לעסוק בחינוך זו שליחות, על כך אין עוררין. אדם שבוחר להוסיף למשפחתו 30 ילדים נוספים (במובן מסוים) זה דבר שאינו מובן מאליו. מדובר בלקום מדי בוקר כדי לפגוש את התלמידים, לדבר איתם, ללמד אותם, לסייע להם, לאהוב אותם ולהכיל אותם. וכן, גם להציב להם גבולות ולהתוות דרך. לצד האתגר היומיומי העצום הזה, מונח סיפוק גדול שקשה למצוא לו תחליף. אפשר להתווכח על גובה השכר של ציבור עובדי ההוראה אך על חשיבות התפקיד המונח על כתפינו אין להטיל ספק.
כאחד שעוסק בתחום החינוך זכיתי לשוחח עם הרב ניר שקורי, ראש ישיבת בני עקיבא רעננה, על מעלת החינוך בדורנו, על החינוך לתורה ולערכים גדולים ועל בני הנוער היקרים שאנו זוכים לפגוש מדי יום.
הרב שקורי מתגורר בקרני שומרון ומשמש מזה כשבע שנים ראש ישיבת בנ״ע רעננה. בעברו למד בכולל בקרני שומרון, עד שהרב זאב קרוב זצ״ל קרא לו לעסוק בחינוך במוסדות השומרון, שם היה חיבור טוב ועשייה ברוכה. לאחר מכן הרב חיים דרוקמן זצ״ל התקשר אליו וביקש שיגיע להשפיע ברעננה. בשיחה עם הרב זצ״ל הודגשה חשיבות הדבר. הרצון של הרב דרוקמן היה להרחיב את פעילות הקודש בעיר רעננה ולהעלות את קרנה של התורה בתוך עיר מרכזית בלב השרון. הרב שקורי נענה בחיוב לשליחות חשובה זו.
למה לעסוק בחינוך ולא ללכת להייטק?
״באמת אפשר ללכת להייטק״, הרב ניר מפתיע. ״זה נושא מבורך מאוד, לא צריך להסתתר ממנו. אנשים פועלים ועושים דברים נפלאים בהייטק. אבל אין ספק שכל אחד מאיתנו שיכול לסייע בהצמחת הדור הבא ולהעביר את שרשרת מסירת התורה מדור ההורים לדור הבנים צריך לדעת שזו מסירות מאוד חשובה שמשפיעה על כלל מה שקורה בעם ישראל ובמדינת ישראל. הרבה אנשי חינוך ב״ה מוצאים מידי יום מסילות לליבם של התלמידים וההשפעה הינה גדולה הן בזמן שהתלמיד נמצא בפנינו והן בדרך אותה הוא בוחר בסיום לימודיו. בישיבה חיי המחנך הינם חיים אינטנסיביים, מלאי עשייה וחיבור ששואבים את כלל כוחות הנפש, אך מצד שני הברכה מצויה לצידם, שכן כשרואים שבתי המדרש הולכים וגדלים ושיש צימאון ושקיקה לתורה ולערכים מקבלים מזה כוח עצום״.
על אלו אתגרים חינוכיים הרב יכול להצביע?
״רבות דובר בנושאים הללו. אולי אוסיף שיש לתת את הדעת על כך שאחד ממאפייני ההתמודדות בימינו הינה ׳נוכחות האתגר בכל מקום ובכל זמן׳. התלמידים שלנו חשופים לעולמות שונים ומגוונים שחלקם שליליים ביותר, וזה לא נמצא בארץ זרה או במקום רחוק אלא בכל מרחבי החיים. ודווקא מתוך כך גם המענה צריך להיות מקיף את החיים כולם, להתוות דרך וחזון גדול של שייכות לעולמות גדולים, לחיבור לתורה ברמת היקף הידיעה וברמת העומק. לעודד נתינה של התנדבויות ותחומי אחריות של המתבגר לשאוף למעלה. אחד האתגרים הוא עניין הרלוונטיות במפגש בין אדם מבוגר לבין בחור צעיר שכל כוחותיו וחלומותיו עוד לפניו. קודם כל, איך מייצרים את הרלוונטיות וההשתוקקות למפגש בין שני אנשים שלפעמים חווים חוויות חיים אחרות? אבל אם עושים את זה בצורה נכונה ויש לב פתוח, אז מתרחש שם מפגש מאוד משמעותי, רלוונטי ומקרב. ולאחר שיש את ׳אוהב את הבריות׳, יש גם את ׳ומקרבן לתורה׳. כולנו נמצאים בהתקרבות לתורה, היעד הוא להתקרב, והאתגר הגדול הוא איך לקחת את תורתנו מדורי דורות, להתקרב ולקרב אליה כמה שיותר את עצמנו ואת התלמידים״.
