עבר ונזכר

"באהבה אין קץ, בתך"

השבוע לפני 78 שנה זה קרה: בתאריך כ״א חשון תש״ה (7 בנובמבר 1944) הוצאה חנה סנש להורג בהונגריה בעוון בגידה וריגול ﭏ סיפור גבורתה של הצנחנית היהודייה מוכר לכל, אלא שיש חלקים פחות מוכרים בדמותה, והם זוכים לחשיפה בסרט מיוחד ﭏ מסע בעקבות הילדה שכתבה שיר לאחר שאביה נפטר, הנערה שצילמה סלפי, הבחורה שכמהה לחברה והלוחמת – שהשיר האחרון שלה כמעט אבד לנצח

שירה האחרון לפני חציית הגבול להונגריה, אותו העבירה לראובן דפני. ניתן לראות כי קצות הדף נרטבו בזמן שהייתי בשיחי היער

בית חנה סנש בקיבוץ שדות ים הוקם על ידי חבריה של חנה סנש בשנת 1950, לזכרה של הצנחנית הגיבורה. בהמשך הפך המקום למוזיאון חנה סנש, ולאחרונה עבר שיפוץ מקיף. מלבד התערוכה המגוונת על חייה של סנש ישנו במוזיאון סרט מיוחד שלא ניתן להשיגו לצפייה במקום אחר: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״.
זהו סרט תיעודי המשלב צילומי ארכיון, הקראת עדויות, ראיונות ואף שחזורים היסטוריים. בעיניי, גולת הכותרת של הסרט היא עדותה של קטרינה סנש, אימה של חנה. קטעי עדותה חושפים חלקים בדמותה של הצנחנית שאיש לא הכיר, מילדותה דרך שנות התבגרותה ועד פרידתה הסופית מאימה בכלא בהונגריה. לרגל יום פטירתה ה-78 הבאנו בפניכם קטעי עדות אלה, המציגים באור אחר את דמות הגיבורה – אור אנושי ונוגע ללב.
ילדות והתבגרות – השיר הראשון
חנה נולדה בשנת 1921, בבודפשט, הונגריה. אביה בילא היה סופר, עיתונאי ומחזאי ידוע, ואמה קטרינה – פסנתרנית. אחיה גיורא היה גדול ממנה בשנה אחת בלבד, והאם מתארת ילדות שמחה ומאושרת, חיי משפחה רגילים בחברה היהודית המתבוללת בבודפשט. אולם בהיות חנה בת שש נפטר אביה מהתקף לב.
בנקודת הזמן הזו החלה חנה לכתוב שירים, והיות ושליטתה בעט ודיו הייתה חסרה, כיאה לילדה בכיתה א׳ – הכתיבה את שיריה לסבתה פיני, שכתבה אותם בכתב יד יפה ומסודר. לאחר מות אביה כתבה חנה שיר על השוני בינה ובין ילדים אחרים: ״מי אתם, ילדים מאושרים? הייתי רוצה להיות איתכם, לצחוק בחדווה איתכם..״.
בהגיעה לגיל 13 החלה כותבת יומן, ובו ציינה את מחשבותיה, מרגשות כעס על אחיה גיורא שהעז וקרא את יומנה, ועד הרהורים פילוסופיים אודות החיים והמוות. בין היתר כתבה בעת עליית המשפחה לקברו של האב כי ״אין בכך עניין, הוא תמיד איתי״.
מלבד הכתיבה אהבה חנה את אומנות הצילום, והייתה מצלמת רבות. במצלמתה תיעדה את חייה בבודפשט ולאחר מכן בארץ ישראל. בהיותה בת 15 צילמה את עצמה בצילום עצמי – ׳סלפי׳. בהמשך שלחה לאימה תמונות מהווי חייה בארץ ישראל.

