הנושא של המרת דת תמיד סקרן אותי, הגורם לכך שאדם קם ומחליט שהוא לא יהודי וממיר את דתו לדת אחרת. לרוב מדובר בקשר זוגי, שבו על-מנת להתחתן, בן הזוג דורש להתאסלם או להתנצר ללא כוונה ממשית לעזיבת הדת. מה שנקרא "לתאבון", לא "להכעיס".
לאחרונה, אנו עדים למספר מקרים של אנשים עם מצוקה נפשית, אשר נתקלו ברשת המיסיון וחשבו שגילו את האור. הם שינו את זהותם, עזבו את הערכים והאמונות עליהם גדלו, וחצו את הקווים.
בשיחה עם אישה שלפני מספר שנים התאסלמה וחזרה ליהדות לא מזמן, ניסיתי להבין איך זה קרה, לראות את העולם מהחלון שלה.
עד לפני שנה היא עוד צמה ברמדאן, ואילו השנה – היא תשב בליל הסדר ובחג הפסח אחרי שנים שלא חגגה חגים יהודים כיהודיה. "אז מה גרם לך לחצות את הקווים", שאלתי אותה. "לא היתה לי תחושת שייכות", היא השיבה. "המשפחה היתה מפורקת, וגם הנפש. לא הרגשתי קשורה למשהו. הייתי לבד, בודדה בעולם".
היא חיפשה מזור לנפש פצועה, נקלעה למיסיון שנמצא ברשת ולוכד אנשים שמרגישים בדידות, ומספר להם על "דת השלום". המצוקה, חוסר השייכות ותחושת הזרות הובילה אותה לרעות בשדות זרים.
תחושת שייכות חיונית ונחוצה לרווחה ולבריאות הנפשית. היא נותנת לאדם משמעות וערך עצמי, ולא ניתן להפריז עד כמה היא חיונית לאדם. היא מתבטאת בהרגשה שאתה חלק ממשהו גדול, חלק מקבוצה.
חג הפסח הוא החג שנוגע לזהות ולשייכות – לזהות האישית, המשפחתית והלאומית. בפסח, אנו מצווים להעביר את מסורת הדורות מדור לדור. "והגדת לבנך ביום ההוא". ליל הסדר מאחד אותנו כמשפחה וכאומה. זו האחריות של ההורה להגיד, לספר ולהנחיל את הסיפור הלאומי לדור הבא ולחזק את הקשר, את המשמעות ואת תחושת השייכות.
"כנגד ארבעה בנים דיברה תורה". התורה שייכת לכל יהודי, ומדברת לכולם – לחכם, לרשע, לתם ולזה שאינו יודע לשאול. "חנוך לנער על פי דרכו" – התורה מדברת לכל אחד בשפה שלו, ובהתאם למצב בו הוא נמצא.
התורה היא אותה תורה ואינה משתנה, המסר הוא אותו מסר, אך הוא מועבר בדרכים שונות לכל אחד בשפה משלו. בפסח אנחנו נדרשים לשאול שאלות, להתעניין, לשים לב למתרחש ולתהליכים שקורים לנו בתוך הנפש פנימה.
הבן שאינו יודע לשאול אינו מתעניין. הוא מגלה אדישות. שם נמצאים הניכור, תחושת הזרות וחוסר השייכות. אם לא ישאל, לא יפנים את המסר, ומי שאינו שואל לא ימצא תשובות ויאבד את הדרך. עלינו מוטלת המצווה – "את פתח לו!". עלינו להעניק לו את היכולת לשאול שאלות משמעותיות. אותה יכולת היא אשר מביאה אותנו לתשומת לב למתרחש, היא מקשרת אותנו עם הסובבים אותנו, ומגבירה את תחושת השייכות. וגם מי שאינו יודע לשאול נעשה לו "פתח", שיבין וישאל וידע שהוא שייך לעם סגולה.
חז"ל אמנם למדו שמצוות ההגדה חלה דווקא בליל הסדר, אך חשוב שנאמץ את זה לכל השנה, כי מדובר בקיום האומה ובהצלת נפשות.
פסח כשר ושמח.
