יהדות

״ואז התחלתי להניח״

השנה האחרונה היתה משמעותית מאוד עבור אלון מליק, צעיר חילוני מהצפון • שוחחנו על תפילין, על שבת ועל מה זה להיות יהודי במדינת ישראל • ״אם בעוד שני דורות יהודי לא ידע מה זה להיות יהודי הוא גם לא ידע למה ללכת לצבא, והוא גם לא ידע למה חשובה ארץ ישראל. הוא פשוט ילך מפה״

שנים ארוכות שאלון מליק (33) מכפר ורדים, ״ממשפחה חילונית לחלוטין״, לא אהב את ההגדרה שלו כ׳חילוני׳. הוא גם לא אהב את חוסר הידע שלו ביהדות. בשנה האחרונה עברו עליו כמה דברים, ואם להיות מדויקים יותר התהליך שעבר ועליו אנחנו משוחחים, החל בפסח האחרון, ליל הסדר.
״אבא מקריא מההגדה באופן שוטף, וכמו בכל שנה בשלב מסוים הוא מעביר לאחרים את הקריאה, כך עושים את ההגדה. אחותי הגדולה שהיא בערך בת 40, מקריאה בסך הכל בסדר, מסוגלת לקרוא את ההגדה כמו שצריך. כך גם אחותי שצעירה ממנה בשנתיים. אצלי זה כבר היה קצת בגמגום. אני נורא לא מתורגל בקריאת טקסטים מקראיים, בטח לא בקול רם. מכיר את הסיפור כי בכל שנה זה נראה אותו דבר אבל השנה הגמגום הרגיז אותי קצת יותר״.
המצב החמיר כשהקריאה הגיעה לאחיינים שלו. ״הם פשוט לא היו מסוגלים לקרוא את ההגדה. זאת אומרת, הם מסוגלים לקרוא את האותיות כי הם מבינים וקוראים עברית טוב, אבל הם גמגמו את זה ולא הבינו את מה שהם קראו. הם הבינו את סיפור ההגדה בצורה שטחית ביותר״.
לדבריו ליל הסדר האחרון נתן לו ״קריאת השכמה, הדליק אצלי נורה אדומה״. היה שם משהו שגרם לו להבין שינה ״ירידת הדורות״, לא פחות. ״אבא שלי גדל כחילוני וחלק מזה היה לדעת לקרוא ולעסוק בטקסטים יהודיים, להכיר אותם. ככל שעובר הזמן החינוך הממלכתי מכשיר פחות את הילדים החילונים היהודים להכיר ולהיות מסוגלים לחיות בטקסטים כאלו״.
״צייצתי על זה איזה ציוץ, שהמציאות הזאת נורא-נורא, מרגיזה אותי. כתבתי כך: ׳בהנחה שהמצב ברוב המגזר הציוני החילוני דומה, הייתי אומר שיש לנו בעיה לאומית ועתידנו לוט בערפל׳. זאת אומרת שאם לא נשפר את מערכת החינוך, את היכולת של ילדים חילונים לקרוא כאלה טקסטים, אז עתידנו לוט בערפל, על משקל דבריו יגאל אלון. זה היה הטייק הראשון״.
אלון המשיך בחייו וניסה ללמוד בעצמו. אחרי בערך חודשיים וחצי הוא מצא את הפתרון. ״זה קרה אחרי פרסום לאירוע שהיה בכפר ורדים ביישוב שבו גדלתי, דוכן תפילין של חב״ד. מישהו העלה פוסט זועם שחייבים להעיף את הדוכן. אז הבנתי שאולי התפילין הם הפתרון כי הם הכי מרגיזים אותם״.

אלון לאחר קניית התפילין

במאמר מוסגר אומר אלון כי לדעתו יש סיבה שיש חילונים שמתרגזים מתפילין: ״יש בתוך החברה החילונית קבוצה יחסית קטנה, אבל מאוד רעשנית, שלא רוצה שהטקסטים היהודיים – מה שהם מכנים ׳דת׳ ומה שאני מכנה ׳תרבות יהודית ומסורת יהודית׳ – הם לא רוצים שהדבר הזה בכלל יהיה חלק מהחיים החילוניים של ישראלים בישראל ושל יהודי שאיננו שומר מצוות״.
הם מרגישים מאוימים?
״אני חושב שזה מערער להם את היכולת לדחוף אג׳נדה פרוגרסיבית וחדשנית. זאת אג׳נדה המתחרה להם, והם מבינים את זה ויודעים שככל שהיא תהיה חלשה יותר בקרב הציבור שהם רוצים לשכנע, כך יהיה להם יותר סיכוי לשכנע אותו באג׳נדות שלהם. הם מנסים להחליש את הזהות היהודית המסורתית. את הפרקטיקות הדתיות בקרב אותו ציבור בשביל שיהיה ואקום שאפשר יהיה להיכנס אליו״.