כרזת הסרט "אשרי הגפרור - חייה ומותה של חנה סנש", מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

כרזת הסרט "אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש",
מאת הבמאית רוברטה גרוסמן

חנה סנש בצילום עצמי - 'סלפי', בודפשט, הונגריה

חנה סנש בצילום עצמי – 'סלפי', בודפשט, הונגריה

הפתרון היחיד – ארץ ישראל
בתיכון למדה חנה בבי״ס נוצרי לבנות, שם חוותה גילויי אנטישמיות. חנה נבחרה ליו״ר אגודת הספרות של בית הספר, אולם נבצר ממנה לקבל את התפקיד עקב היותה יהודייה. ביומנה תיארה את המקרה כ״עלבון ברור, מה פירושו של להיות יהודי״. הדבר הפך אותה לציונית נלהבת, וארץ ישראל החלה תופסת מקום נרחב במחשבותיה ובשאיפותיה.
עקב החוקים האנטישמיים שאסרו על יהודים ללמוד באוניברסיטאות, עזב אחיה גיורא את הונגריה ועבר לצרפת, וקטרינה סנש נותרה לבדה עם בתה. חנה החלה ללמוד עברית, וכתבה ביומה כי ״נהייתי ציונית. אדם זקוק לדבר מה להאמין בו.. אני מרגישה את היותי יהודייה וגאה עברית וכן ״מטרתי לעלות לארץ ישראל ולעבוד בה. זה הפתרון היחיד לבעיית היהודים״.
״למה בי״ס חקלאי ולא אוניברסיטה?״
בסרט מתארת בת כיתתה של חנה כי חנה ניסתה לסחוף אחריה חברות נוספות: ״חנה ניסתה לשכנע את הבנות היהודית, אך היהודיות העשירות לא ממש הקשיבו״. השנה היא 1938, ולפי עדות האם, חנה סיפרה לה בהדרגה על תוכניותיה – לעלות לארץ ישראל, לא ללמוד באוניברסיטה אלא בבי״ס חקלאי, וליישב את הארץ במו ידיה. ״שאלתי אותה, אם מנוי וגמור עימה לעלות לארץ ישראל, למה בי״ס חקלאי ולא אוניברסיטה? תשובתה הייתה ׳יש יותר מידי אינטלקטואלים בארץ ישראל, צריך גם אנשים שיבנו את הארץ׳״.
בקיץ 1939 קיבלה חנה את הסרטיפיקט המיוחל המאשר את עלייתה לארץ, וממש סמוך לפרוץ מלחמת העולם השנייה הותירה את אימה בהונגריה והחלה ללמוד בבית הספר החקלאי נהלל בעמק יזרעאל. חנה ואימה התכתבו באופן תדיר, ובעוד כלפי אימה הקפידה חנה לצייר תמונה שמחה ומאושרת, לאחיה גיורא הרגישה חופשייה לכתוב גם על הלבטים והספקות – האם בחרה נכון והאם היא ממצה את כישרונותיה בעבודת המשק.
״שלא ייגמר לעולם – החול והים״
בשנת 1941, לאחר שנתיים בבית הספר החקלאי, בחרה חנה להצטרף לקיבוץ הצעיר שדות ים. אימה שנותרה בהונגריה מתארת: ״לא דאגתי בכלל. הייתי אסירת תודה שהיא במקום בטוח ולא בהונגריה״. בקיבוץ לא בחלה חנה באף עבודה, ועבדה גם בעבודות שנחשבו גבריות – כמו בניית בתים ועוד.
חברת הקיבוץ, דינה שכמן, מספרת בסרט: ״חנה הייתה יותר אידיאליסטית מהאידיאליסטים״. עם זאת, לא הצליחה חנה למצוא נפש קרובה בין חברי הקיבוץ. איתן סנש, אחיינה של חנה, מתאר: ״היו דברים שלא יכלה לחלוק עם חברי הקיבוץ, לא היה לה מישהו קרוב באמת. היא שפעה חיות וההתרחשויות האמיתיות היו בתוכה״. ביומניה כתבה חנה על בדידות גדולה, ללא משפחה וללא חברים קרובים. הצורך לעשות משהו חשוב הלך ובער בה.
״מושפעת ממשוררת אחרת״
בסרט מופיע גם אהרון מגד, סופר חבר קיבוץ שדות ים, שאליו פנתה חנה להראות כמה משיריה. ״היא באה אליי עם מחברת השירים שלה ואמרה ׳אני רוצה שתקרא׳. קראתי ואמרתי לה שהשירים יפים, אבל את יותר מידי מושפעת ממשוררת אחרת שמאוד אהבו אותה. היא לקחה את זה לליבה, ואחרי שבועיים שלושה הביאה לי עוד שירים, הרבה יותר טובים ועצמאיים. כבר קיבלה קול משלה״. כזה היה השיר ׳הליכה לקיסריה׳.
האנדרטה הפכה לבנאדם
רק בשנת 1942 החלו להגיע לארץ ישראל ידיעות על המתרחש באירופה ועל מכונת ההשמדה המשומנת של הנאצים. חנה ניסתה לארגן לאימה סרטיפקט כניסה לארץ, אולם ללא הצלחה. חברת הקיבוץ דינה שכמן מתארת בסרט את הקושי של חנה להיות רחוקה מאימה ״אימא שלי (של דינה) חלתה בחיפה, וביקשו שאבוא לעזור לה. 

