“תעשיית עגלים”

“תעשיית עגלים” לפולחן לא תמה מן העולם ובכל דור ודור יש “עגלים” חדשים שמשתחווים וסוגדים להם. שיטות שונות ומשונות קמות ומתחלפות. שיטות “רוחניות” וסתם שיטות ותפיסות עולם מזדמנות ומתחלפות לפי אופנות עולמיות או דתות וכתות שונות, והן משעבדות את האדם לתפיסה כזו או אחרת.
לפעמים הן משעבדות את מאמיניהן לפולחן אישיות עד כדי נפילה לכת של ממש ולפעמים לתפיסות של שיטות ותנועות אשר לקחו להם “עגל ומסכה” כטרנד לתפיסת עולם. והם משקיעים בה את כל כולם, את כספם וזהבם, זמנם ואף את משפחתם וחירותם.
פעם אמרתי לחבר אשר נתפס ל”עגל” מסוים של פולחן אישיות ותעשיית כזבים, שקרים וממון רב, שהוא יותר “מוכשר” מעם ישראל בחטא העגל. לשאלתו מדוע? עניתי: עם ישראל במדבר לקחו כסף וזהב והפכו אותו לעגל, אתה לקחת “עגל” והפכת אותו לזהב ולכסף. מה מביא אנשים לעשות “עגל”?
חטא העגל הוא אחד מן החמורים שבחטאי ישראל במדבר. העם היוצא ממצריים וראה מראות אלוקים, את נסי מצריים, את עשרת המכות, את קריעת ים סוף ועוד, מגיע להר סיני לקבל תורה ואז “מקוצר רוח” מחליט לעשות לו עגל מסכה, עגל זהב. בוגד העם בריבונו של עולם ובמשה רבנו.
משה רבנו, על אף סבלנותו וענוותו הרבה יורד מהר סיני עם לוחות הברית ומכיוון ש”אין כתובת” למסירת הלוחות, הוא זורק אותם ומשברם. משבר אמוני כפול ומשולש, העם בא-לוקים, א-לוקים בעם, משה בעם.
איך קמים מנפילה נוראה כזו? איך מתחילים לבנות אמון/אמונה מחדש?
נראה ש”העגל” הוא רצון של האדם להתנער מעול א-לוקי ולבחור עוול, סמל של בהמיות אשר פורקת עול ולא מקבלת מרות. העם “מתפרק” לגמרי, והתורה מדגישה זאת “פרקו נזמי הזהב”, “ויתפרקו כל העם”, אין רצינות, אין אחריות. רקוד, אכול ושתה כי לא חושבים על המחר, לחיות עכשיו.
משה רבנו מתעשת, מקבל אחריות ואינו מרים ידיים ועומד כחומה בצורה נגד האפשרות, חלילה, להחליף את עם ישראל. משה מבין שמדובר בנסיון אלוקי, כי את עם ישראל לא מחליפים, זו בחירה נצחית וישראל שחטא, ישראל הוא. ולכן אסור להתייאש, אוסף משה כוחות ומאמין בעם הזה, מאמין באלוקים ש”בחר בנו מכל העמים” ונתן לנו, רק לנו את תורתו. ומתפלל על העם הקדוש הזה.