בדרך לכותל

׳גזור ושמור׳ לביקור בכותל

01
שבת סתווית נפלאה עברה על כוחותינו, מאירת פנים לתושבי ירושלים, לבאי הכותל ולכל אוהביה של בירת הנצח. דרכנו לכותל סוגה בשושנים. את פנינו קיבלו אלפי רקפות, פורחות בשלל צבעים, שנשתלו השבוע לאורך רחובות ירושלים, בצל עצי הנוי, בשולי הדרך ובמרכזה של כל כיכר.
תשעה קבין של יופי נטלה ירושלים, כל פינה בעיר מרהיבה ומרגשת, מזמינה את עולי הרגל להתרגל ולבקר בה, ליהנות, להתענג ולהתכונן לדבר האמיתי – בניין בית הבחירה.
02
מומלץ מאד להגיע לתפילת ׳ותיקין׳ בכותל, התפילה מתחילה, בימים אלו, לפני 06:00 בוקר, תוכלו להצטרף לאחד מהמניינים הרבים הקבועים בשבת ובימי חול. לכל מניין יש גבאי מסור, אופי מיוחד, נוסח מוגדר ומיקום קבוע.
במרכז הרחבה, בחלק המזרחי שלה (המיקום נקבע לנוחות הנשים הצדקניות, כדי שתוכלנה להשתתף בתפילה, בעמדן על המרפסת הצמודה ממזרח לרחבה), תמצאו בשבת ובימות החול את המניין של רבי שאול נוקריאן, מניין ותיקין, בן למעלה מ-35 שנה, קבוע, גדול, מזמין ומקסים, בנוסח – עה״מ, ירושלמי, ספרדי, מרוקאי וכו׳.
הגבאי המייסד, רבי שאול, מגיע יום יום, בחשיכה, הרבה לפני הנץ, מכין במסירות רבה, עבור האורחים והמתפללים הקבועים – כסאות בשפע, סטנדרים, ספר תורה, ספר הפטרה, סידורים, חומשים, שטיחונים לכוהנים, עשבי בשמים וכו׳. בסיום התפילה, בשבת ק׳, חכם שאול מזמין את הקהל לקידוש, שהוא מכין בעצמו, 35 שנה, בבית חב״ד ברחוב הסמוך, מעל לרחבת הכותל. זהו קידוש מיוחד במינו. מיזוג גלויות, חובק מזרח ומערב. מושקע מכל הלב. תמצאו בו קובנה לצד הערינג, קוגל ירושלמי לצד חילבה, חמינדוס ליד ארבעס…
אם שפר מזלכם והצטרפתם למניין של ר׳ שאול ביום שבו עובר לפני התיבה הפייטן העולמי, האהוב, חכם משה חבושה, תוכלו ליהנות מסלסולי תפילתו המרנינה, שממלאת את רחבת הכותל כולה. גם מלאכי השרת מצטרפים באותה עת, עולים ויורדים בסולם יעקב, כדי לשמוע אל הרינה ואל התפילה.
דמות מרכזית וחשובה במניין הוא הרב שמואל מורנו שליט״א, מעיר דוד, האהוב והמקובל מאד על הבריות (הרב שמואל הוא אחיו של הק׳, סא״ל עמנואל מורנו, הי״ד, שנהרג במילוי שליחות מבצעית חשאית, כמפקד בסיירת מטכ״ל, בסיום מלחמת לבנון השנייה. עמנואל, גיבור ישראל, הוא המפקד היחיד בצה״ל, שתמונתו אסורה לפרסום, גם לאחר מותו, בשל תפקידו החשאי).
הרב שמואל, שמגיע מעיר דוד, משתתף במניין מידי יום ומוסיף אור של שמחה ודבקות לתפילה, כעמוד האש ההולך לפני המחנה. בסיום התפילה ניגשים רבים מהמתפללים לברך ולהתברך אצל הרב שמואל, בעל לב הזהב והחיוך המקסים, שמקרין חום ואהבה על כל יהודי.
מידי יום שישי הרב שמואל, מלווה בחבריו, מגיע לבתי החולים ברחבי ירושלים, חמוש בגיטרה ובדברי עידוד, משמח, מנגן, שר, מחזק ומחייה נפשות.