חנה אמרה לי ׳כשאימא שלך הייתה זקוקה לך, יכולת לצאת לעזור לה. אני לא יכולה לעזור לה והיא ממש זקוקה לי׳. 
פתאום האנדרטה הפכה לבנאדם. שאלתי אותה ׳את היית מוכנה לעזוב את הקיבוץ ולצאת לעזור לאימא?׳ והיא השיבה ׳אפילו מחר׳״.
עם חלוף הזמן הרגישה חנה ביתר שאת את הצורך לפעול.
בסוף שנת 1942 כתבה את שירה ׳בדרך..׳: ״קול קרא והלכתי, הלכתי כי קרא הקול, הלכתי לבל אפול. אך על פרשת דרכם סתמתי אוזני בלובן הקר, ובכיתי. כי איבדתי דבר״.
חודשים מספר לאחר מכן מגיע לקיבוץ שדות ים איש תנועת ההגנה ומספר על תוכנית בדיוק כמו בחלומותיה של חנה – תוכנית של הצבא הבריטי להקמת מחתרת נגד הגרמנים בבלקן ובמזרח אירופה. לתוכנית נדרשו מתנדבים בעלי אזרחות מהמדינות הנדרשות וידע בשפה המקומית, והישוב היהודי בארץ ישראל שמח לספק לצבא הבריטי את האנשים הללו, בתקווה כי מלבד מטרות הבריטים יוכלו המתנדבים ליצור קשר עם הקהילות היהודיות בארצות הללו ולסייע להן.
מתוך 250 מתנדבים נותרו 33, מהם שלוש נשים. שוריקה ברוורמן, הצנחנית היחידה ששרדה, מספרת בסרט על מטרותיהם: ״רצינו ללטף את כתפו של היהודי ולומר לו שבאנו להביא לו דרישת שלום, ולעזור לו מארץ ישראל״.
המתנדבים נשלחו לקורס צניחה בצבא הבריטי, וחנה אף למדה להפעיל מכשיר קשר.

 

מכתב הפרידה של חנה מגיורא. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחיך גם יחד"

מכתב הפרידה של חנה מגיורא. "הנה מה טוב ומה נעים שבת אחיך גם יחד"

