01
שמחנו כימות עיניתנו
חג ראשון של פסח שחל במוצאי שבת הוא חגיגה מרגשת של עליה לרגל. בשבת בבוקר, שעות בודדות לפני סוף זמן אכילת חמץ, הגשם לא מנע מרבים לצעוד לכותל. ביו״ט ראשון של פסח שוב ירדו גשמי ברכה לפנות בוקר. אך ראה זה פלא, למרות שכולנו עלינו על יצועינו בתום ליל הסדר בשעות הקטנות של הלילה, מנייני הוותיקין הקבועים התעצמו עד מאוד, תוך שהם מארחים בשמחת החג מאות רבות של עולי רגל נלהבים ומכושפים בקסמי הכותל. בחג ראשון המניין שלנו החל כרגיל בשעה שבע בבוקר. התעוררתי לפני השעון המעורר, לאחר שינה חטופה, ויצאתי לדרך מלא בתשוקה לקיים עלייה לרגל ולהתרפק בתפילה למרגלות מקום המקדש.
02
הקרדו הטמון בכותל
בזכות החפירות של הקרן למורשת הכותל, התגלה לנו שרחבת הכותל ממוקמת מעל הקרדו המזרחי בו התקיימו רוב ההכנות הנרגשות לפני העליה למקדש. ממש כאן, מתחת לכותל, למרגלות החומה המערבית של הר הבית, פעלו חנויות ושווקים שוקקים, כמו גם בקרדו המערבי. כאן רכשו עולי הרגל את השה לקרבן פסח. פה, בחנויות הרבות, החליפו את מטבעות פדיון מעשר שני במוצרי מזון, בשר, יין, דגן, פירות וירקות לסעודות המשפחה, שהתקיימו בתוך חומות ירושלים כדברי הפסוק בדברים י״ד – ׳וכי ירבה ממך הדרך… ונתת הכסף בכל אשר תאוה נפשך… ואכלת שם לפני ה׳ אלוקיך״ . כאן טבלו במי המקווה הצוננים כהכנה נפשית ופיזית למפגש עם קדושת המקדש!
03
בית שני ושלישי, עלייה לרגל מכפר בגליל
בכפר קטן צפונית לטבריה, גר החקלאי החרוץ שמעון הגלילי, יחד עם משפחתו הגדולה.
בסיום עונת הקציר והאסיף שעברה, שמעון הפריש בקפידה:
- תרומה גדולה, שאותה נתן בשמחה לשכנו שלומי כהן.
- מעשר ראשון, שאותו נתן באהבה לחברו מהמניין, אברהם לוי.
- ולבסוף הפריש מעשר שני שאותו יפדה לשקלי זהב וכסף כדי להעלות אותם לירושלים.
שמעון בוחן בסיפוק את הארגזים המלאים במעשרות – פירות טריים, דגן, רימונים ותאנים עסיסיות. אך הדרך לירושלים ארוכה והפירות עלולים להתקלקל. לכן, שמעון פודה את הפירות למטבעות. על מטבעות הכסף והזהב מוטבעות המילים ״שקל הקודש״.
04
בעקבות שיירת העולים
לקראת חג הפסח, יחד עם עוד משפחות מהכפר ציפורי, בני משפחתו של שמעון החקלאי מתכוננים למסע לירושלים. בכיסו של שמעון צרור קטן עם מטבעות הכסף מהפדיון, שמיועד לקניית צורכי הסעודות, שיאכלו הוא ומשפחתו בטהרה בירושלים, בקדושת מעשר שני.
הילדים שואלים כל הדרך: ״מה נקנה בירושלים? בשר? לחם? דבש? מיני מתיקה?״
05
שמחת הקודש בירושלים
לאחר מסע מרתק שארך מספר ימים, משפחת הגלילי נכנסת בשמחה עצומה דרך שער האשפות. הם פונים לקרדו המזרחי הסמוך לחומה המערבית של הר הבית (כיום אנו קוראים לה – ׳הכותל המערבי׳), ונחשפים להמולה הססגונית השוררת בו. כולם נוהרים בערב חג, לשווקים ולחנויות הרבות שלמרגלות הר הבית.