בדורנו יש גם את בעיות האמונה, טלפונים ניידים, סרטים וכו׳. התמודדויות שלא היו לפני עשרות שנים.
״נכון, בדור שלנו יש דברים מאוד מאתגרים ולכן צריך לשים גבולות ברורים ולא לגמגם בנושאים הללו. למשל, לנסות לצמצם את המגע מול הסמארטפונים בישיבה. אצלנו אין גמגומים בנושא וזו החלטה מודעת מאוד לטובת תהליך הצמיחה של התלמידים. מצד שני, יש גם לתת כלים בתוך העולם הזה בצורה נכונה, כי בסוף אנו חיים בתוך מציאות מסוימת שאפשר להשתכר ולהרוויח ממנה.
״הכי חשוב הוא מה שהזכרנו קודם אנחנו צריכים לחיות בתודעה קיומית של ׳כי מלאה הארץ דעה את ה׳ כמים לים מכסים׳. צריך שיהיו רצון, השתוקקות וקירבת אלוקים, ואז שאר הדברים הפחות טובים מקבלים את המיקוד הנכון שלהם הם קיימים, אבל ׳המים׳ מכסים עליהם – נותנים להם את המקום הנכון. התמונה הגדולה היא להתקרב לתורה, לעצמך, לארצך ולמדינתך. כשהולכים ומתקרבים מתמלאים כוחות! אפשר לראות את בוגרי הישיבות והאולפנות, וב״ה יש שמחה גדולה מכך״.
הרב אומר שעלינו לדעת לשלב בין קודש לחול לצד גבולות ברורים מאוד. אמנם יש ישיבות שאמונתן היא להתעסק רק בקודש, ישיבות קטנות למשל.
״בדורנו ב״ה קיימות מגוון רחב של ישיבות, ואין ספק שיש ציבור שמתאים לו ישיבה קטנה בה עוסקים יומם ולילה בעולם הקודש. אך ודאי שיש גם ציבור שדווקא בשביל עולם הקודש שלו חשוב שיעסוק בעוד פיתוחים של כוחות הנפש, ובשביל זה ישיבות תיכוניות קיימות. והחשיבות הגדולה בישיבות תיכוניות היא שאנו מכינים את התלמידים גם לחיים בזירות שונות ולא רק בזירת בית המדרש. אמור מעתה על כל תלמיד להעריך את כוחותיו ולבחור את הראוי לו״.
״יש צימאון לזה גם מצד הנוער״
מה יש לרב לומר על הנוער שלנו?
״רואים שיש לנוער צימאון גדול מאוד ללימוד תורה ולבירור עמוק של שאלות. כיום יש פתיחות למידע הרבה יותר מדורות קודמים, וממילא השאלות משתנות. התורה היא נצחית, המסר שלה הוא ניצחי. מה שמשתנה זה סוג השאלות- כל דור שואל את שאלותיו וכשמעמיקים מוצאים שהתורה נותנת מענה גם על השאלות הקשות של דורנו. התורה יודעת להיות רלוונטית. חשוב לומר, הרבה פעמים צריך להרגיל את הנוער שתשובה היא יותר ארוכה מעשרים שניות של סרטון. וזו עבודה גדולה לקחת את התורה הרחבה ולא לצמצם אותה. משימתנו היא להוביל את הבנים להבין שלתורה יש אורך רוח, וצריך יישוב הדעת והקשבה עמוקה. וזה חלק מהאתגר הגדול שמוצב בפנינו״.
והנוער נמצא שם?
״כאן כולנו נכנסים לתמונה – החברה כולה, הקהילה, המשפחה ובתי החינוך כולם לחזק את הנוער שלנו לגובה ולעומק. כשכולנו עסוקים בכך רואים ברכה. לכל אחד מאיתנו יש אחריות על ׳וזכני לגדל בנים… אוהבי ה׳. לכולנו יש תפקיד בכך, ויש צימאון לזה גם מצד הנוער״.
זאת אומרת שהנוער שלנו כבר עבר את השלב של להישאב לעולם החול, וצמא לשמוע תורה גדולה.
