יהיה בסדר

שעת לילה מאוחרת. אני יושבת עם עפעפיים צנוחות מול ערימת המיילים הבלתי סלחנית.
והנה, היא מבשרת שהטיפול הפעם לא הביא עמו בשורה גואלת. מה לעשות עכשיו דוקטור? תפסיקי את הטיפול ונעמיק את הבירור. ואני מוסיפה: אל תדאגי, יהיה בסדר. תהיה לכם משפחה יפה.
כמה מאמץ זה דרש ממני? כלום.
אבל המילים האלו הן אשר יתנו לה את הכוח להמשיך עם הטיפולים ואפילו לנצח.
מסתבר שבעלה קלט את חשיבות העניין, ולאחר מספר ימים, היא שולחת לי תמונה של עוגת קצפת ענקית שחיכתה לה בבית, ועליה שני מילים מעוצבות בכדורי שוקולד – 'אנחנו ננצח!'
את השיעור הזה למדתי בדרך הקשה… ליל שבת חורפי ואפלולי, שלושה שבועות לאחר לידת בתי מספר 12. השעה 03:00 לקראת בוקר, ואני מתעוררת מגניחותיה של התינוקת. ליבי אומר לי שזאת גניחה שמבשרת רעות… כנראה שקלטתי דבר אחד או שניים מימי עבודתי כרופאת ילדים בפגייה. חייגתי ללא היסוס לנוכרי הדרוזי שגר בקיבוץ, בעלי נסע באופניים כדי לפתוח לו את השער, ארזתי תיק עם ציוד מינימלי, ויצאנו לדרך. תוך כשעה התינוקת העלתה חום, שלשלה והקיאה את כל קרביה. הטיטולים נגמרו, והאחות אמרה שאין הקצבה לעוד. גם עמוד אינפוזיה לא היה, אז ידי האחת הפכה לעמוד כאשר בשנייה – טיפלתי בתינוקת והנקתי אותה. תוך זמן קצר נגמר לי החלב, כי לא הייתי זכאית לארוחה. הביאו לנו מטרנה שפג תוקפה (לילדה עם זיהום במעיים). הייתי חסרת אונים. מאוד מאוד דאגתי. זאת לא הילדה הראשונה שילדתי, אבל מעולם לא נתקלתי במציאות מורכבת כל כך. מה גם שהידע הרפואי והוותק האימהי שלי לא הוסיפו לי שלווה…
ואז עברה סטז'רית צעירה בשנים. הכרתי אותה. במהלך לימודיה, היא התלוותה אלי בעבודתי בחדר לידה. היא חייכה אלי בחיוך שובה לב, שמה יד רכה על כתפי השמוטה, ואמרה בקול רך ונעים: 'חנה, יהיה בסדר'. והמשיכה, נחפזת, בדרכה. בן רגע הזדקפתי. הרגשתי זרם חם ונעים מזדחל לאורך גופי, נשמתי נשימה עמוקה, ונרדמתי. אחרי כמה דקות התעוררתי מאוששת קמעא. כמה הכרת הטוב יש לי על שלוש המילים האלו, שהיו מדויקות לי בדיוק ברגע המסוים הזה של חיי. כמה שאבתי מהן כוח. רק שלוש מילים זוקפות כפופים.
פעמים כה רבות תגיע נערה עם אימא שכתפיה משוכות, מצחה קמוט וגבותיה משוכות. היא נורא דואגת כי .לבתה אין מחזוריות ׳רגילה׳. הילדה דווקא רגועה. במפגש כזה אני שמה לי כמטרה להרגיע את האימא. אני שואלת ממה היא חוששת, וכשאנחנו מניחות את החשש לפריון העתידי של הילדה על השולחן, אני מבטיחה לאם שיהיה בסדר. היא תזכה להיות סבתא גאה לנכדים רבים. וזאת האמת. ואז הגבות מתרחקות, המצח מתיישר, הכתפיים נזקפות, וחיוך קל מתפשט על שפתיה. כמובן שנבצע בדיקות ונעשה בירור רפואי כנדרש. אבל זה לא העיקר. העיקר הוא הביטחון והאמונה בעתיד ורוד מושגח ומדויק.
אך האמת היא שבמשפט – 'יהיה בסדר' נוכחת זווית ראייה חסרה. כי חשוב להרגיש באמת שעכשיו כבר בסדר. זה נהדר כשאפשר להתבונן במציאות בלב מפרגן ובעין טובה. תורת הביולוגיה תספר כי הנוגדן היעיל ביותר לנגע החשיבה השלילית הוא שינוי הנרטיב לחיובי. מוכח מדעית. הנוגדן נצמד לקולטן השלילי והופך אותו למטען חיובי. כן. ראייה אמונית מפוקחת יכולה להפוך את הרע לטוב, בדוק ומנוסה. אז תגידו – יהיה בסדר.