השיחה שלי עם אילה בן גביר נדחית לשעות הערב מסיבה מאוד לא שגרתית – היא נמצאת במטווח ירי כחלק מתנאי רישיון הנשק שלה. הגנה עצמית היא שם המשחק כשמדובר באישה שזוכה ליותר איומים על חייה מאשר אשת ראש הממשלה. תמיד ח״כ איתמר בן גביר לא היה אחד שקל להתעלם ממנו, אבל בשנה האחרונה הוא הפך למוקד תשומת לב ציבורית, והוא מסובב מחדש את הדיון על כל נושא מימין ומשמאל – מהקמת לשכה בשמעון הצדיק ועד להגעה מתוקשרת לזירת הפיגוע באלעד, איתמר בן גביר לא עוצר לרגע. לקראת מערכת הבחירות שתשים אותו במרכז העניינים, קיימנו שיחה קצרה עם אילה, מורה ללשון, פעילת הר הבית והאישה שלצידו.
אז תספרי לי קצת עליכם, איך הכרתם?
״לפני כמעט 20 שנה באינתיפאדה השנייה הגעתי ללמוד באולפנת קריית ארבע, שבוע אחרי שהגעתי אירע פיגוע רצחני בסמטת הגבורה בערב שבת, נרצחו שנים עשר יהודים, שמונה אנשי כוחות הביטחון כשאחד מהם הוא דרור וינברג. אחרי האירוע הזה אריאל שרון אמר לנו שנעשה רצף התיישבותי בין קריית ארבע לחברון,:״אני מאשר לכם להקים מאחז בין קריית ארבע לחברון כדי ליצור רצף התיישבותי״. אחרי כמה חודשים שלח שרון את השוטרים וקרא לנו להתפנות, אמרנו: ״לא, אנחנו מקימים רצף התיישבותי״. התחלנו עם משחקים של חתול ועכבר – עלינו למאחז, בנינו אותו, הרסו לנו, חזרנו ובנינו שוב. בפעם ה-20 כשפינו את המאחז עצרו אותי ביחד עם קבוצה של בנות ולא הסכמתי לחתום על הרחקה אז נשארתי לילה במעצר. שאר הבנות לא נשארו, הבנים כן, זה היה מעצר ראשון שלנו וכולנו היינו עדיין בשוק, בסוף נשארתי לבד בתא המעצר. איתמר דאג אז להרבה עצורים כמוני – הוא הגיע לבית משפט, דאג לי לעורך דין, חתם לי על ערבות והתחלנו לדבר, זה נגמר בחתונה״.
את ידעת לאן זה הולך כשהתחתנתם?
״ידעתי לחלוטין בדיוק לאן אני הולכת, גם בהצעת הנישואים הוא אמר שהוא לא יכול להבטיח לי שקט, הוא יכול להבטיח לי שהוא יהיה איתי כל הזמן ויתמוך, שקט הוא לא יכול להבטיח״.
ולא היה שקט?
״לא היה שקט, לרגע אחד לא היה שקט, אבל ברוך ה׳ עשינו הרבה דברים טובים, הוא גם אמר לי מראש שהוא ישתדל לעשות הכול למען עם ישראל והוא אכן עומד בזה״.
מה היה המשבר הכי משמעותי שאת זוכרת שעברתם?
״מערכת הבחירות מועד ג הייתה קשה, אבל בזכות העקשנות והאמירות הברורות אז, איתמר היום בכנסת. זה היה קשה, כל מערכת בחירות הייתה מורכבת, אבל מערכת הבחירות ההיא התחילה מהסכמים שהופרו ברגע האחרון מצידו של הרב רפי פרץ. עוצמה יהודית רצה לבד בכל מקרה כי למרות הכול הייתה לנו מפלגה שהקול שלה חייב להישמע, היו יותר מידי אנשים שהקול שלהם לא נשמע. התמיכה שאיתמר מקבל ברחוב בשנה האחרונה היא עצומה בכל קנה מידה, אנשים מרגישים שמישהו אומר את מה שהם חושבים, את מה שהם רצו לומר ולא היה מי שיגיד את זה במקומם״.
בתחקיר האחרון של התוכנית עובדה, בחורה שאת ואיתמר לקחתם אליכם הביתה ודאגתם לה התראיינה לכתבה נגדכם. פרסמת ציוץ שבו נכתב בין השאר על תחושת הבגידה שלכם מחנה חנניה: ״למרות שאין בי חרטה, מבאס שהכנסתי אותה ככה ללב, רק כדי לקבל בו סכין שנים רבות אחרי״. מה את חושבת על התחקיר הזה?