הציוץ בו חשף שהחל להניח תפילין

״הבנתי שאני לא לבד״
בוא נחזור עכשיו לפתרון שמצאת. התפילין.
״החלטתי שאני מתחיל להניח תפילין כדי שכל בוקר אני אקרא טקסט שהוא טקסט מקראי״. מליק מסביר: ״אני מתייחס לכל הטקסטים כמו תנ״ך, גמרא והסידור – בצורה דומה מהבחינה שזה טקסט עברי, מקראי, יהודי. אם אתה יודע לקרוא את הטקסט של התפילין בבוקר כמו שצריך יש סיכוי שגם את ההגדה יהיה לך הרבה יותר נוח לקרוא, כי השפה זרה לך פחות.
״ואז התחלתי להניח תפילין, אבל לא היו לי תפילין״, הוא צוחק. ״הלכתי לאבא שלי ולקחתי ממנו תפילין ישנים שעברו מסבא בירושה. הוא לא מאוד התלהב מהמחשבה שאניח כל יום תפילין. בסופו של דבר התחלתי להניח ועברתי תהליך. פרסמתי את הדבר הזה בטוויטר ובפייסבוק והיה לזה תהודה עצומה. הבנתי שאני לא לבד ויש הרבה מאוד אנשים חילונים שמרגישים יהודים אבל היהדות לא נוכחת אצלם בבית״.
אלון עושה הבחנה בין אנשים שגדלו בבית מסורתי שבו הטקסטים הדתיים מאוד נוכחים – הולכים לבית כנסת, עושים קידוש ושומרים שבת ברמה כזאת או אחרת – לבין בתים חילוניים לחלוטין. ״אני חושב שזה גם ההבדל בין אבא שלי לביננו. אצלו זה היה נוכח בבית. סבא בטח הניח תפילין ואבא אמנם הכיר את הדברים, אבל זה לא עבר, אנחנו כילדים לא ראינו את זה בבית. אז למרות שהכבוד שלו לדבר היה עצום, הידע עצמו לא כל כך עבר״.
מליק התחיל להניח תפילין אבל לא ידע איך להניח ומה להגיד. ״נכון שיש גוגל שם אפשר ללמוד הכל, אבל התחושה מאוד מאוד לא טובה, שזה משהו שהוא כל כך חלק מהתרבות שלך כבן אדם וכקבוצה, ואתה לא יודע אותו״.
״הלכתי וביקשתי מהרב שחיתן אותי שייתן לי עוד איזושהי הדרכה קצת יותר אישית, על איך מניחים נכון את התפילין. למדתי, ואז… יום אחד הלכתי וקניתי תפילין חדשים, סידור וטלית. בנוסף לכך הייתי צריך לבחור: סידור ספרדי או סידור אשכנזי? ממש לא ידעתי מה ההבדל. לקחתי סידור אשכנזי כי אני אשכנזי, וגם סידור ספרדי כי כולם אמרו לי שמשתמשים בו יותר״.

״אחרי חודשיים בהם הנחתי תפילין רציתי להתפלל שחרית כי אני קורא כבר בסידור, ובסידור יש את התפילה כידוע. הייתי במילואים פעם ראשונה עם התפילין, קמתי כבר מוקדם בבוקר ורציתי להניח. אמרתי לעצמי שאם כבר מניחים תפילין אתפלל שחרית. לא ידעתי מה קוראים ומה סדר הדברים. את זה מאוד קשה ללמוד מגוגל, אפשר, אבל זה לא זה״.

בגלל שיש לו הרבה מאוד חברים ברשתות החברתיות אותם שיתף בדברים, הוא הצליח לקבל קצת מידע על סדר התפילה והרחיב עוד את הידע שלו. ״לרוב החברים שלי אין את הרשתות ולא את המעגלים החברתיים שאני צברתי במהלך החיים. אין להם את הדתיים והמסורתיים שהכנסתי לחיי שלא היו שם באופן טבעי. גם אם הם רוצים ויש להם את ה׳זיק׳ הזה פתאום כמו שלי היה – לא יהיה להם מאיפה להביא את המידע והם יוותרו״.

״זאת פריווילגיה להיות יהודי שאינו שומר מצוות בגלל שיש לנו מדינה״

בוא נתקדם. התחלת להניח תפילין, יש לך מידע שהשגת, אבל למה להתפלל בכלל?

