איך הכרת את הרב דרוקמן?
״את הרב דרוקמן הכרתי לפני קצת יותר מעשור. רעייתי, אז ונסה – היום רות, היתה בתהליך גיור מאוד מאוד קשה, לא בגלל הלימוד וההלכה אלא בגלל הבירוקרטיה. כל מיני טפסים ואישורים שהיה מאוד קשה להשיג. מי שנחלץ לעזרתנן היה הרב דוד בן ניסן מקרני שומרון. הרב בן ניסן הביא אותי לביתו של הרב דרוקמן. לא היינו הזוג היחידי שנכנס אליו באותו יום, היו שם הרבה מאוד זוגות, כל אחד עם הקשיים והמצוקות שלו – והרב פשוט חיבק וליטף. הוא הקל ברמה שנתן לאנשים להרגיש שהם רצויים, החדיר בהם ביטחון בדרך. והוא לא עשה את זה עם הנחה.
״לסטודנט לרפואה יש את הלימודים הקשים ביותר, והמרצה לא יכול לפטור אותו ממבחן או קורס, אבל הוא כן יכול להקל עליו ולהנחות אותו איך לעבור את הקורס בצורה הטובה ביותר. הרב דרוקמן לא עשה הנחות אבל הקל והבהיר שהדבר בהחלט אפשרי״.
ביסמוט אומר כי תמיד יהיה חייב לרב דרוקמן תודה. ״בעיקר כי אותו מפגש, ביקור, במעונו של הרב דרוקמן, הפך את הדרך לא לקלה יותר, אלא לחלקה יותר, לברורה יותר. המשוכה, תהליך הגיור – שהיתה אותה משוכה נראתה לי נמוכה יותר״.
ויש חלק נוסף לסיפור של חבר הכנסת מהליכוד: ״כעבור שנה וחצי, איבדתי את אבי. רבים הגיעו לשבעה. ממש יום לפני הסוף מגיע הרב דרוקמן ואני המום, כזה כבוד לאבא שלי המקסים. הרב דרוקמן הגיע לשבעה אצלנו בבית, כבוד עצום. אם ראש מדינה היה מגיע זה לא היה גורם לי לאותה התרגשות כמו הרב דרוקמן. עד כדי כך״.
אנחנו משוחחים עם בועז כאשר הוא עושה את דרכו ללוויית הרב דרוקמן, יחד עם הרב בן ניסן. ״אני משתתף בלווייתו לא רק כדי לכבד אותו, אלא לומר לו תודה ענקית, לו ולמי שאני מלווה על ידו, יבדל״א הרב דוד בן ניסן המקסים. שני רבנים שאני חייב להם הכול. ולמה אני אומר את זה? תאר לעצמך לרגע, שאבי היה נפרד מהעולם כאשר בני (לביסמוט ולרעייתו שלוש בנות ובן, א״ה) – נכדו שנושא את שמו, דוד ברנרד ביסמוט – לא היה יהודי. אני לא רוצה לחשוב על זה אפילו, חיי היו כישלון. כישלון.
״שגריר, עורך ראשי, חבר כנסת – כל אלה לא משתווים לרגע הזה שהבן שלי עובר את ברית המילה, ואבא שלי הוא הסנדק והרב דרוקמן ובן ניסן אחראים לדבר הזה. כל חיי אגיד לו תודה, זה רגע השיא של חיי.
״המשפחה שלי במידה מסוימת עם הנושא של הגיור שהיה כל כך חשוב לו, התייתמנו מסוג של סבא טוב, התייתמנו מרב״.
בימים כמו אלה שהשיח קצת לא נעים וקשה, מה אפשר לקחת מהרב?
״בימים האלה של המשא ומתן הקואליציוני, מדברים הרבה על הדתה ועל הקצנה, ועל רבנים. אני חושב על הרב המחבק, המלטף, המסביר, על הרב שמתייחס לכולם באותה הדרך. אני ראיתי כיצד הוא התייחס לגרים, לאנשים פשוטים. לכן, האיש המדהים הזה הוא היהדות. זו היהדות – אוהבת את מדינת ישראל, את ארץ ישראל, את עם ישראל. היהדות מכילה.
״כמה סימלי שהוא עזב אותנו בנר שמיני של חנוכה, אור. הוא האיר אותנו בחייו והוא האיר אותנו במותו. בלכתו, גם בלכתו, בעידן שכזה שבו הכול מתערבב ואין פרות קדושות – פתאום האיש הזה מאיר לנו שוב את הערכים של הדת הנפלאה שלנו״.