בעלי הדוכנים בשוק מכריזים לקראתם:
- ״יין ירושלמי טהור לכבוד הרגל!״
- ״כבשים ועיזים שמנים תמימים, בלי מום, בדוקים ע״י הרב דוב ליאור שליט״א ומתאימים לקורבן!״
- ״שמן זית כתית טהור, מבית לחם!״
- ״תמרים מיריחו, מתוקים כמו דבש!״
שמעון קונה כבש גדול ועתיר שומן לקורבן שלמים (את החזה ואת שוק הימין ייתן לכהן והחלבים יעלו על המזבח כקורבן שלמים), יין משובח, לחם רקוע ודבש טהור תרתי משמע. כל אלו נאכלים על ידם, יחד עם אורחי המשפחה, בקדושה, בטהרה ובשמחה מיוחדת, בתוך תחום ירושלים.
06
בליל בדיקת חמץ
משפחת הגלילי שכרה חצר קטנה בעיר דוד, המשקיפה אל שערי חולדה. שמעון הגלילי ובני משפחתו אוכלים יחד בטהרה סעודה חגיגית לכבוד הזכות לעלות שוב לירושלים. גם הילדים מתענגים בלחיים סמוקות מאושר, והאב מברך: ׳…וציוונו לאכול מעשר שני בירושלים עיר קודשך – לשמוח לפני ה׳!״.
07
השווקים בירושלים – כאן הכל מתחיל
ביום חול רגיל ירושלים הייתה עיר שקטה יחסית. אבל בימי הרגל – פסח, שבועות וסוכות – העיר מתעוררת לחיים, ובגדול. מאות אלפי יהודים מכל רחבי הארץ והתפוצות עולים לרגל, והשווקים השוקקים למרגלות הר הבית עומדים לשרת את העולים.
מי ששומע כיום, במהלך התפילה, הלמות פטישים הבוקעת מתחת לרחבת הכותל המערבי, ראוי שיידע שאט אט מתגלה שם, במעבה האדמה, קרדו מפואר מימי בית שני. ממש פלאי פלאים.
הקרדו המערבי והקרדו המזרחי הם השדרות המרכזיות של העיר ירושלים. כל אחד מהם הוא רחוב עמודים רחב, החוצה את ירושלים מדרום לצפון, מרוצף באבנים ענקיות חצובות מסלע ירושלמי, מלוטשות ביד אומן ובוהקות ממגע רגליהם של עולי הרגל. משני צידיו של הקרדו – דוכנים, חנויות ומחסנים. בהם נמכרו יין, שמן, קמח, פירות יבשים וטריים, בגדים, כלים, ובהמות דשנות לקרבן.
08
שוק החלפנים
- עולי רגל מארצות רחוקות (מצרים, בבל, קפריסין, כרתים) שבאו לירושלים עם מטבע זר החליפו אותו ל״שקל הקודש״ – המטבע המקובל להקרבת קרבנות ולפדיון מעשר.
- שולחנות החלפנים הוצבו בקרדו, למרגלות הר הבית – שם מתבצעות עסקאות מהירות וחוקיות.
09
המקוואות בירושלים – שער לטהרה
מי שיזכה להשתתף בסיור מודרך ומומלץ מתחת לרחבת הכותל, או בסמוך לשערי חולדה, או בעיר דוד, יגלה עשרות ואולי מאות, מקוואות חצובים באבן – מלבניים, עמוקים – חלקם פרטיים וחלקם ציבוריים. בכל מקווה כמעט תבחינו היטב בשני גרמי מדרגות משני הצדדים. גרם מדרגות אחד לאלה שיורדים לטבול, וגרם מדרגות אחר לטהורים העולים מן הטבילה. כדי שלא יגעו אלה באלה.