יום אחרון ביחד
יום אחד בלבד לפני שהיה עליה לעזוב את ארץ ישראל ולהתחיל את מסעה לאירופה, הגיע לארץ לא אחר מאשר אחיה גיורא. חנה הצליחה לארגן לו סרטיפיקט, והוא עלה לארץ באונייה. חבר קיבוץ שדות ים שהיה בנמל באותו יום קישר בין האחים, והם בילו יממה בתל אביב. חנה, כבר במדי הצבא הבריטי, שכנעה צלם מקצועי שהיה שם לצלם אותם, וזו תמונתם האחרונה של שני האחים יחד. בגלויה ששלחה חנה לגיורא לאחר מכן כתבה לו: ״הינה מה טוב ומה נעים שבת אחים גם יחד. מה טוב! חנה״.
בסרט מסביר דוד סנש, בנו של גיורא כי: ״אבא אמר לי שלו ידע מה יהיה סופה, היה משכנע אותה שלא לצאת. באותו יום היה צלם שצילם אותם ברחוב, וזה התצלום האחרון של חנה ואבי. זה מה שהיא השאירה לו למזכרת״.
חברה מהקיבוץ מספרת כי לפני צאתה לשליחות נשאלה חנה מדוע היא יוצאת, והשיבה ״יש לי בליבי שתי אהבות גדולות – אהבה אחת לעמי, ואהבה אחת לאימי״.
הפעם הראשונה שראיתי אותה בוכה
בסרט מתאר אחד הצנחנים את המתח שלפני הצניחה: ״הייתי מתוח ופחדתי. לא מהצניחה עצמה, אלא ממה שצפוי לנו כשננחת. כשנדלק האור הירוק פשוט קמתי ואני זוכר שחנה סימנה באגודל סימן עידוד״.
לאחר נחיתתם חברו הצנחנים לפרטיזנים, ונחרדו לגלות כי הונגריה, שעד כה הייתה בהסכם עם הגרמנים – נכבשה על ידם. ״זו הפעם הראשונה שראיתי אותה בוכה״, מתאר בסרט אחד הצנחנים. ״היא אמרה ׳איחרנו את המועד, איחרנו׳. אחרי 15 דקות היא התאוששה וחזרה לעצמה, נחושה כמו תמיד, והחליטה שעלינו למצוא דרכים אחרות להיכנס להונגריה״.
לאחר מספר שבועות ליווה ראובן דפני את חנה למעבר הגבול עם הונגריה. ״לא הייתי שלם עם ההחלטה אבל חנה לא רצתה לחכות יותר. רגע לפני המעבר חנה נתנה לי פיסת נייר, וביקשה – ׳אם אני לא חוזרת נא העבר זאת לחברים בשדות ים׳״. בדרכו חזרה פתח ראובן את הפתק, והתרעם לגלות כי מדובר בשיר. ״מה זה לכל הרוחות? במצב כזה כותבים שירים?!״.
ראובן השליך את הנייר אל בין השיחים והתחיל לחזור אל הפרטיזנים, אולם בחצי הדרך התחרט ושב על עקבותיו כדי לחפש את הפתק. ״שעה לקח לי למצוא את הפתק – וכך יש לנו היום את השיר ׳אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות׳״.

״חנה ואני קבענו שאחכה שבועיים. חיכיתי ארבעה שבועות״

חנה וצוותה עברו את הגבול בין יוגוסלביה להונגריה, אך נתפסו במהירות על ידי שוטרים הונגרים. חנה ניסתה לברוח, אולם נכשלה. אנשי הגסטאפו נכנסו לתמונה כשמטרתם להוציא מחנה את צופן הרדיו שבו השתמשה במכשיר הקשר לתקשורת עם הצבא הבריטי.

שוריקה ברוורמן, צנחנית נוספת, מתארת: ״כשהגעתי ליוגוסלביה היא כבר הייתה בהונגריה. בכל בוקר קראנו לה באנטנות, קיווינו שאולי היום היא תענה לנו״. וראובן דפני מוסיף ״חנה ואני קבענו שאחכה שבועיים, ואם לא אשמע ממנה אדע שמשהו קרה. חיכיתי ארבעה שבועות״.

חנה לא גילתה את הצופן, אולם הניסיון הגדול עוד היה לפניה – היא הובאה לבודפשט בתקווה שאימה תוכל להשפיע עליה לגלות לחוקרים כיצד לפצח את סוד הקשר. 

האם קטרינה מספרת על חקירתה הראשונה: ״להפתעתי החוקר שאל אותי על חנה, למה היא עזבה את הבית. עניתי שלנוער יהודי אין כאן תקווה, ועל אף הפרידה העצובה אני שמחה שהיא לא רואה את הסבל פה של היהודים״.

החוקר הוסיף לשאול את קטרינה היכן היא חושבת שבתה כעת, וקטרינה השיבה שהיא בפלשתינה מזה חמש שנים. או אז גילה לה החוקר כי בתה נמצאת בחדר הסמוך, וכי אם לא תגרום לבתה לגלות לחוקרים את הצופן, ביתה תוצא להורג.

