01
שבת זכור בכותל, היא חוויה מיוחדת ומרגשת.
אני מרים את עיני אל עבר הר הבית, מקומו של המקדש, שועלים מהלכים בו. קודש הקודשים החרב מעיד כאלף עדים, שמלחמת השחרור שלנו טרם הסתיימה.
בשמחת תורה קיבלנו עוד הוכחה קשה מנשוא, שאנו בשלבים האחרונים של פעמי הגאולה.
עמלק, שהוא שורש הרע והחושך בעולם, מקנא בעם ישראל המטפס למעלה. עמלק לא יכול לסבול תהליך של זריחה, שעה שעם ישראל נמצא בתנופה של בנייה ושגשוג, חוזר לארצו, מפריח השממה ומתחיל להפיץ את האמת ואת אור ה' בעולם.
בכל דור, וגם בדורנו אנו, כשעמלק מזהה אצלנו רגעים של שבר וחולשה, הוא יוצא מהמנהרות ומנסה בכל כוחו לחבל בתקומת ישראל.
'מדרש תנאים' על ספר דברים, בפרשת 'כי תצא', מסביר את הפסוק המתאר את התנפלות עמלק על ישראל במדבר, וזה לשונו – 'אשר קרך בדרך': אין 'קרך בדרך' אלא ש'נזדמן לך' – מגיד שעשה לו עמלק מחילות בדרך והיה בא עליהם והורגן…
כך פעל החמאס העמלקי בשמחת תורה תשפ"ד, כדי לשבש גאולתנו.
כך פעל עמלק, כשזינב בנחשלים, בלכתנו במדבר, כדי לעצור את תהליך גאולת מצרים,"שתהיה לעד האביב של העולם כולו" (עפ"י הראי"ה קוק). כך פעל המן העמלקי, כדי לשבש את יציאת עם ישראל מבבל, ובניית בית שני, בגאולה שניה. כך פעל הצורר הנאצי, מזרעו של עמלק, בשואה הנוראה, במטרה לחסל את העם היהודי ולסכל את תהליך שיבת ציון, בבית שלישי. זו דרכו, בכל דור ודור, של עמלק האדומי, נכדו של עשיו הרשע, בנם של תמנה ואליפז.
במשך הדורות, אנו חוטפים מכות קשות, כשגם הישמעאלים מצטרפים לחמסנות ומוציאים לפועל את רשעותו של עמלק, בתמיכתם המלאה של עמי אדום.
היושב במרומים מגלגל חובה בידי חייב.
כל בר דעת מבין, שהמדינות הנוצריות באירופה, נחלשות, תוך שהן נופלות ברשתו של האסלם הקיצוני, אותו הן מטפחות.
בספר שמות, פרק י"ז, מדגיש לנו הכתוב: 'כי יד על כס י-ה מדור דור…'
רש"י מסביר שם: נשבע הקב"ה, שאין כסאו שלם עד שימחה שמו של עמלק כולו!
לדעתי, זו המשימה העיקרית שלנו בדור הזה.
המלך שאול נכשל בזה. ולכן מלכותו הייתה 'שאולה' וזמנית.
בדור שלנו, כשאנו מתפללים לשיבת מלכות בית דוד הנצחית, אסור לנו לחזור על טעותו של שאול המלך, שלא הרג גם את מלכו של עמלק. אנו חייבים לעשות תיקון ולהשלים את מבצע השמדת בני תשפוכת השטן בדרום, בצפון ובמזרח ולרוצץ גם את ראש הנחש.
זה לא יהיה קל. אך זו שליחותנו ואנו ננצח בה. וה' יהיה בעזרנו.
02
בשמחת תורה, צאצאיו של המן הרשע זינבו בנחשלים, במסיבת הנובה ופגעו באכזריות באזרחים לא חמושים, בילדים ובזקנים, בקיבוצים השלווים.
במוצאי שמחת תורה, לפני 78 שנים, הועלה לגרדום, בתום משפטי נירנברג, יד ימינו של הצורר הנאצי, רוצח המיליונים, יוליוס שטרייכר, שם רשעים יירקב.
כשהחבל כרוך על צווארו, הישיר הרוצח העמלקי מבט אל הנוכחים ופלט בכעס: "זה פורים של שנת 46".
אם אנחנו לא בטוחים בצדקתנו, אז הצוררים מזכירים לנו את שליחותנו בעולם – 'מחו תמחה את זכר עמלק'.
03
בבוקרו של חג שמחת תורה פרץ לחיינו עוד אחד מ'סימני הגאולה' הקשים.
במסכת סוטה, מט' ע"ב, מפורטים סימני תהליך הגאולה האחרונה שאנו חווים על בשרנו – '…ואין מבקש על מי יש להישען, על אבינו שבשמים.. בעקבות משיחא – חוצפא יסגה, ויוקר יאמיר, הגפן תתן פריה והיין ביוקר… ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו… והאמת תהיה נעדרת…' המפונים מיישובי הגבול בדרום ובצפון, שחלקם עדיין 'מסתובב' מעיר לעיר, נושאים על גבם את הצלקות שנגרמו מהטעויות של מנהיגי המדינה והצבא. נושאי השררה שכחו, לצערי, את שליחותם, עצמו עין וישנו במשמרתם. הגיעה העת לתקן הטעויות, להשלים ולנצח במלחמת המצווה.