תוכלו להבחין גם בחיוך הרחב של מי שעלה מן הרחצה, טיהר עצמו והכין עצמו לליל הסדר ולאכילת קורבן הפסח בטהרה, בקדושה ובשמחה.
10
לילה של חירות אמיתית
בערב פסח אחר הצהרים, שמעון הגלילי עולה אל המקדש יחד עם אחיו יהודה. הם לוקחים עמם שה זכר בן שנה, אותו יאכלו בליל הסדר עם כל המשפחה.
כבר מרחוק אפשר לשמוע את שירת ההלל החגיגית של הלוויים, הבוקעת לשמים. שמעון ויהודה נכנסים בשערי ניקנור, מתמקמים בעזרה, ולצלילי ההלל הם שוחטים את הפסח. הכהן מקבל את הדם בכלי זהב ומעביר אותו בזריזות מרשימה לכהן אחר, שמעביר אותו לכהן אחר, וכן הלאה, עד להזאה על המזבח.
העזרה מלאה אדם עד אפס מקום.
וראה זה פלא, אמנם, עומדים צפופים אך משתחווים רווחים. מעולם לא אמר אדם ׳צר לי המקום בירושלים׳…
שמעון ויהודה מביאים את השה אל המקום שבו הם מתארגנים לליל הסדר. שאר בני המשפחה כבר הדליקו את האש בתנור. את השה צולים על שיפוד מעץ רימון עמיד לחום, כדי שלא ׳יתבשל׳ הקורבן מבפנים אלא ייצלה באש בלבד. עם רדת החשכה, כל בני המשפחה מסובים לשולחנות ולדרגשי הסדר, לקיים מצוות אכילת קורבן פסח, על מצות ומרורים.
על ׳הפסח׳, המצה והמרור שואלים הילדים את הקושיות, והאבות מרבים לספר ביציאת מצרים, שהרי זה משובח.
בקערת הסדר מונחים כרפס, מרור, חרוסת, ושני מיני בשר – אחד מהם צלוי – זה מקורבן הפסח ואחד מבושל שהוא חלק מקורבן חגיגה שהוקרב מבעוד יום. בליל הסדר שחל במוצאי שבת, כמו השנה, לא מביאים קורבן חגיגה.
את קורבן הפסח חייבים לאכול עד חצות הלילה על מצות ומרורים. קורבן חגיגה נאכל גם במשך היום שלמחרת.
בסיום אכילת ׳הפסח׳, בחצות, כאילו הונף שרביט המנצחים, בוקעת שירת הלל גדולה מכל חלקי העיר. השירה מטפסת מעל גגות העיר ירושלים ועולה השמיימה.
חיילים במדי צה״ל מצטרפים גם הם לשירי ההלל המרננים מהחצרות ומהבתים הסמוכים, ותחושת קדושה עוטפת את כל העיר.
בבקר שוב עולים כל ישראל אל העזרה, לקיים את מצוות העליה לרגל בעיצומו של חג.
לקראת הערב יוצאים כולם בשמחה עצומה, אל שדה השעורים הסמוך לירושלים. השעורים כבר מוכנות וקשורות באגודות מערב החג. כעת קוצרים את אלומות השעורים ומביאים אותן לעזרה כדי לקלות אותן, לטחון אותן ולברור מהם עומר נקי וטוב, עשירית האיפה, לקיים את מצוות הנפת העומר. לאחר הקצירה סופרים בברכה ׳יום אחד לעומר׳.
שנזכה לקיים, בקרוב ממש, את כל מצוות החג כהלכתן, בבית הבחירה.
11
אבד אוהב ישראל ענק
רבבות יהודים מכל גווני הקשת, השתתפו במסע ההלוויה של מרן ראש ישיבת ׳כסא רחמים׳, הגאון רבי מאיר מאזוז זצ״ל, שהלך לעולמו בשבת שביעי של פסח, בגיל 80. ההלוויה נפתחה ברחבת ישיבת ׳כסא רחמים׳, שבראשה עמד במשך עשרות שנים ברחוב עוזיאל בבני ברק, באמירת פרקי תהילים ובתפילה למען ניצחון חיילי צה״ל וכלל ישראל.