״לא היה לי מושג מה קורה, אבל אם היה משהו שחנה לא רצתה לגלות, ודאי הייתה לה סיבה טובה. ואני לא אשפיע עליה לשנות זאת״, מספרת האם בסרט. ״שישה ימים לא ידעתי מה עלה בגורלה. האם עדיין בחיים? איך הגיעה לתופת של הונגריה? האם הגיעה להציל אותי?״.

 
טקס הקבורה בהר הרצל בשנת 1950. שורה ראשונה שלישי משמאל - ראש הממשלה דוד בן גוריון

טקס הקבורה בהר הרצל בשנת 1950.
שורה ראשונה שלישי משמאל – ראש הממשלה דוד בן גוריון

קטרינה סנש, בנה גיורא וכלתו גינוסרה מקבלים את ארונה של חנה בנמל חיפה

קטרינה סנש, בנה גיורא וכלתו גינוסרה מקבלים את ארונה של חנה בנמל חיפה

מגן דוד בכלא ההונגרי
בהמשך הוכנסו לתא הכלא של האם אסירות נוספות, שאחת מהן שהתה עם חנה כשעתיים. לדבריה, ״פחדתי לשאול אותה מה עשו לה, למה השן שלה שבורה. היא הייתה קפואה לגמרי, רגשית״. בהמשך תקשרו חנה ואימה קטרינה דרך חלונות תאיהן, שצפו אחד אל השני. האסירות היו מעדכנות את קטרינה בכל פעם שחנה הופיעה בחלון ממול.
״יום אחד הבחינה חנה בטלאי הצהוב שעטו האסירות היהודיות, והסבירה (דרך החלון) שהיות והיא אינה אזרחית הונגריה יותר היא אינה מחויבת בטלאי. היא ציירה מגן דוד על החלון, והוא המשיך להתנוסס שם עוד שבועות״, מספרת האם.
חנה אותתה לאימה ולאסירות הנוספות דרך החלון מידי יום, והיות והוצאה לחקירות מחוץ לכלא יכלה להעביר לאסירות חדשות על המתרחש בחוץ. כך למשל עדכנה אותן בדבר ניסיון ההתנקשות בהיטלר (שלא צלח).
בתחילת חודש ספטמבר 1944 הועברה חנה לתא סמוך לזה של אימה. האווירה בכלא נרגעה במקצת, מספר אסירות שוחררו ואף כמות החקירות של חנה הלכה והתמעטה. הייתה תקווה באוויר כי סוף המלחמה קרוב. בסוף ספטמבר שוחררה קטרינה סנש, וניסתה לעזור לביתה בעזרת חבר עו״ד. אך בפיו היו בשורות רעות – לדבריו חנה תורשע כמרגלת, ותקבל עונש מאסר קשה, אך בסוף המלחמה האסירים הפוליטיים ישוחררו.
חנה הצליחה לשלוח מכתב לאימה, שצונזר ע״י הנהלת הכלא, ובו שיבחה את חברותיה לתא וסיפרה שהיא מלמדת אותן שירים ואת השפה העברית. חברתה לתא מתארת: ״היא כתבה סיפורים, הייתה מצחיקה ועם חוש הומור נהדר. היו לה הצגות שהצליחו לבדר אותנו. לאחר זמן דיברנו האם היו לה חברים קרובים, והיא אמרה שמעולם לא התנסתה מה זה להיות מאוהבת. היא הצרה על כך״.
״הוטל עליה העונש הקשה ביותר, והוא כבר הוצא לפועל״
ב-15 לאוקטובר השתלטו חברי מפלגת ׳צלב החץ׳ על השלטון בהונגריה ומרחץ הדמים של יהודי בודפשט החל. קטרינה, במעשה אמיץ, הסירה מבגדה את הטלאי הצהוב והתרוצצה ברחובות בניסיון להציל את ביתה.
ב-28 לאוקטובר התקיים משפטה של חנה, בבית משפט צבאי ובדלתיים סגורות. אין כל תיעוד למה שהיה שם. הצנחן יואל פלגי שנכח בדיון דיווח כי חנה נשאה נאום בפני השופטים ובו אמרה כי המלחמה בסופו של דבר תסתיים, ואז יעמדו למשפט על שעוללו לה. דבריה השפיעו ככל הנראה על השופטים והן דחו את גזר הדין.
ב-3 לנובמבר ניגשה קטרינה סנש למשרדו של הקצין שימון בכדי לבקש אישור לבקר את חנה בכלא. נמסר לה שהקצין בחופשה ושתחזור בעוד כמה ימים. ב-7 לנובמבר 1944, כ״א בחשוון התש״ה, הגיעה קטרינה למשרדו וגילתה תוהו ובוהו, ״כל הפאשיסטים ברחו״.
קטרינה מיהרה לבית הכלא וחיכתה לקצין במשרד הכלא. במקביל הגיעו סוהרים אל תאה של חנה והוציאו אותה. נאמר לה שהיא נידונה למוות, ורשאית להתחנן על חייה. חנה סירבה. היא הוצאה להורג בירייה, מבלי שכיסתה את עיניה. הייתה בת 23 במותה.
הקצין שימון שב אל משרד הכלא, שם המתינה קטרינה. בתשובה לבקשתה לקבל אישור לבקר את בתה השיב ״הונגריה במשטר צבאי והיא נתפסה עם משדר. בית המשפט הטיל עליה את העונש הקשה ביותר, והוא כבר הוצא לפועל״. ״או אז הכתה בי הידיעה ששימון שב זה עתה מההוצאה להורג״, מתארת קטרינה.
חברותיה של חנה לתא מספרות ״היינו המומות כשגילינו, חיבקנו זו את זו. התיישבנו ביחד על הרצפה ונפרדנו ממנה״.