״ירידת הדורות אותה הזכרתי מאיימת עלינו. אם בעוד שני דורות יהודי לא ידע מה זה להיות יהודי, הוא גם לא ידע למה ללכת לצבא, והוא גם לא ידע למה חשובה ארץ ישראל והוא פשוט ילך מפה. וזהו״.

לא היית רוצה להגדיר את עצמך כחילוני, אז למרות שההגדרה פחות חשובה – באיזו הגדרה היית משתמש?

״זאת שאלה חשובה. אגיד לך את האמת, אני עדיין משתמש בהגדרה ׳חילוני׳, כי זה מגזר, הגעתי מתוך המגזר הזה וזה עדיין מי שאני, אני עדיין חי אורח חיים לא דתי. האם אני יכול להיות מסורתי? אני חושב שלא. אני תמיד צוחק שאני מתחזק לכיוון המסורתי. שיא ההתחזקות שלי לא יהיה דתי אלא מסורתי. יהודי חילוני או יהודי מסורתי אלו בסוף הגדרות מאוד נזילות. אני לא רוצה להגדיר את עצמי כחילוני, אבל אני חילוני. זאת האמת״.

רגע, מה זה מתחזק לכיוון המסורתי? שאתה מכיר את המסורת של העם שלך?

״אתה מכיר, אוהב ומיישם חלקים מהמסורת של העם שלך. וגם את החלקים שאתה לא מיישם אתה רואה כחלק מהעם שלך. מבחינתי לשמור שבת זה דבר יהודי. זה שאני לא עושה את זה דיון אחר לגמרי״.

בוא נפתח אותו.

״זאת פריווילגיה להיות יהודי שאינו שומר מצוות היום בגלל שיש לנו מדינה, ויש כל כך הרבה חרדים ודתיים ואני יודע שהשבת נשמרת, וגם אם אני לא אשמור אותה היא תעבור לדור הבא. אז לי יש את הפריווילגיה בעצם לשמור את החלקים האחרים בזהות האישית שלי. החלקים שאינם זהות יהודית״.

לא מזמן דיברתי עם מישהי באיזה דיון. היא התחתנה ולאחר תקופה מסוימת החליטה שהיא מורידה את כיסוי הראש שלה, סיבותיה עמה. באותו דיון אמרתי שבישראל זאת החלטה שהרבה יותר קל לקחת, כי כמו שאתה אומר, אנחנו במדינה יהודית. אבל, אם היא היתה מורידה את כיסוי הראש בחו״ל, חיצונית היא לא היתה שונה מהרבה נשים לא יהודיות.

״אתה יודע מה? הזכרת לי שתי נקודות ציון מאוד חשובות לתוך הדבר הזה. אחת – אם משהו שונה היה בפסח האחרון מכל הפסחים זה שלפסח הזה הגעתי כגבר נשוי, התחתנתי בתחילת ינואר האחרון. בגלל שאני מאוד מאוד לאומי את המשפט ׳אם אשכחך ירושלים׳ צרחתי מכל הלב, ויכולתי להגיד אותו מתוך שינה. אבל לא הייתה לי טלית אז ביקשתי שם באולם.

״זה היה איזשהו שבר ראשוני בכל התהליך של חתונה ברבנות כי היה לי טבעי וברור לחלוטין שאני עובר את התהליך הזה, ומצד שני תוך כדי התהליך גיליתי שהוא זר לי. לא ידעתי איך הוא עומד להיראות, לא ידעתי איך נראית שבת חתן, איך עושים את זה, איך עושים את כל הדברים הללו, את הכל. זאת הייתה הסטירה הכי גדולה שממנה הכל בעצם התחיל״.

הדבר השני שאלון נזכר בו קשור לתקופה בה התגורר שנה וחצי בגרמניה ובפינלנד שם עבד ב׳עגלות׳. ״זאת היתה השנה היחידה בחיי שגם שמרתי כשרות וגם צמתי ביום כיפור. כשהייתי בגרמניה הרגשתי שאם אני לא עושה את זה היהודי שבי מתרחק״.

בוא נדבר על הציוץ שבעקבותיו פניתי אליך, כך כתבת בסופו: ״אשמח מאוד שבמערכת החינוך הממלכתית ילמדו יותר על תפילין, סידור וגמרא״. איך עושים את זה בצורה שלא תרגיש לאף אחד ככפיה? כי ברור לי שאנשים דתיים לא צריכים להתערב, אולי כצוות חשיבה, אבל ודאי לא כמי שמשווקים את הדבר הזה.

״אני תמיד מאוד זהיר איך מיישמים איזשהו רעיון שאני או אחרים חושבים שנכון. הייתי מציע להקים ועדת היגוי עם מנהלי בתי ספר ממלכתיים ולחשוב ביחד איתם איך עושים את הדבר הזה בצורה הטובה ביותר. מצד שני אני לא תמים, צריך להביא את הרעיון״.