כדי להחזיר את הביטחון לדרום ולכל חלקי הארץ, חובה על מקבלי ההחלטות לחסל גם את הצורר בלבנון. בהמשך, עלינו לרצף את חבל עזה בישובים יהודיים, ממש כמו שפעלנו ביהודה ובשומרון.
כמו בימי מרדכי ואסתר נזכה בקרובלראות ישועות גדולותולגלות מי אנחנו באמת – "ליהודים הייתה אורה ושמחה וששון ויקר…"
04
בשבת 'זכור' הייתה נוכחות יהודית מתונה יחסית, מול אבני הכותל. למרות שקרני השמש האביבית חיממו את הלב, רבים נמנעו מלהגיע. הצעירים, כהרגלם, נסעו לחגוג את 'שבת זכור' בישיבות. אורחים מכל הארץ נמנעו מלהגיע כי התכוננו לקריאת מגילה במוצ"ש, ביישובם. אלו שחששו מהרמדאן נוכחו לראות שלוחמי 'משמר הגבול' חיזקו את נוכחותם ברחובות ירושלים בכלל ובעיר העתיקה בפרט.
למרות חגיגות 'זכור' ופורים, כל מנייני הכותל התקיימו בעיתם ובזמנם, בנוכחות יפה מאד של המתפללים הקבועים.
שמענו את קריאת זכור בנוסחים שונים. בעלי הקריאה הרימו את קולם כדי שגם הנשים היקרות, שמתפללות מעבר למחיצה, יוכלו לצאת ידי חובה.
ריגש אותי להיווכח שהכהן שבירך אותנו היה מיוצאי אתיופיה.
מעניין היה מאד לראות כיצד הוא מברך על פי מנהג יהודי אתיופיה. בשעת הברכה, הכהן לא פיסק את אצבעות ידיו, כמו מנהג הכוהנים בארץ ישראל, אלא אחז באצבעותיו בשולי טליתו ונפנף אותה מימין לשמאל.
התרגשתי לנוכח התגשמות תפילתם של יהודי אתיופיה, שביקשו בכל יום לנשק את אבני ירושלים. המברך יתברך.
05
בערב פורים, התקיים באגף השיקום בתל השומר, אירוע מרגש במיוחד – 1,100 (!) בחורים סיימו את מסכת מגילה, בתפילה ובזכות, לרפואתו של לוחם סיירת צנחנים, דוד בן זיוה קוסטינר, שנפצע קשה, בין שאר פצועי צה"ל, הי"ו.
במוצאי תענית אסתר התכנסו הלומדים באולם הכניסה, רחב הידיים, של אגף השיקום, בשיבא. מה שמחו האורחים, שזכו לראשונה מזה חודשיים לראות את דוד, יוצא מחוץ לחדרו. למרות השמחה והאמונה הגדולה, שישועת ה' כהרף עין ורפואה קרובה לבא, הרגשות היו מעורבים, כי דוד עדיין מרותק למיטתו, והוא מחובר עדיין למכונת ההנשמה.
דוד קוסטינר התרגש עד דמעות. ואתו משפחתו היקרה וכל ציבור חבריו.
הרב צבי קוסטינר דיבר על חג הפורים בהלכה ובאגדה וערך, יחד עם הקהל הגדול, סיום מסכת מרגש ומרומם. הרב חתם עם תפילה לשחרור החטופים ולרפואת כל פצועי צה"ל.
רבה של צפת, הרב שמואל אליהו, הגיע אף הוא לברך את הלוחמים. הצטרפו למברכים ולמעגלי הרוקדים גם רבה היוצא של רמת גן, הרב יעקב אריאל ואתו הדיין מבית הדין הגדול, הרב אליעזר איגרא. איתם, ברכו גם – רבה של מועצת 'בני שמעון', רב גני טל בגוש קטיף, ת"ו, הרב גבי קדוש. בלט גם איש חברון ותל אביב, הרב הלל הורוביץ, שעדיין מגויס בצו 8, כמפקד ארצי בבתי החולים. ואיתם עוד רבים וטובים.
הרבנים ברכו ורקדו עם הקהל העצום ועם הפצועים שהגיעו ממחלקות האשפוז בכיסאות גלגלים. קטועי הגפיים הגיעו כשהם צועדים בעידוד הקהל, בנחישות, על פרוטזות חדשות ובוהקות…
מתנדבים ומתנדבות חרוצים ובעלי חסד, טרחו ואירחו את כל הבאים, כיד המלך – הגישו, ערכו, ניקו ואספו. 'פתחו שולחן' למזנון חלבי עשיר ומפנק, לשבירת הצום, למאות הנוכחים.
האירוע היה מרגש ומחזק, ושימח מאד בראש ובראשונה את הפצועים, את צוותי הרפואה המסורים, וכמובן גם את משפחות הלוחמים ואת מאות רבות מחבריהם.
שבת שלום של מחיית עמלק. הצלחה צבאית בכל החזיתות. שחרור החטופים ברפיח, במבצע צבאי מוצלח. החזרת המפונים. בטחון ליישובים בכל חבלי ארצנו. רפואה שלמה וקרובה ללוחמים ולחטופים. ■
לתגובות:
manager@pisrael.com