01
את התפילה "לשנה הבאה בירושלים הבנויה" אנו מתפללים בכל שנה. למרות שירושלים כבר בנויה מזמן, ואפילו הרכבת הקלה כבר נוסעת (פחות או יותר) ברחוב יפו. התפילה שלנו היא שירושלים תמשיך להיבנות בלבנו כל העת, שכל אחד ימשיך לבנות את ירושלים שלו – בזמן חתונה, בתפילה, ביומיום.
02
בכ"ח באייר תשכ"ז איחדה חטיבת הצנחנים של צה"ל את ירושלים. השמחה שלנו ביום ירושלים היא שמחה על עידן חדש בתולדותיה של מדינת ישראל. אם יום העצמאות מבטא את בניית הקומה החומרית של המדינה, הרי יום ירושלים הוא ביטוי לקומה נוספת, לקומה הרוחנית. בספרות הנסתר של תורת ישראל מצוינות שתי מדרגות בגאולתם של עם ישראל: "ציון" – קומת החול, ו"ירושלים" – קומת הקודש. ראשית נבנית המדרגה הפיזית ורק לאחריה המדרגה הרוחנית. כך היה בזמן שיהושע בן נון כבש את ארץ ישראל וכיבוש ירושלים (יבוס) נדחה לימי דוד המלך, וכך היה בתקופתנו – במלחמת השחרור נכבשה ארץ ישראל, ורק כעשרים שנה לאחר מכן נכבשה ירושלים.
03
בספר מדרש שלמה (פרק טז), ספר שכתב לפני כמאה וחמישים שנה הרב שלמה ריבלין, מצאצאי תלמידי הגאון מווילנא, נכתב: "ימי הספירה (ספירת העומר)… הם רגישים יותר להתדבקות הקליפות… זולת שני ימים מסוימים בימי הספירה שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם, והם יום העשרים לעומר (ה' באייר) ויום הארבעים ושניים לעומר (כ"ז באייר)". בלי להיכנס בדיוק לשאלה מה הן "קליפות" ומה המשמעות של "שאין הקליפה יכולה לשלוט בהם", הרעיון הוא ששני הימים הללו היו מקודשים במסורת יהודית עתיקה ליישוב ארץ ישראל. תלמידי הגאון מווילנא ותלמידי תלמידיהם הבאים אחריהם ניצלו את שני הימים האלה להנחת יסוד למפעלי קדושה שונים בירושלים.
04
בלבה של ירושלים מצוי בית המקדש, וכיום, השריד המרכזי, – הכותל המערבי. הרב צבי יהודה הכהן קוק, כתב (לנתיבות ישראל, מאמר "מאחר כותלנו"): "יש אבנים ויש אבנים, יש אבני דֻמָּה (השייכות למדרגת הדומם), ויש אבנים – לבבות". הרעיון מאחורי הביטוי הזה (המופיע בסגנון אחר בשירו של יוסי גמזו, "הכותל" – "יש אנשים עם לב של אבן, יש אבנים עם לב אדם") הוא שאבני הכותל המערבי אינן רק אבנים דוממות, אלא הן הלב הפועם של עם ישראל.
05
ניתן להבין זאת כמטאפורה, אולם המטאפורה הזו נושאת בחובה גרעין ממשי: ירושלים ובית המקדש הם ביטוי לעידן שבו החיים עצמם מחוברים עם הקדושה. הערכים, המוסר, העולם הרוחני – הכול מתגלם במערכת חיים ממשית ולא רק כרעיונות מופשטים-דוממים.ירושלים והכותל המערבי מזכירים לנו שהחיים שלנו פה בארץ ישראל אינם רק חיי חול סתמיים, אלא ישנה מטרה שבעבורה אנו מצויים פה. ירושלים לשון "שלם" (זה שמה המקורי של ירושלים המוזכר בספר בראשית יד, יח). השלמות שאליה אנו שואפים.
06
התלמוד (בבא בתרא עד, א) מכנה את ירושלים "היכא דנשקי ארעא ורקיעא אהדדי" – המקום שבו נושקים הארץ לשמים, היכן שהעולמות נפגשים. חומר ורוח, חול וקודש, אדם ומקום – כולם נפגשים בירושלים. ■