התחקיר הוא תחקיר שקרי שבא להכפיש. חוץ מזה שהיא הייתה אצלנו בבית תקופה ארוכה, כל שאר הדברים שם שקריים. אני לא יודעת אם היא קיבלה על זה כסף או את תשומת הלב שהייתה חסרה לה, או שבכלל היו לחצים אחרים. זה לא נכון, באותה תקופה אירחנו הרבה מאוד חבר׳ה. חלקם היו לפני כיכר ציון או רגע אחרי, נתנו להם פינה חמה, אוכל, מקום לישון, יחס ותשומת לב, האמנו בהם שהם יצליחו לצאת מזה ולהתקדם בטוב ובשמחה. לא שלחנו אף אחד לא לפגוע, לא להיפגע ולא להרוס רכוש. הפוך, אמרנו להם כל הזמן שאם חשוב להם המצב בארץ אז שיתפתחו וילמדו ויבואו כאנשים חזקים ומכובדים ורק כך ישפיעו על המציאות. שיהיו עורכי דין, מורים ופוליטיקאים וישפיעו על המדינה, לא הרס פה והרס שם, למי זה טוב ולמה זה טוב לשרוף סתם רכב?
לי ברור שהכתבה הזאת לא באה לפנות לציבור הרחב, כי ברור להם שרוב הציבור ימני ולא טיפש ולא יאמין להם, הרי ברור שהכול שם שקר. מה שהם ניסו לדעתי זה לפגוע בלגיטימציה של איתמר מול אנשים בשמאל בעמדות המפתח. אנחנו בכל מקרה נמשיך לארח ונמשיך להאמין שאפשר להתקדם, להגיע למקומות טובים ולהצליח״.
ובחזרה אלייך, במקביל לאיתמר את עצמך פועלת כדי לקדם ערכים ודברים שחשובים לך, באלו נושאים חברתיים את מתעסקת?
״עוד כשהייתי רווקה הייתי במטה למען פולארד, הערצתי אותו ואני עדיין מעריצה אותו. היינו באוהל שביתת רעב מול הכנסת כמה ימים עבורו. כשהוא השתחרר יצאתי בריקודים, בשלב מסוים כבר לא האמנתי שבאמת ישחררו אותו, אמרתי: ״עד שאני לא רואה אותו יורד מהמטוס אני לא אאמין לזה״. כשראיתי את פולארד יורד מהמטוס באמת פתחתי בריקודים, שבו בנים לגבולם.
הייתי אז ב׳נוער למען ארץ ישראל׳ שהיום זו תנועת ׳נחלה׳. אחרי החתונה פעלתי בעיקר נגד הגירוש, עברנו לגור בגוש קטיף עם כל המחאות וההפגנות ומה שכרוך בכך. היום אני במנהלת הר הבית, מתנדבת שם בשמחה רבה, זה המקום הכי חשוב לעם ישראל ומה שקורה שם מקרין לכל הארץ, אם נטפל בלב יהיה לנו קל יותר לטפל אחר כך בשאר הגוף. הכול מתחיל מהבית, הכול מתחיל מהלב״.
אם היית יכולה לעשות שינוי אחד בהר הבית מה זה היה?
״יש כל כך הרבה דברים שיכולים לשנות את המצב, אבל קודם כל צריך שיהיו יותר שעות ביקור ביום, ברגע שיהיו יותר שעות ביום ובשעות נורמליות יותר, הרבה יותר אנשים יוכלו לעלות. היום כשזה פתוח מ-7:00 עד 11:00 ומ- 13:30 עד 14:30 רוב האנשים שעובדים ולומדים לא מצליחים לעלות. אם עכשיו נפתח מ-17:00 עד 19:00 אפשר להכפיל את עליית היהודים בשקט בלי לריב עם אף אחד. חוץ מזה צריך לפתוח בשבת, לעלייה בשבת יש משמעות יותר גדולה מעלייה ביום חול״.
את מורה ללשון בשאר הזמן, למה בחרת דווקא במקצוע הזה?