תא מבודד בבית הכלא בבודפשט, בדומה לתא בו שהתה חנה. עליו נכתב שירה האחרון 'בכלא'

תא מבודד בבית הכלא בבודפשט, בדומה לתא בו שהתה חנה. עליו נכתב שירה האחרון 'בכלא'

שירה האחרון של חנה סנש, כלא בודפשט יוני 1944. נמצא בבגדיה אחרי מותה:

״מיליוני תודות. סלחי לי אם אפשר״
לאחר מותה של חנה קיבלה קטרינה את חפציה האישיים, בהם שתי פיסות נייר ומילות פרידה: ״אימי היקרה והאהובה, אין לי מילים, רק זאת אוכל להגיד לך: מיליוני תודות. סלחי לי אם אפשר. את לבדך תביני מדוע אין צורך במילים. באהבה אין קץ, בתך״.
שבוע לאחר מכן נשלחה קטרינה סנש בצעדות המוות לאוסטריה, אולם הצליחה להימלט. בשנת 1945 עלתה לארץ ישראל והתאחדה עם בנה גיורא. אחרי המלחמה מצאו חברי קיבוץ שדות ים את מזוודתה של חנה, כשהיא מלאה בכתביה, ביומניה ובשיריה. בשנת 1950 הועלה ארונה ארצה, והיא נקברה בחלקת הצנחנים בהר הרצל בירושלים. בלווייתה נכחו אישים רבים, ביניהם ראש הממשלה הראשון, דוד בן גוריון.
הדעות חלוקות האם הצליחו צנחני היישוב במשימתם. הם סייעו לצבא הבריטי בהקמת מחתרות ובמילוט טייסים בריטים, אולם מעטים הצליחו ליצור קשר עם הקהילות היהודיות ולסייע להן. האם לכידת חנה וחבריה מהווה כישלון? או שעצם הגעת צנחנים יהודים מארץ ישראל לאירופה הבוערת מהווה הצלחה? לא בטוח שכאן המקום להכריע, אולם 78 שנה לאחר מותה, חנה סנש נותרה סמל ודוגמה למאבק יהודי נגד האויב. ״אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות״. 
תודות: לבית חנה סנש בקיבוץ שדות ים, לצוות המוזיאון, ההנהלה והמדריכה ענבר בן צבי. קרדיט: ״אשרי הגפרור – חייה ומותה של חנה סנש״, סרטה של הבמאית רוברטה גרוסמן.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…