01
לפני כמה שנים הצטרפתי לחבורה שמטיילת יחד בשביל ישראל.
אחת לכמה חודשים אנחנו מפנים בלו"ז בין שלושה לארבעה ימים ויוצאים לעשות מקטע אחר מהשביל.
החבורה מורכבת מעם ישראל על גווניו ומגזריו השונים.
לאחר שנקבע התאריך הבא להליכה בשביל אני נועץ אותו ביומן ולא נותן כמעט לשום דבר לעלות על התאריכים האלו. המפגש הבלתי אמצעי הזה עם ארץ ישראל ועם עם ישראל הוא כל כך משמעותי וחזק שהוא ממלא את המצברים שלי.
ההליכה בנופי הארץ המדהימה שלנו במקומות שביום יום לא יוצא להגיע אליהם פותחת את הלב אל דיבורים טובים ונקיים עם אחים יקרים שלא יוצא לדבר איתם ביום יום…
ישנם שני דברים מקסימים נוספים בשביל ישראל: האחד אלו הם השביליסטים הנוספים שמזדמנים לדרכך, חברים וחברות שהולכים יחד בשביל, זוגות צעירים, משוחררים מהצבא, צעירים ומבוגרים.
הדבר השני הם 'מלאכי השביל'. אנשים המתגוררים לאורך השביל ומארחים בביתם מטיילים זרים, ממש על בסיס יומי.
לא סתם קוראים להם 'מלאכי השביל', הם ממש מתנהגים כמלאכים, דואגים לשבילסטים לחדר מחומם בחורף ולקירור בקיץ, למקלחת חמה, לארוחת ערב טובה, אך יותר מכל הם נותנים סוג של חיבוק ואהבה להולכים בדרך.
02
כדוגמה אספר על זוג מלאכים הפותחים את ביתם כבר שמונה שנים באקסטרים. אסנת ועינב היימן מערד.
כיוון שביתם נמצא ממש על תוואי השביל הם הפכו את פרוייקט 'מלאכי השביל' לשליחות חיים.
מבלי לבדוק לעומק אני מעריך שהם מארחים בביתם את הכמות הרבה ביותר של שבילסטים בזמן נתון.
באמצע השבוע, בתקופה הבוערת, יכולים להתארח אצלם כ-20 שבילסטים כל לילה כאשר בשבתות ובחגים המספרים עולים עד כ-50-70 שביליסטים.
כמו שאומרים שכשנולד ילד נולדת איתו הפרנסה הנצרכת עבורו, כך גם אצל משפחת היימן. כשמגיעים שבילסטים נפתח להם מהשמיים שפע בשביל לארח את כולם.
יש כבר לא מעט חתונות שנוצרו בעקבות המפגשים של השביליסטים והשביליסטיות בביתם בשבתות ובחגים.
כל מי שמגיע עוזר בהכנת השבת. השבת מתנהלת בשמחה, מלווה בחיבורים ובשיחות עמוקות לתוך הלילה.
אסנת ועינב מכירים אישית לפחות 5 חתונות שנוצרו בעקבות המפגש בביתם, לחלקם הם הוזמנו ולחלקם תמונתם הייתה חלק מהספירה לאחור שלפני החתונה.
באחד המקרים הגיעה אליהם מישהי שנתנה לאמא שלה את המספר שלהם. לפני שהיא יצאה למדבר הם נתנו לה מפת שולחן מניילון למקרה שירד גשם (שהיה צפוי, כיון שהדבר היה בחורף). לאחר 24 שעות, כאשר האם לא קיבלה מבתה אות חיים היא התקשרה אליהם והם יצאו בלילה למדבר, עם רכב חדש, לנסיעה בתוך הבוץ עד שהגיעו למקום בו נמצאה הבחורה. הם ראו אותה מתכסה יחד עם כמה חברים מתחת למפות הניילון שנתנו לה.
מייד יצרו קשר עם האם ועדכנו אותה שבתה בסדר גמור.
לפני כמה חודשים הם אירחו מישהי שהיתה נראית להם מאוד מוכרת, הם ניסו להבין מאיפה הם מכירים אותה ושאלו: 'יש מצב שהיית אצלנו פעם?'
היא ענתה: 'אני לא הייתי אצלכם אבל בעלי הי"ד שנהרג במלחמה היה אצלכם והוא סיפר לי על החוויה שחוה אצלכם'.
חשוב לציין שכל המשפחה מתגייסת לשליחות 'מלאכי השביל' לא רק עינב ואסנת אלא גם ששת ילדיהם הם חלק בלתי נפרד מהסיפור המדהים הזה.
03
אסיים בסיפור אחרון על בחור אחד מקיבוץ בצפון הארץ שהתארח אצל משפחת היימן בשבת.
כיוון שיצא לשביל ביום ראשון מוקדם בבוקר, הוא השאיר להם מכתב תודה על הדלת שבסופו הוא השאיר את מספר הטלפון שלו ואת שם הקיבוץ שבו הוא גר וכתב שאם הם נמצאים באזור הם חייבים לקפוץ אליו.
משפחת היימן בעצמה מטיילת לעיתים במקטעים משביל ישראל. כאשר הם טיילו בחג הסוכות בצפון הארץ הם סיימו את המסלול במקום שבו היו זקוקים להקפצה לרכבם שהושאר בתחילת המסלול.
הם נזכרו בבחור מהקיבוץ והתקשרו אליו.
הוא אמר להם שהוא לא באזור אבל אמא שלו נמצאת והיא תקפיץ אותם.
האם הגיעה מייד ותוך כדי ההקפצה סיפרה להם את הסיפור המרגש הבא: 'נולדתי למשפחה מסורתית ומאז שהתחתנתי עם בעלי שהוא בן קיבוץ די התרחקתי מכל סממן שקשור לדת, אך מאז שהבן שלנו היה אצלכם בשבת, כל שבת הוא מקפיד לעשות בארוחת ערב שבת קידוש לכל המשפחה, תודה לכם'
בהמשך היא התעקשה שהם יתארחו ויישנו אצלם בלילה וכך אכן קרה. היא פינקה את ילדיהם ואותם בכל טוב.
אנשים טובים מאמצע הדרך פגשו באנשים טובים נוספים שבמצע הדרך.
מבחינתי זהו שביל ישראל. ■
Ori88533@gmail.com
