״למה אתם עצובים כשנכנסת השבת?״

החזן יצחק אשל ז״ל היה המורה של חזנים רבים בארץ. כשבאתי לראשונה ללמוד אצלו ׳נוסח׳ (המנגינות המסורתיות הייחודיות לכל תפילה), הוא אמר לי לשיר את הנוסח של ערבית של שבת. התחלתי ׳ברכו׳, והוא מייד שאל: ״למה אתם בוכים ועצובים כשנכנסת השבת? מה המקור למנגינה המינורית של תפילה זו?״, השבתי לו: ״אנחנו לא עצובים, אנחנו מלאי געגועים וכמיהה ברגעים הנשגבים של כניסת השבת. הנשמה נזכרת במקורה וכמהה להעמקת הקשר עם הקב״ה. נכון שאין זה הנוסח החסידי, אבל זה נוגה ומתוק. כך למדתי מאבי מורי״. ואז הוא סיפר לי: ״גדלתי בהונגריה. הרי אני כבן 84 שנים. את נוסח התפילה למדתי בצעירותי מפי החזן הזקן של העיירה, והוא למד בדיוק כך אצל השוחט כ-80 שנה קודם לכן. והשוחט למד בצעירותו אצל חזן פלוני, ופלוני אצל אלמוני וכו׳, אוכל למנות לך את שמותיהם עד 500 שנה לאחור. אינני יודע מה היה הנוסח ממשה רבינו ועד אז, אבל אני יודע שיהדות הונגריה השמרנית הקפידה מאוד על מנגינות התפילה המסורתיות מדור לדור. ערבית של שבת שרים בסולם מז׳ורי (שמח יותר). לאחרונה שוחחתי עם החזן משה שטרן יבלח״א, וגם הוא, יליד הונגריה, התעקש שנוסח זה מוטעה הוא. לדבריו, מקורו בישיבות הירושלמיות ולא במסורת ליטאית. באוזניי, המנגינה הליטאית דווקא קרובה במעט למנגינה המרוקאית. מכיוון שאיננו חופרים בהר הבית טרם נמצא הדיסק של שירת הלוויים, אבל נזכרתי בדעה במדרש האומרת שהים נבקע ל-12 חלקים, ואולי זה כדי שכל שבט ישיר את שלו, ולא יתבלבל ממנגינת חברו…״.
פעם נסעתי לחזנות בקהילה בג׳ורג׳יה, ארה״ב, והתארחתי אצל יהודי חובב שירה המקפיד בהלכה על קלה כבחמורה. בנו למד בישיבות ומכהן כרב קהילה בארה״ב. הוא לא ממש גדל בבית כזה. שאלתיו מה הביא אותו לכזאת דבקות ביהדות, במדינה שבה פשה נגע ההתבוללות. הוא סיפר בין היתר על אירוע מכונן: ״גדלתי בזימבבואה (אפריקה) בקהילה יהודית קטנה. ביום שישי אחד הופיע אצלנו יהודי מזוקן עם שיער ארוך, חיוך ענק, והוא ישב איתנו, בני הנוער, במהלך כל השבת. הוא לימד אותנו שירים וסיפר סיפורים חסידיים. הוקסמנו. במוצאי השבת הוא הוציא גיטרה והמשיך בסיפור, בניגון, בשירה. אחרי השבת ההיא הוא נסע כלעומת שבא. אף אחד לא ידע מיהו, מי הזמין אותו, מי שילם לו, אם בכלל, על הטיסה או על ההופעות. הוא פתח לי פתח להכיר לראשונה יהדות של עומק, של אהבה, של חיות ושל התלהבות. מאוחר יותר הבנתי שזה היה שלמה קרליבך״.
אגב, החזן שטרן הביע באוזניי את הקפדתו על קרליבך, שלפעמים סטה מהסולם המקורי של התפילה, ושעלול לקום דור שלא יידע את ה׳נוסח׳, שיחשוב ש׳נוסח קרליבך׳ זהו נוסח התפילה. אמרתי שאין דבר המקרב יהודים לתפילה כנוסח זה, אבל הבטחתי לו שאני אקפיד תמיד לשלב בתוכו תזכורות מהנוסח המקורי של קבלת שבת.
סיפר לי החזן, חיים אליעזר הרשטיק: ״כשהיה המורה שלי לחזנות, החזן והמנצח שלמה רביץ, בן 98, שאלתיו במה הוא זכה לאריכות ימים ובצלילות הקול והשירה (נפטר בגיל 109). הוא השיב: ׳מעולם לא הקלטתי את עצמי, לא הוצאתי לאור תקליטים׳. (כאומר: ׳אני כאן!׳, אומנם הוא התנגד עקרונית להקלטות חזנות. מ.ד.). חשבתי לאמץ סגולה זו ובמשך שנים לא הקלטתי. כשסיפרתי את הדבר לגרש״ז אויערבך זצ״ל, הוא אמר: ׳אינני מבין. רבנים משאירים אחריהם ספרים, חזנים משאירים אחריהם תקליטים!׳ ומאז התחלתי להקליט״.