מניין ותיקין נוסף ומיוחד מאד הוא מניינו הקבוע של ר׳ אביש ציינוירט, משכונת בית ישראל. גילוי נאות – כשגרתי בביתו של הרב צבי יהודה, בשכונת גאולה, נהגתי לקפוץ לשכונת ׳בית ישראל׳ מידי יום שישי, כדי להצטייד לכבוד שבת קודש בקוגל ירושלמי, נמס בפה, בחלות ובפיתות חמות, היישר מהטבון, שנאפו במאפיות האותנטיות, שבאזור השוק בשכונת ׳בית ישראל׳ הוותיקה, הסמוכה למאה שערים. במרכז שכונת בית ישראל מתנוססת לתפארה ישיבת ׳מיר׳, שהיא ללא ספק הישיבה הגדולה ביותר בעולם ובה למעלה מ-4,000 (!) תלמידים.
הרב אביש, הוא ירושלמער שורשי, עטור בספודיק ובמעיל ירושלמי, מקובל אמיתי, מאיר פנים לכל אחד, ממש כמו רבו, הרב שלמה זלמן אויירבך. הרב אביש נותן מידי יום שיעורים בישיבת המקובלים – ׳שער השמים׳. ר׳ אביש מתייצב בכל יום במניין הוותיקין שלו, הקבוע בכותל, בפינה הדרום מזרחית ליד המחיצה של עזרת נשים. כל זאת לאחר שכבר הספיק לתת שיעור בדף היומי בישיבה.
את המניין הזה, בנוסח ספרד (חסידי), ייסדו במסירות, קומץ יהודים יקרים וחלוצים, לאחר מלחמת ׳ששת הימים׳. אט-אט הלך המניין ותפח. יהודים רבים הצטרפו, מתוך ערגה וכיסופים לתפילה בכותל. מניסיוני, מי שחש את עוצמת התפילה בכותל ורואה נפלאות, כשמתקבלות התפילות ברצון, יהפוך חיש קל להיות מתפלל קבוע בכותל.
לאחר שמניין ה׳ותיקין׳ גדל והיו ׳חיובים׳ לקדיש מפעם לפעם, הוא התפצל לכמה מניינים בנוסחים שונים. כיום, ניתן כבר לפגוש,
במניין של ר׳ אביש, את הדור השני והשלישי למייסדים! יש שמתפללים במניין רק בשבתות ויש שמתפללים בו כל השבוע וגם בחגים ובימים הנוראים.
הגבאי הוותיק הוא הרב יוחנן ויינגרטן, (דור שני), שאליו מצטרף בנו ר׳ אהרל׳ה (בן 25) – דור שלישי למחדשי התפילות הקבועות בכותל. רבי יוחנן, הוא חסיד ירושלמי מקובל ואהוב, גם על הרב דוד אבוחצירא מנהריה וגם על ר׳ אביש מבית ישראל וגם על כל יהודי שמכירו.
החסידים הירושלמים עושים את דרכם לכותל, במכוון, דרך השכונות הערביות במזרח ירושלים ונכנסים דווקא דרך שער ׳שכם׳, ללא מורא ובגב זקוף, בחמה, בצינה, בגשם, בקורונה וגם בשלג.
ר׳ יוחנן מספר לי, על הזכות, שהרב אביגדור נבנצאל שליט״א נמנה על המתפללים הראשונים במניין. הרב אביגדור שליט״א היה גם בעל הקורא במגילת אסתר, במשך שנים.
רבים מגיעים להתפלל בכותל 40 יום ברציפות. זו סגולה ידועה, למי שיש בקשה מיוחדת לרפואה, ללידה, לשידוך וכו׳. אחדים, שלא יכולים להתמיד, פונים לר׳ אביש והוא מזכיר את שמותם ובקשתם במשך 40 יום רצופים.
בימות הגשמים והשלג המניין מעתיק מקומו זמנית. למבואה, סמוך לכניסה למנהרת קשת וילסון, בפינה הצפון מזרחית של רחבת הכותל.