״תמיד שואלים אותי: ״למה בחרת דווקא בלשון? איזה מקצוע..״ הרבה ריקושטים כאלה. אני בתיכון לא כל כך למדתי, הייתי יותר במאחזים מאשר בשיעורים, ובמעט שיעורים שנכנסתי אליהם בכל זאת זכרתי מורה מתוקה מאוד ללשון. אז לא זכרתי שלשון זה מקצוע מתיש ומעצבן כמו שהרבה תלמידים זוכרים אותו משום מה. למדתי תואר ראשון כללי בבר אילן וכשרציתי בסוף כן ללמוד הוראה, הייתי צריכה לבחור איזה חוג אני לוקחת, הורדתי את כל המקצועות שבטוח לא התאימו ועשיתי אן דן דינו ויצא לשון, התחלתי ללמוד והתאהבתי במקצוע, אפילו המשכתי לתואר שני בלשון עברית. השפה שלנו היא יפיפייה ועמוקה ויש לה היסטוריה מפוארת, חבל שאנחנו לא תופסים את זה בתיכון. הלוואי והיינו יכולים להראות לתלמידים את גודל היופי שבשפה, זה חלק מהמהות הלאומית שלנו״.
איך הילדים מקבלים את החיים הסוערים שלכם?
״הילדים תמיד היו רגילים לזה שאבא פעיל. גם כשהוא היה עורך דין פרטי, הוא היה הולך להפגנות עם הציבור, נעצר ומגיש בג״צים כל פעם לפי הכלים שהיו לו. הם רגילים שאבא עובד ועמוס ועושה. מאז שאיתמר חבר כנסת הם גם מקבלים הרבה אהבה ברחוב, זה משהו מיוחד, משהו השתנה גם עם החברים בכיתה וגם כשהם מסתובבים עם אבא ואנשים עושים איתו סלפים אומרים להם: ״אבא שלכם הוא מלך״, אני מקווה שהם לא עפים על עצמם בגלל זה. יש גם את האיומים שזה כן משהו שמשפיע – יש בודקה ליד הבית, מצלמות ואבטחה, ועם אבא יש אבטחה צמודה והם מקבלים את זה בגבורה. הגדולים חשופים יותר לרשתות החברתיות, אז הם גם נתקלים יותר באהדה וגם חשופים יותר לאיומים אבל נראה לי שהם בסדר עם זה ומקבלים את זה באהבה״.
ואתם חוששים מהאיומים?
״זה לא שאני כל היום הולכת בפחד, אבל אני הולכת עם נשק צמוד הרבה יותר מפעם. אני כן דואגת שהילדים בטוחים. אנחנו כן הולכים ברגל ויוצאים, לא משנים בגלל זה את סדרי החיים, אבל כן יש יותר אמצעי זהירות. נגיד כשהיה את הפסיכי ההוא שהתחזה לשוטר ואמר שהוא בדרך לבית לרצוח את האישה ואת הילדים, בוודאי שנעלתי את הבית ואמרתי לילדים: ״אתם לא פותחים לאף אחד, שיגיד שהוא שוטר, שיגיד שהוא ראש הממשלה, שיגיד שהוא המשיח, אתם לא פותחים את הדלת!״ יש מקרים כאלה שבאמת חוששים, אבל זה לא משהו שמשנה את החיים, זה לא יגרום לנו לוותר על הרעיונות ועל האמונות״.
איך נראה סדר היום שלך ביום רגיל ואיך זה הולך להשתנות עם בחירות?
״ביום רגיל אני קמה בבוקר מוקדם. לפחות פעם או פעמיים בשבוע אני נוסעת להר הבית. משם הולכת ללמד, חוזרת הביתה, מכינה אוכל לילדים ושיעורים ליום למוחרת. בזמן בחירות כן מנסים כמה שאפשר אבל אין מסגרת חובתית של פעילות. את הפעילות במנהלת הר הבית אני מכניסה או בבקרים עם העליות או בצהריים, אם צריך לארגן שיחות או פעילות אחרת״.
אתם הולכים עכשיו למערכת בחירות נוספת, על מה לדעתך חשוב להקפיד במערכת בחירות הנוכחית?
״מה שלמדנו במערכת הבחירות האחרונה זה שיותר משנה כמה הגוש מקבל מאשר כמה כל מפלגה בתוכו מקבלת. גם אם מרוויחים יותר מנדט אבל מורידים מנדטים מהגוש, אז לא הרווחנו כלום. כמה שפחות מלחמות פנימיות, יותר טוב לכולנו״.
