מידי יום ביומו אני פוגשת אישה במרפאתי שמספרת לי שהיא נוטלת, בדרך כלל על פי המלצת הרוקח השכונתי, צמח מרפא כל שהוא – אולי ילקוט רועים, אולי מסטיק תימני, והשמות רבים. ״אבל זו לא תרופה דוקטור, זה רק צמח״, היא תוסיף. ואני רוצה להשיב שתכשיר שעשוי לחולל שינוי במערכת הורמונלית, איננו צמח תמים – הוא פוטנטי. ואם כך, הוא עלול גם להזיק ללא מעקב מוקפד של גורם רפואי מוסמך שלוקח אחריות על הטיפול.
הביטוי ׳לא בשמיים היא׳ מקביל לביטוי אחר של חז״ל ׳לא ניתנה תורה למלאכי השרת׳. הכוונה היא שהתורה ניתנה לבני אדם בעולם הזה שלפנינו, ולכן נתנה התורה רשות לרופא לרפא ולחולה להתרפא, בכל דרכי הרפואה הקיימות בעולם, דור דור לפי ידיעותיו. מדובר ברפואה המקובלת באותו הדור. אולם קיימות גם קבוצות של רפואות ׳סגוליות׳, המוזכרות בשפע בתלמוד ובפוסקים לשימוש במצבים רפואיים מסוימים, כגון ביצה של חרגול, שן של שועל או מסמר מעץ שעליו נצלב אדם, וכן הטמנת השיליה כדי שייחם לוולד. מניתי מעט מסדרה שלמה של הוראות ושל עצות רפואיות המובאות בחז״ל, למרות שלכאורה אין בהן שום היגיון רפואי.
כאמור לא נקבעו בהלכה כללים איך לרפא. מותר לרפא בכל אופן שמרפא על פי דעת המומחים בנושא, בכל מקום ובכל תקופה לפי מה שמקובל בהם. לכן ככלל – כל תרופה שהוכח שהיא אכן מרפאת, ואין במעשה הריפוי בה שום איסור – מותר וראוי להשתמש בה, גם כאשר על פי מיטב הידוע למומחים אין שום היגיון בהצלחתה לרפא. חכמים קדומים דימו את התרופות האלו לפעולת המגנט, שהמציאות הראתה שהוא אכן מושך אליו את הברזל, למרות שבזמנם לא מצאו לכך שום היגיון; גם היום לא ידועות הסיבות לפעולת תרופות רבות, ודי לנו שהן עוזרות. ׳עניינים סגוליים׳ כוללים מעשים שעל פי הידע הרפואי המצטבר המקובל ועל פי ההיגיון הרפואי אין בהם תועלת, אבל קיימים אנשים או גופים או תנועות חברתיות או רוחניות שטוענים שהם מעשים מועילים רפואית.
בספרו של פרופסור יונתן הלוי, נשיא בית חולים שערי צדק ואיש אשכולות, ׳רפואה משלימה ואלטרנטיבית׳, מוצגת סקירה נרחבת של המחקרים אשר בוצעו עד היום על הרפואה המשלימה, ואלה נבחנים תוך הכרה בגישה ההוליסטית של הרפואה המשלימה ובהבדלים המתחייבים בשיטות המחקר ברפואה המקובלת לעומת הרפואה המשלימה. ספר מומלץ שמנסה לעשות סדר באנדרלמוסיה הקיימת בתחום זה. ׳וחי בהם׳.