ר׳ יוחנן עוד זוכר את אותם ימים, בהם פתח המנהרה היה נסתר וחסום מתחת למפלס הרחבה. הודות לעבודות החפירה של ׳הקרן למורשת הכותל׳ שהנמיכו את רחבת הכותל, התגלו נדבכים רבים של אבני הכותל שהיו חבויים מתחת למפלס הרחוב והתגלה הפתח למנהרה הגדולה, מתחת לגשר שעליו צעדו רבבות עולי הרגל לבית המקדש.
למניין של ר׳ אביש הצטרפו במשך השנים רבים וטובים, חרדים וסרוגים, כמו הרב גולדשטיין ע״ה ראש ׳ישיבת קבר דוד שבהר ציון׳, דוד לאקס, שצועד כל שבת מפסגת זאב, ר׳ האקר מחנות הבשר, שצועד משכונת רמות הרחוקה, בריש ציינוירט, שצועד משועפט, הרה״ג ביניש פינקל זצ״ל ראש ישיבת ׳מיר׳, שהיה קורא לר׳ אביש – ׳ראבע׳… ור׳ יוסי אפטר, יבדל״א, שמגיע בימות החול משילה.
בנו, נעם הי״ד נהרג בפיגוע הרצחני, בישיבת עותניאל, בתקופה זו של השנה, לפני 20 שנה, נעם, בוגר הישיבה, היה בחל״ת משרותו בצה״ל וכיהן כאחראי על תורני המטבח בישיבה. המחבלים השפלים חדרו לישיבה דרך המטבח בדרכם למסע הרג בתוך חדר האוכל ההומה אדם, הם התחילו לירות במטבח לכל עבר. ארבעת בחורי הישיבה המופתעים, הי״ד, ששהו באותה שעה במטבח ובתוכם נעם, פעלו בנחישות, בגבורה עצומה, בהקרבה עצמית ובמהירות. הם נעלו את דלתות חדר האוכל, וכלאו עצמם במטבח יחד עם המחבלים. בתושייתם מנעו מהמחבלים להתקדם לתוך חדר האוכל ההומה ובכך בלמו בגופם את הרוצחים והצילו תלמידי ישיבה רבים.
בסיום תפילת מוסף של ותיקין, בשבת ובחג בכותל, צועדים מתפללי המניין של ר׳ אביש, דרך שער שכם, לביתו, ברחוב רפפורט 22 בשכונת בית ישראל לקידושא רבה.
מניסיוני, מי שלא אכל קוגל ירושלמי מהביל, תוצרת תושבי שכונת ׳בית ישראל׳ לא אכל קוגל טעים מימיו.
בקידוש משתתפים סרוגים רבים וביניהם גם סגן ראש העיר, ר׳ אריה קינג שמספר, להנאת החרדים והסרוגים, על גאולת הבתים במזרח ירושלים. ׳שבת אחים גם יחד׳ – כבר אמרנו?
03
בשבת זו, פר׳ ׳חיי שרה׳ נצטרף לעשרות האלפים שיפקדו, בע״ה, את מערת המכפלה בעיר האבות חברון. מניסיוני בשנה שעברה, אתם צפויים לקבל כאן תיאורים ורשמים מרתקים ומרוממים משבת חגיגית של תפילות, שיעורי תורה וקדושה מיוחדת. אני בטוח שנזכה לאירוח כמיטב הכנסת האורחים של מתיישבי חברון ההולכים לאורם של שרה אימנו ואברהם אבינו ע״ה.
04
בזמן כתיבת שורות אלה דיווחו בתקשורת על הפיגועים הרצחניים, המזעזעים, שביצע המחבל הנפשע, שהרג בדקירות סכין, שקנה באריאל, שלושה יהודים, הי״ד, ופצע קשה עוד שני יהודים יקרים. זהו, ללא ספק, מחדל של המאבטחים, שלא ירו מיד במחבל, ושל ליקוי בהוראות פתיחה באש של הממשלה הרופסת. אני לא רוצה לעסוק בשבת בפוליטיקה, אבל די עם אזעק כאן: ׳דם יהודי אינו הפקר׳.
ארץ אל תכסי דמם!
שבת שלום, של ביטחון, של שלווה, של מיגור הטרור, של דיבוק חברים והכנסת אורחים.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.