מה המקום הקדוש ביותר בעולם? ארץ ישראל. ובתוכה? ירושלים. ובתוכה? בית המקדש. ובתוכו? קודש הקדשים. ארון הברית. האם סיימנו? מעל הארון היו הכרובים. מה זה אומר על הכרובים ועל משמעותם?
בפרשתנו אנו מצווים על עשיית הכרובים [שמות כה, יח]: 'וְעָשִׂיתָ שְׁנַיִם כְּרֻבִים… וְהָיוּ הַכְּרֻבִים פֹּרְשֵׂי כְנָפַיִם לְמַעְלָה, סֹכְכִים בְּכַנְפֵיהֶם עַל-הַכַּפֹּרֶת, וּפְנֵיהֶם, אִישׁ אֶל-אָחִיו'. פרשנים רבים עסקו במהות עניין הכרובים, ולכל הפירושים מכנה משותף מאחד.
בעל הטורים הסביר שהכרובים דומים לשני תלמידי חכמים שלומדים תורה בחברותא: "ופניהם איש אל-אחיו"- כמו שני חברים שנושאין ונותנין בדברי תורה. בספר אמרי דעת [תרומה עמ' ס'] מבאר 'שע"י ששני תלמידי חכמים נושאין ונותנין בדברי תורה בדרך ענוה שכל אחד מחזיק את עצמו כתלמיד להתלמד מדברי חברו, יוצא הדין אמת לאמיתו, ועד כמה חביבים חכמים כאלו לפני הקב"ה עד שנקבע להיות דוגמת תמונתם הכרובים עומדים על ארון הקודש בקדשי הקדשים'.
פירוש שני: בספר חמש ידות מבאר שדימוי הכרובים מרמז ליחס בין שני סוגים שונים של מנהיגי העם: 'ויהיו פניהם איש אל אחיו כמו שני חברים, לרמז שיהיה תמיד שלום ביניהם בין הרבנים וכהני הדת ובין עשירי ומנהיגי העדה' [ח"א, פר' תרומה].
פירוש שלישי: שהכרובים הפונים זה לזה מייצגים את היחס הרצוי בין קבוצות שונות של העם, כמו שכתב הרש"ר הירש [שמות כה, כ]: 'לפיכך מומחש גם כאן ציבור ישראל, לא על ידי כרוב אחד, אלא על ידי שני כרובים, על ידי זוג כרובים… ידמו בני ישראל לזוגות של כרובים: 'פניהם איש אל אחיו', בשלום, בכבוד ובתשומת הלב, חייהם איש למען אחיו, וכולם ערבים זה לזה ובוטחים זה בזה; – בשבת אחים גם יחד יפעלו למען שמירת כלל הציבור…'
מיקומם של הכרובים מעל לארון הקודש מגלה לנו את חשיבות ההקשבה, הכבוד ההדדי והחיבור בינינו ובינינו לבין רבונו של עולם. הכרובים המוצבים על הכפורת מבטאים את השראת השכינה בעולם, בישראל, בירושלים, במשכן\במקדש ובתוך בית קדשי הקדשים. הם כעין תשקיף למצבנו הרוחני. צורת עמידתם של הכרובים היא הסמן למצבו הרוחני של עם ישראל כפי שחכמים דרשו שהכרובים בזמן המשכן במדבר היו 'וּפְנֵיהֶם אִישׁ אֶל אָחִיו' [שמות כה, כ] ואילו על הכרובים שהיו בבית המקדש שבנה שלמה המלך נאמר: 'וּפְנֵיהֶם לַבָּיִת' [דברי הימים ב' ג, יג]. הגמרא מבארת שאין סתירה בפסוקים אלה, אלא צורת עמידתם תלויה בישראל, בזמן שישראל עושין רצונו של מקום עומדים הכרובים 'איש אל אחיו' ובזמן שאין ישראל עושין רצונו של מקום 'פניהם לבית'.
נראה שהכרובים ומיקומם הם הביטוי הגדול ליסוד של לוחות הברית וקודש הקדשים, המפגש 'פנים אל פנים' עם מציאות רוחנית, עם התורה, עם רבונו של עולם, עם עצמנו… היא מציאות שלמה, אם קשה לך להסתכל על האחר – אתה לא יכול להסתכל על עצמך, על הצלם האלוקי שבך, ואתה מפנה מבטך לצדדים אז יש כאן חסרון. הכרובים בשיאם הם הביטוי לרוח הקודש ולצלם אלוקים אשר חי בתוכנו. היכולת להסתכל איש אל אחיו, לראות את הצלם האלוקי שבכל אחד ואחד, לחוש 'שיויתי ה' לנגדי תמיד' זו משעות הכרובים המונחים על לוחות הברית בקודש הקדשים. ■
