על פי רוב, כאשר דנים בנושא האייפונים, עולה דבר ראשון לראש נושא הצניעות. הנגישות שמכשיר הסמארטפון מאפשר לתכנים בעייתיים היא מן הסתם הגדולה ביותר שהייתה בתולדות המין האנושי, וההשלכות לכך ניכרות בתחומים רבים, ופירוק המשפחה עומד בראשם. לא מופרך לשער כי קריסת התא המשפחתי בתרבות המערבית, בעידודה הנמרץ של הטכנולוגיה הווירטואלית-סמארטפונית, מבשרת על סופה של תרבות ששלטה בעולם במאות השנים האחרונות. יחד עם זאת, הסמארטפון, יותר משהוא ממוטט את תרבות המערב, במובנים מסוימים הוא שיקוף מובהק שלה.
התפיסה האמונית הישראלית הינה תפיסה אחדותית. היינו, הבנה כי כוחות המציאות כולם, למרות שנדמים במבט ראשון כסותרים ומתנגדים זה לזה – שורשם במקור אחד; באלוקים! "שמע ישראל ה' אלוקינו ה' אחד".
להבנה אמונית זו ישנן נגזרות נפשיות: כשם שישנו קו אחדותי שחורז את המציאות כולה בקו אחד, כך אני אמור לאגד את כל כוחות הנפש שלי באחדות אחת; "כל מעשיך יהיו לשם שמים" (אבות ב, משנה יב). ממילא – אקטיביות, שליטה, נמרצות – הם לב ליבה של עבודת ה' (בשפתם של הרבה ראשונים מכונות לעיתים התכונות הללו בשם "שמחה"). גם ריכוז בתפילה, שמירת הלשון והברית – כולם שייכים לאותו רעיון של שליטה ומיקוד כוחות הנפש.
התפיסה המערבית, ששורשה בתרבות האלילית-יוונית, היא השקפת עולם שבבסיסה מצוי חוסר האמונה באלוקים. במילים אחרות – אין הרמוניה כוללת שמאחדת את כלל הכוחות. המציאות נתפסת כאוסף של כוחות העומדים בפני עצמם ('אלילים'), הסותרים זה את זה ונלחמים זה בזה. ממילא – פרטיות, פסיביות, שאיפה של כל כוח להתכנס בעצמו (=אגוצנטריות) – עומדים במוקד התרבות. תופעות כדוגמת קשיים בניהול חיי משפחה ומערכות זוגיות, עצבות, ספקנות כרונית, תחושת בדידות – מאפיינות את החברה המערבית. צרכנות מוגזמת של מדיה חזותית פסיבית (טלויזיה, סרטים), עודף גירויים, בריחה לעולמות וירטואליים (אינטרנט, פייסבוק) – כל הללו הם תוצרי מדיניות חיים של פיזור כוחות הנפש. בלשונם של חכמי ישראל שורש התופעות הללו מכונה במילה 'ניאוף'. הגמרא במסכת סנהדרין (צט, ב), דורשת על הפסוק 'נואף אשה חסר לב' (משלי ו, לב) – כי זהו 'הלומד תורה לפרקים'. קרי, לימוד תורה באופן חסר ריכוז ('מפורק') – ובעומק העניין חוסר יכולת ריכוז בכל תחום בחיים – נמשל לניאוף. כדוגמת ניאוף שהוא ביטוי לאי-יכולתו של האדם למצוא משמעות, סיפוק ואושר במסגרת הנישואין בה הוא מצוי, ולכן בורח לאשליה שאם ישבור אותה ויפזול למסגרת נישואין אחרת – שם ימצא את האושר; כך אדם חסר ריכוז אינו מסוגל למצוא את שמחתו בעיסוק הנוכחי ובורח כל העת לגירויים חיצוניים.
בעומק הדברים חוסר ריכוז הינו הכישלון והייאוש של האדם למצוא את אלוקים בחייו, ולכן מנסה כל העת לברוא אלילים, אלים קטנים, שבהם הוא מדמה למצוא את מנוחתו.
באופן טבעי, תרבות 'נואפת' תאופיין בנהנתנות, פינוק, ספקנות וקושי בקבלת אחריות. עם הזמן תייצר היא גם טכנולוגיה שתענה על הצורך בגירוי וחוסר ריכוז מתמיד. האייפון עומד, לעת עתה (!), בראש החץ של המהלך התרבותי הזה. על דרך המליצה ניתן לומר שאייפון הוא אותיות ניאוף (לגבי אנדרואיד נצטרך למצוא משחק מילים אחר…). מכשיר שמהותו הוא הסחת דעת תמידית, גירויים חזותיים וווקאליים חריפים, ובאופן טבעי 'גולש' עם הזמן לתכנים בעייתיים יותר ויותר (שהם תוצר ישיר של גירוי והסחת דעת). התמכרות לכל דבר ועניין.
אז מה עושים? עושה רושם שהתנזרות מוחלטת מהמכשירים הללו איננה ריאלית במציאות הנוכחית, לפחות לא לציבור בכללותו. לכן ההתמודדות עם האייפון צריכה להיעשות במישורים אחרים:
א. להעמיק בלימודי אמונה ומוסר העוסקים בפיתוח האחדות והריכוז בנפש. ספרים כדוגמת שמונה פרקים לרמב"ם; מוסר אביך לרב קוק – יכולים לעזור מאד.
ב. בניית אורח חיים מלא נמרצות ומיקוד: כושר גופני; סדר יום דינאמי; מסגרות מחייבות; הצבת מטרות ברורות; וכל דבר שהוא ההיפך משעמום ופסיביות. סדר חיצוני מעצב סדר פנימי.
ג. אחת מהשלכות תרבות-האייפון היא השקיעה של האדם בתוך עולם הדמיון, בהייה בעולם וירטואלי חסר ממשות. לכן אחת מדרכי הרפואה הוא למעט בישיבה של האדם עם עצמו ועם המכשיר: יציאה מהבית; מפגש חברים; טיולים; מציאת תחומי עניין פרודוקטיביים וכן על זה הדרך.
ד. קביעת זמנים מוגדרים ומוקצבים להתעסקות עם הסמארטפון. כדוגמת שעה ייעודית שבה, ורק בה, פותחים את הוואטסאפים והמיילים; החלטה נחושה עוד לפני פתיחת המכשיר על זמן סיום ההתעסקות בו. להיזהר לא להגיע למצב של הסחת דעת בכל רגע שמגיעה הודעה. שלוט במכשיר במקום שישלוט בך.
ה. בסופו של דבר לא ניתן להימלט מ'סור מרע' – התקנת סינון לסמארטפון איננה מותרות אלא חובה פשוטה. טלפון-חכם ללא סינון הוא מעין איסור 'ייחוד', על כל המשמעויות לכך. ישנן כיום תוכנות סינון שאינן פוגמות בפונקציונליות החיובית של המכשיר. פשוט להתקין.