סתיו באוויר. ועדיין יש ניחוח של ריח הרימונים וקול הסליחות…. מדי בוקר בימי חודש אלול היה אישי חוזר מתפילת ותיקין ומעיר את הנסיכה הנרדמת בקול שופר – האמינו לי, אין שעון מעורר יעיל מזה…
אך יש גם אנשים שלא זכו ולא זוכים לשמוע קול שופר.
התינוק חמוד ושמנמן. הכול נראה בסדר. אולם בביקור בטיפת חלב אמו מספרת שיש לה תחושה שהתינוק אינו שומע טוב. אולי היא טועה, אבל לפעמים הוא מגיב רק לרעש חזק מאוד, כשאותו רעש בעוצמה קצת פחות חזקה לא גרם לו לשום תגובה. בתשובה לשאלה מספרת האמא לאחות שאכן, יש במשפחה בעיות שמיעה, סבא אחד חרש לגמרי ואחד הדודים כבד שמיעה. ׳אם כן יתכן שיש כאן בעיה גנטית׳ אומרת האחות, והתינוק נשלח לבדיקות נוספות. ואכן אחרי בירור יסודי, מסתבר שהתינוק סובל מלקות בשמיעה.
ליקויי שמיעה שכיחים יחסית, בין אחד לשלושה ילודים לאלף נולדים עם ליקוי כזה. במחצית מהמקרים ניתן לזהות את הסיבה לחרשות, כגון תסמונת גנטית, סיבוך בעקבות זיהום תוך-רחמי, רמת בילירובין גבוהה מאוד בימים הראשונים לחיי התינוק, ועוד. בשאר המקרים אין סיבה הנראית לעין, אך התינוק לא שומע.
מדיניות משרד הבריאות היא שמבוצעים בדיקת סינון לאיתור לקויי שמיעה לכל היילודים שיוצאים מבית חולים, ואם מתעורר ספק ממשיכים באבחון בגיל שלושה חודשים.
בירידה קלה עד בינונית בשמיעה ניתן להתאים מכשיר שמיעה; המכשירים היום הם יעילים מאוד, זעירים יחסית ונוחים לתפעול. במצב חמור יותר יש לשקול השתלת שתל קוכליארי, שברוב המקרים מהווה את הפתרון האולטימטיבי. בספרות הרפואית מדווח שכדאי להתחיל את הטיפול בתינוק כבד השמיעה כבר בגיל שישה חודשים, כדי לשמור על איכות החיים שלו בהמשך הדרך, וכדי לאפשר את השתלבותו העתידית במסגרות חינוך רגילות.
חשוב מאוד להתנהג עם תינוק לקוי שמיעה כמו עם תינוק רגיל. התינוק מרגיש את ההתקשרות אתו, גם אם הוא לא שומע מה שאמרו לו. אין שום סיבה לא לשיר לו שירים, לדבר איתו, ובעיקר לשמור איתו על קשר עין.
ועדיין, הכול תלוי בעיני (או באוזני) המתבונן (או המאזין). ומעשה שהיה כך היה: לפני מספר חודשים פנתה אלי כלה צעירה עם ליקוי שמיעה חמור על רקע גנטי. היא עברה בזמנו ניתוח קוכלארי, והיא סיפרה לי שהיא חיפשה דווקא חתן עם אותו ליקוי – כדי שיבין את עולמה. ואכן ׳זכתה׳ ומצאה את בחיר ליבה שאף הוא סובל מליקוי שמיעה חמור… הכול עניין של נקודת מבט.