״בוודאי שצריך להמשיך ולשים לעצמנו סינונים ומעצורים למיניהם, ובוודאי שצריך להמשיך להתעסק בכמות הזמן שהחבר׳ה נמצאים במכשירים השונים, אם לשם אתה מכוון. אבל אני מרגיש שאצל הרבה חבר׳ה זה כמו לאכול את המאכל הכי טעים עם הנאה גדולה, אך יבוא יום והמאכל יהיה פג תוקף. התאווה דועכת. ואז נפתח מקום לדברים אחרים.
יש התמתנות וחיפוש לקשר יותר נכון בין אדם לרבו, לחבריו, לאשתו. זה הולך למקומות הנכונים. גם בעולם יש יותר מודעות לכך״.
מה הרב הכי אוהב בעיסוק עם הנוער בתחום החינוך?
״אני חושב שמי שעוסק בחינוך נשאר צעיר לעולם״, שומעים את הצחוק בקולו. ״תמיד הכיתה שתקבל כמחנך יהיו בני 15. אנחנו מתבגרים אבל הם נשארים צעירים, ולחוות כל שנה את גיל ההתבגרות זו חוויה נפלאה. צריך לדעת באופן פשוט שאנו נמצאים בגיל הכי יפה, ומנסים להשפיע, לעורר ולחבר, וזו שליחות מדהימה. אנו ביחד עם הכבשן של עם ישראל, נמצאים בגילאים שם הנוער בונה את עצמו״.
״רואים ברכה גדולה מכך שהבנים באים לפנימייה״
העיר רעננה מלאה בעלייה ברוכה מכל קצוות תבל והתופעה מביאה את העיר לצורך גדול של עמוד שידרה תורני קהילתי שמשדר עוצמה ומוביל את העלייה הזו דרך בית המדרש לחיים ציוניים דתיים משמעותיים. העיר רעננה מכילה מגוון גדול של אוכלוסיות שמחפשים את השותפות עם בית המדרש. וזו השליחות הגדולה של ישיבת בנ״ע רעננה בעיר.
״לפני כשלוש שנים פתחנו מסלול של ישיבה פנימייתית תורנית ארצית״, משתף הרב שקורי. ״מסלול ׳מנהיגות לישראל׳, וב״ה מתקבצים אליה תלמידים ממקומות רבים, כאשר החזון הגדול שלנו הוא מימוש הכוחות הגדולים הטמונים בגיל ההתבגרות, הן בבית המדרש בסדרי לימוד הגמרא והאמונה באופי המיוחד של הישיבה, והן גם בשאר אורחות הישיבה, בפעילות החברתית המובלת על ידי תלמידים לאורך ולרוחב החבר׳ה פשוט מובילים את המקום״.
הרב שקורי מציג דוגמה: ״החבר׳ה החליטו לאמץ גוף משמעותי שעוסק בהתיישבות. הם יצרו קשר עם ארגון ׳שומר יו״ש׳ ומאז אנחנו יחד בחיזוק שני ישובים בשומרון וזו פעילות מנהיגותית נפלאה. הישיבה מלאה בפרויקטים, חלקם בתוך הישיבה וחלקם מחוצה לה, כאשר המטרה היא להתחבר ולחבר את העיר רעננה לבית המדרש על משמעותו הרחבה״.
איך עובדת בדיוק הפנימיה הישיבתית?
״בימינו אנו רואים ברכה גדולה מכך שהבנים באים לפנימייה. אפשר לומר שיש הבדל בין הדור הזה לדורות הקודמים. זאת אומרת, ההתכנסות לפנימייה אינה נובעת מקושי של המשפחה או הסביבה החברתית כמו בימים עברו, אלא מתוך רצון לחברותא יותר מעמיקה עם בני גילם ולהיות יותר שקועים בעשייה מקדמת. ולכן אופי הפנימיה מאוד שמח וגדוש בפעילויות כי לשם כך הבנים באים. זה לא שחסרה להם מיטה באיזשהו מקום. כמו כן, הפנימיה היא לא פנימייה ׳קשה׳ שסוגרים בה הרבה מחוץ לבית. השילוב בין הבית לבין מקום שניתן למצוא בו חברים בני גילי ולהתקדם – משפיע מאוד לטובה על הבנים. במסלול בו אנו צועדים החבר׳ה לומדים חצי יום לימודי קודש על פי סדרי בוקר, צהרים וערב מאוד מיוחדים עם לימוד גמרא ואמונה, יחד עם לימודי התיכון ברמת בגרות גבוהה מאוד״.
