה רק הרשתות המחויבות בדיווח כי הן ציבוריות. הנתונים ברורים: רשתות המזון מרוויחות הון עתק על גבם של החקלאים, ועל חשבון כיסם של הצרכנים.

*טבלה 2

בניגוד למה שטוען מלכא, המסקנה ברורה: הרפורמה במתכונת הנוכחית שלה מהווה פגיעה אנושה בחקלאות הישראלית ובחקלאים המקומיים וכפי שהוכח בעבר, למשל כאשר ייבאו לארץ תפוחים ואגסים, המחיר לצרכן לא ירד! ברפורמה הקיימת – החקלאים ייפגעו, הצרכנים לא ירוויחו, מדינת ישראל תתקשה לשמור על הביטחון התזונתי שלה ותהיה תלויה במדינות זרות ומי שיתעשר, כמו תמיד, יהיו רשתות השיווק והיבואנים. ומשהו נוסף, ממנו מלכא מתעלם: פגיעה בחקלאות משמעותה בביטחון המדינה. מאז קום המדינה, החקלאות בישראל מתקיימת בעיקר באזורי הפריפריה, בקצוות המדינה, מחזיקה אזורים אלה בחיים מבחינה כלכלית תוך הפרחת אזורים שוממים ושמירה פיזית על הגבולות.אם יורחב הייבוא, החקלאים יתייאשו – ואז מי ישהה באותם אזורים? בעלי רשתות השיווק והמרכולים? וזה כשעדין לא דיברנו על הערכים שלנו כמדינה, כאשר ציונות וחקלאות הם בהחלט שניים מהם – ושניהם ייפגעו אם הרפורמה תישאר במתווה הנוכחי.׳ לסיום, חשוב לי להדגיש: החקלאים אינם מתנגדים לרפורמה, אלא מבקשים רפורמה הוגנת. 

המבחן הראשון של הקואליציה החדשה הגיע בדמות תקציב המדינה וחוק ההסדרים הנלווה אליו. ההערכה במערכת הפוליטית במידה רבה של צדק היא תשרוד לפחות עוד שנה וחצי.
לשרים לא היה זמן להביא תכניות שהם הכינו בעצמם, כל התכניות גובשו על ידי אגף תקציבים עכשיו השאלה היא האם הפוליטיקאים יאשרו אותן. בראש ובראשונה את הרפורמה בחקלאות.
כמעט כל ענפי החקלאות בישראל חסומים בפני ייבוא לישראל. לעתים החסם הוא מכס בשיעור גבוה שיכול להגיע למאות אחוזים ולעיתים מדובר בתקנות המונעות ייבוא מוצרים ישראל.
לצורך העניין, אם מכס על ייבוא ענבים יעמוד על 500% וק”ג ענבים נמכר בחו”ל בחמישה שקלים, המכס עליו יעמוד על 25 שקלים והוא יימכר בישראל בשלושים שקלים בתוספת עלויות שינוע. כך מייקרת הממשלה עבור החקלאים את התוצרת המקומית נכון להיום.
כאמור לא כל חסמי הייבוא הם מכסיים. שירותי הגנת הצומח לדוגמה אמורים לוודא שעם ייבוא צומח לא נכנסים מזיקים אשר יזיקו לתוצאת החקלאית המקומית. אולם דו”ח מבקר המדינה שפורסם לאחרונה מראה שנטיית שירותי הגנת הצומח היא לבלום ייבוא באופן מאסיבי או לפגוע באיכותו. אם ראיתם עגבניות מטורקיה בלי עוקץ או אננס שהסירו לו את עלי הכתר, אלו תוצרים של מערכת הגנת הצומח בישראל. המשמעות? אורך חיי המדף של התוצרת קטן באופן משמעותי מה שמייקר את עלויות ההובלה ואת עלויות המכירה.
התוצאות של מנגנון כזה הוא שישראל לא מייצרת רק פירות וירקות שיש לנו יתרון בלגדל כאן דוגמת הדרים, אבוקדו ומג’הול אלא גם פירות שמצריכם המון מים או אקלים טרופי שאין בישראל דוגמת בננות. כך המוצרים הללו יקרים לצרכן, בשמן שהחקלאים לא מרוויחים מהם הרבה.
בעשורים האחרונים עברו המדינות המפותחות בעולם ממניעת מסחר בינלאומי בתוצרת חקלאית לתמיכה ישירה בחקלאים. במקום למנוע ייבוא או לייקר אותו נפתחו שווקים לייבוא חופשי, מצד שני חקלאים מקבלים תמיכה ישירה מהמדינה. התוצאה מרשימה: ירידת מחירים משמעותית לצרכנים, מעבר לגידולים רווחיים המותאמים לאקלים באותן מדינות ושגשוג מחודש של הענף.
זו בדיוק הרפורמה המוצעת כיום בחוק ההסדרים. כל חקלאי יקבל כמאה שקלים עבור על דונם אדמה מעובד שברשותו. מכסי הייבוא ירדו לרמה חדש ספרתית תוך חמש שנים וגם שירותי הגנת הצומח יעברו שינוי משמעותי.
הלובי החקלאי מצידו, טוען שהמחירים בארץ יקרים בעקבות “פערי התיווך” או חלקם של המפיצים ורשתות השיווק בתהליך. אלא שטענה זו נבדקה על ידי מרכז המחקר והמידע שחל הכנסת שמצא שפערי התיווך בפירות וירקות נמוכים ביחס לארה”ב ואירופה, על ידי משרדי האוצר והחקלאות שהגיעו למסקנה דומה ולאחרונה על ידי רשות התחרות שהראתה שעליית מחירי הפירוק והירקות בעשור האחרון לא נבעה מעלייה בפערי התיווך.
מעבר לטיעונים הכלכליים, אוהבים בלובי החקלאי להזכיר לנו את חשיבות החקלאות בביטחון התזונתי, היכולת של מדינת ישראל להבטיח מזון נאות לאזרחי בכל עת.
גם על זה יש לומר, משבר החמאה ב 2019, הביצים בפסח 2020, החלב בסוכות לפני כשנה ופירות הקיץ כעת מלמדים שמניעת הייבוא היא היא פגיעה בביטחון תזונתי. ביטחון תזונתי מושג כאשר מגוונים מקורות היצע, לא כאשר מגבילים אותם.
בסופו של דבר מדובר ברפורמה טובה לכל הצדדים. פתיחת שוק החקלאות לתחרות תכניס דם חדש ויזמי לענף המקרטע, המחירים לצרכנים יוזלו ורמת החיים של כולנו תעלה
נכון, יש מי שמפחדים משינויים, לא צריך לכעוס עליהם, צריך לעודד אותם להתגבר.