בדרך לשום מקום

01
המחאה מקודשת. הנושא כבר לא מעניין. המחאה מקודשת. ראשי המחאה שהיו בעבר נגד הרפורמה במערכת המשפט, מחו מאז נגד חוק הגיוס ואז עברו למחאות נגד ׳פוליטיזציה של יום הזיכרון׳, וכעת הם נכנסים גם למחאת חוק הארנונה או ׳הג׳יהאד׳ כפי שכינה זאת השבוע ראש מועצת רמת גן, כרמל שמאה הכהן. האמת? הצדק בסיפור קרן הארנונה נמצא איפשהו באמצע. יש ראשי רשויות שירוויחו ויש מי שלא, אבל הקרן הזו, שאגב מי שקידם אותה הם בכלל פקידי האוצר, היא לא העניין. זו רק תפאורה למחאה, כי צריך להיאחז במשהו.
לפני מספר שבועות, בזמן שדימם בסקרים ושריו נאמו בחדווה על קידום הרפורמה בלי הידברות, הבין נתניהו שהוא חייב לעשות מעשה כדי שהממשלה לא תתפרק לו בין הידיים. הוא ניתח את המצב ועשה כמה פעולות, שכפי הנראה עכשיו, גרמו לייצוב מחדש של הקואליציה. ראשית, הוא הוריד את הרפורמה למדרון אחורי, ובכך אפשר את קיום שיחות המו"מ בבית הנשיא. שנית, הרחיק גורמים שתמכו ברפורמה והתבטאו בחריפות נגד המפגינים, כמו בנו יאיר שכבר תקופה ארוכה לא נמצא בארץ וקולו בשיח הציבורי נדם. שלישית, הוא ביצע כמה פעולות כלכליות, כמו ההצהרה על חוק חינוך חינם בגילי 0-3 והוספת נקודות זכות להורים עובדים. ורביעית, העביר את הקשב לביטחון, הנושא שהוא מבין בו כנראה יותר מכולם. נתניהו הוביל את מערכת הביטחון למבצע שמוגדר כהצלחה בכל האספקטים. סיכולים ממוקדים, לחימה ממוקדת בארגון אחד, ושיקום יכולת ההרתעה מול ארגוני הטרור. זה קורה אחרי תקופה קשה של ערעור היציבות הביטחונית כמעט בכל הזירות. ראשי המחאה ראו שהצליחו, אבל עשו חישוב מסלול מחדש ומנסים כעת להמשיך בכל מחיר.
02
בדרך לשום מקום. מה שאנחנו רואים כעת היא מחאה בדרך לשום מקום. זה לא משנה מה הממשלה עושה – יהיו אנשים בקפלן. הדוגמאות הוצגו כאן קודם, אבל עדיין צריך לזכות שני דברים חשובים. ראשית, זכותו של כל אחד להביע מחאה על כל דבר שיבחר. שנית, נראה שהקואליציה עושה כל דבר כדי ליפול בפח המחאה ומייצרת אנטגוניזם שמדליק את המוחים. לדוגמה, סיפור הארנונה. זו הרי יוזמה של פקידי האוצר, הם כבר שנים מנסים לקדם את הקמת הקרן כדי להילחם במחירי הדיור. איפה הם? מדוע הם לא עומדים מול הציבור ומסבירים את הצורך בקרן מבחינה מקצועית? בנוסף, ברקע קרן הארנונה נחשפים המספרים מאחורי ההסכמים הקואליציוניים. אין ספק שמדובר בהגדלה משמעותית של הכספים שיועברו לחרדים ולהתיישבות. מה לעשות, משקלם של החרדים בממשלה משמעותי והם רוצים לדאוג לסקטור שלהם. כנ"ל סמוטריץ׳ ובן גביר שסבלו לפני כשנתיים מעצירת תוכניות ביהודה ושומרון. אבל גם לזה יש דרך. מחאה תמיד תהיה, משום שהממשלה הנוכחית מאוד הומוגנית. היא אומנם משקפת 64 מנדטים, אבל יש המון ישראלים שמביטים בה, לא רואים את נציגיהם ומסרבים לקבל את תוצאות הבחירות. הרצון להפיל אותה או לשנות את הרכבה נמצא מעל הכול. גם בלי רפורמה, גם בלי חוק הגיוס וגם בלי קרן ארנונה.
03
סיום ׳מגן וחץ׳. כתבתי בטור זה בעבר על ׳מחיר ההפסד׳ – שורת הקלות כלכליות שישראל מעניקה לחמאס בעזה ולרשות הפלשתינית ביהודה ושומרון. זה עובד, אולי לא באופן חלק אבל זה מתחיל לשבת עמוק אצל הפלשתינים. יחד עם זאת חשוב לציין מספר נקודות ביחס למבצע והשמועות על מה ישראל נתנה בתמורה להפסקת האש. ראשית הסיכולים הממוקדים – "מדובר על מהלך התקפי ויזום שמהווה הרתעה לארגוני הטרור באזור", זה לא ייפסק, כך אומר לי גורם ביטחוני בכיר שאיתו שוחחתי. שנית – גופתו של איש הג׳יהאד שמת בכלא – "שב"כ התנגד נחרצות לקשירת גופת המחבל חאדר עדנן, איש הג׳יהאד האסלאמי שמת בתאו לאחר ששבת רעב, להסכם הפסקת האש, זאת לאור העובדה כי בשב"כ נחושים לקשור את גופתו לסוגיית עסקת שבויים ונעדרים ככל שתהיה כזו בעתיד", כך מסביר אותו גורם, ומוסיף לגבי הסוגייה האיראנית: "איראן הלכה למעשה מביאה להרס ברצועה וגורמת לאזרחים שם לסבל. מצד אחד היא מנסה להיראות כמו שתורמת לשיקום הרצועה אבל בפועל היא מחריבה אותה". ■