זה בעצם כמו להיות ההורים של התלמידים.
״אנו מאוד משתדלים שלא להחליף את ההורים בשום צורה כי כידוע אין כמו אמא ואבא. מה שכן, אנו שותפים בתוך התהליך הזה ומעודדים את הבנים לחזק את הקשר עם הבית. אנו נוהגים שכל יום חמישי התלמידים יוצאים הביתה, וחוזרים לפנימייה ביום ראשון, אלא אם כן יש שבת ישיבה. אנו יוצאים מתוך נקודת המוצא שהגבול בין הבית לפנימייה הוא לא גבול אלא מעבר משם לשם. צריך חיבור ביניהם, לא ניתוק. למשל, כל שבוע ישנם הורים המגיעים ללמוד עם הבנים במשמר הלילי שזה דבר מדהים״.
מה הכי ייחודי בפנימייה? למה התלמידים מחכים?
״קודם כל לכך שיש להם את החברים שמחוברים אליהם בלב ובנפש. החוויה החברתית היא מאוד חזקה ותורמת מאוד לעצמאות של הילד. הוסף לכך את הפעילויות המגוונות של צוות ההדרכה ותקבל חיים בריאים ומעצימים, וכמובן תפילות גדולות. שנזכה לראות ברכה בעמלינו״.
ישיבת דרכי נועם, פתח תקווה
ישנן מספר שאלות שעליהן יש לתת תשובה בכל רגע ורגע. בהכנה לתפילה, בלימוד הגמרא, בלימודים הכלליים, בפעילות החברתית ובכלל המארג החינוכי העדין של הבחורים:
כיצד אנחנו מקדמים כל בחור ובחור לפי כשרונותיו ויכולותיו?
כיצד אנו מביאים כל בחור להכיר בכשרונותיו ויכולותיו?
כיצד אנו מביאים כל בחור למצות את העבודה בכל כשרונותיו ויכולותיו?
אלו הן השאלות שכל איש צוות בישיבת "דרכי נעם" נותן עליהן את התשובה במהלך ליווי הנערים.
הצוות החינוכי בישיבה שואף לבנות באופן שלם את האישיות המיוחדת של כל נער ונער. אישיות המקיפה עבודת ה' שלמה: בתפילה, בלימוד תורה, בקיום מצוות, בעבודת המידות וכחות הנפש, במעורבות מלאה בחיי האומה והכל מתוך שמחה ושאיפה למיצוי הכוחות.
ליווי הבחורים נעשה באמצעים מגוונים: שיחות אישיות, סדנאות, שיעורים פרטניים, קבוצות קטנות, מסגרת מלווה שעיסוקה בפיתוח מיומנויות חברתיות ורגשיות. אנו רואים ערך רב בליווי אישי של כל אחד מהבחורים על ידי הצוות החינוכי וצוות הפנימיה.
הישיבה היא ישיבה פנימייתית מלאה כשבכל שבת חוזרים הנערים הביתה להוציא מספר שבתות בשנה. כמו כן, ביום שלישי מסתיימים הלימודים בשעות הצהרים על מנת לאפשר למדריכים הרבים לקיים פעילות בסניפים. (הפנימיה מתפקדת כרגיל גם ביום שלישי, למי שנשאר / חוזר מהפעילות)
יום הלימודים מתחיל בתפילה ולאחר ארוחת הבוקר לימודי גמרא עיון עד מנחה, ארוחת צהרים והפסקה קצרה. לאחר מכן לימודים כלליים עד סדר ערב החותם את היום ולאחריו ארוחת הערב.
שעות הערב בפנימיה מוקדשים להתאווררות, פעילויות ושיח חפשי עם המדריכים על כל הנושאים המעסיקים את בני הנוער. הלימודים הכלליים מתקימים ברמות הגבוהות ביותר ובתוכם משולבות מגמות פיסיקה, ביולוגיה, ארץ ישראל ומגמת מחשבים המשלבת אפשרות להגבר של 10 יחידות.
מחנכי הכיתות הינם רמי"ם בוגרי ישיבות גבוהות והסדר בעלי ותק וניסיון בחינוך הנערים לחיים של תורה. המורים המקצועיים מנוסים ומאירי פנים. התכנית החברתית בישיבה מושקעת וענפה ואנו משתדלים להביא לידי ביטוי כמה שיותר נקודות השקה לחיי האומה בארצה כפי שאנו רוצים ליצוק באישיותם של נערינו.