בנושא הזה אומר מליק כי חובה שהדבר יתנהל מתוך היהדות האורתודוקסית. ״מאוד חשוב לי להבהיר שמבחינתי יהדות אורתודוקסית זה הסיפור פה. זה לא יכול להיות קונסרבטיבי, וזה לא יכול להיות רפורמי. זה חייב להיות היהדות המקובלת בעיני רוב מוחלט של עם ישראל. אני חושב שהמסורתיים הם הדוגמה הטובה ביותר של ללמד את האורתודוקסיה בלי ללמד. זאת אומרת לא ללמד להניח תפילין, אלא ללמד מהם התפילין, מהו הטקסט, איך עושים את זה, להראות גם את הפרקטיקה.לא ללמד את התפילות, את ההלכה ואת התפילין, אלא ללמד איך נבנתה ההלכה, מה קיים בה, מי הם האמוראים, מי הם התנאים, מתי נסגרה המשנה וכל הדברים מהסוג הזה״.

לדעתו של אלון תוכניות מהסוג הזה אפשר לקדם, אבל בשל חששות אפשריים, אולי אפילו חששות הגיוניים, יש להתחיל בכיתות הגבוהות: ״להתחיל עם זה דווקא בתיכונים או בחטיבות ביניים ולאו דווקא בבתי ספר יסודי, כי יש רגישות הרבה יותר גדולה לילדים קטנים״.

מצד שני הוא אומר, ״לא לפחד. רוב החברה החילונית בישראל לא מפחדת מהדבר הזה, ואלה שכן מפחדים אז לא להתבייש. כהנהגה ציבורית לא לפחד מאותם גופים קולניים. לא לפחד, ולהגיד ׳אנחנו מבינים שאתם מפחדים פחד מוות מכל דבר שקשור טיפה ליהדות אבל היהדות חשובה לעם שלנו׳. לא לפחד גם כשיבואו ארגונים ויעשו קמפייני ׳הדתה׳ למיניהם״.

אתה חושב שתוכנית כזאת שתפעל לאט, בזהירות וברגישות, ומצד שני לא תפחד מאותם קמפיינים תוביל אנשים בהכרח להכיר טקסטים יהודיים?

״אם בתוך מערכת החינוך יכניסו את התכנים האלה יהיה יותר ידע. כולם ידעו? לא, כמו שלא כולם יודעים אנגלית. זה לא משהו שאני יכול להבטיח אבל זה משהו שצריך לנסות, לא לוותר מראש כמו שקורה היום״.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

ספטמבר 14, 2023

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מרץ 15, 2023

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

דצמבר 28, 2022

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים את המצוקים והתבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90, הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ׳זאת חנוכה׳, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. נכחו בה רבים מעם ישראל: תלמידים, בוגרים, חברי כנסת, רבנים ועוד. ההלוויה שודרה כמובן גם בכלי התקשורת השונים לטובת אלו שלא הגיעו.
הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.
וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ"ל: "איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?", והרב ענה: "זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל".
״סימניות בכל ספר״
הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ׳עטרת נחמיה׳ בתל אביב, הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים. שוחחנו עם הרב הלוי כאשר היה בדרכו ללוויית הרב זצ״ל, והרב שיתף אותנו במעט מגדולת הרב רגע לפני שנפרד ממנו במסע הלוויה.
״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.
כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״
איך זה לעבוד עם הרב דרוקמן?
״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.
ממה זה נובע?
״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.
השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.
אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.
״המשפחה הייתה שותפה מלאה״
עם הרב הלוי אנחנו משוחחים בזמן הנסיעה ללוייתו של זקן רבני הציונות הדתית, והרב הלוי אמור כי על הרב דרוקמן צריך לומר את הפסוק ״אבד חסיד מן הארץ, וישר באדם אין״ (מיכה ז, ב). ״הפסוק הזה מלווה אותי בדרך. פירושו של דבר שהרב היה בתורתו חסיד גדול. כל תורתו היא חסד עִם עַם ישראל, ועל זה ׳אבד חסיד׳. בתורה הזאת הוא קירב רבים – גם קירוב ממש וגם קירוב שרבים העריכו ולא זלזלו בתורה בזכות הרב, וזה ׳וישר באדם אין׳ – בעיני בני אדם הרב היה אדם ישר״.
הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה.
״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?
״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.
האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?
״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.
״אותה החיבה״
מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?
״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה לפני כחודש בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.
לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.
באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?
״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״.