דברי הספד מרגשים נשאו בנו הבכור הרב גדעון מאזוז, אחיו הגאון רבי צמח מאזוז, הראשון לציון הרב שלמה משה עמאר, הרב הראשי לישראל הרב דוד יוסף, הרב הראשי לשעבר ישראל מאיר לאו, והרב הראשי לישראל, הרב קלמן בר שליט״א.
כל אחד מהם תיאר מזוית אחרת את דמותו הייחודית, גדולתו בתורה, ענוותנותו והשפעתו האדירה על מאות אלפי תלמידים, חיילים, חקלאים, מיישבי הארץ מיהודה והשומרון, מהר חברון ועד הגולן – ועוד ציבור ענק, לאומי וחרדי, שנשען על פסיקותיו.
הרב מאיר מזוז זצ״ל, היה גדול הרבנים ממוצא תוניסאי ובו זמנית ענק בפסיקה הלכתית לכל העדות, ענק בתורת הנסתר. הרב חיזק את ההתיישבות היהודית בכל מרחבי ארצנו, חיבק וחיזק אישית את לוחמי צה״ל, את הפצועים, את משפחות החטופים ואת משפחות הקדושים.
למרות שסבל לאחרונה מיסורים קשים, הרב מזוז הרבה בתפילות ובפגישות לחיזוק ולהחלמת פצועי צה״ל.
הרב נטמן בבית העלמין פוניבז׳, סמוך לרעייתו ולבתו גאולה ע״ה.
במהלך ההלוויה הכריז הראשון לציון, הרב שלמה משה עמאר, על מינוי אחיו של הרב מאיר, הגאון רבי צמח מאזוז, כממשיך דרכו וכראש ישיבת ׳כסא רחמים׳.
מאות אלפי תלמידים, אנשי ציבור ורבנים בכו השבוע מרה, שעה שעולם התורה נפרד מאחד מגדולי הדור – תלמיד חכם מובהק, עמוד ההוראה ואחד ממנהיגיו הגדולים של ציבור אוהבי התורה, העם והארץ.
12
…ואת בנימין תקחו?
השבוע, נקטף מאיתנו, בדמי ימיו, רב סרן בנימין שרייבר ז״ל, בנם של הרב אבי״ק ורוני חנה שרייבר מכפר דרום, נכד לאהובה ולרב ירחמיאל וייס, יבדל״א ונכד לגדליה וחוה שרייבר ע"ה. בנימין נולד בכפר דרום שבגוש קטיף, רביעי בשמונת אחיו. לאחר הגירוש מגוש קטיף התגוררה המשפחה במקומות ארעיים, בבאר שבע, באשקלון וכו׳, עד שעברו לאחרונה למגורי הקבע, בישוב ׳שבי דרום׳.
בהלוויתו, הספידו את בנימין כמי שהיה ׳מלך האיזונים׳. מי שהכיר את בנימין, ידע עד כמה הביטוי הזה מאפיין אותו.
מי שהביט בו, ראה בחור חסון וחזק, מנהיג אמיתי, חכם, עניו, צנוע, שקט ובוטח ויחד עם זאת היה רגיש ועדין מאוד, עם לב רחב וחם, שמשתדל כל העת לחוש להתבונן ולמלא את מחסורם של הזולת.
בנימין שירת שירות צבאי ארוך ומשמעותי, כמפקד כיתה וכקצין אהוב בגדוד שמשון שבחטיבת כפיר. לאחר מכן שירת כמ״מ מילואים בחטיבת אלכסנדרוני, ולאחר מכן בתפקיד ביטחוני חשוב וחסוי במשרד ראש הממשלה. עם כל זאת הספיק והיה אב למופת ובעל מדהים ואוהב בענק לאשתו, שיר.
בנימין למד שנים משמעותיות מאד בישיבה הגבוהה באלון מורה, ולאחר מכן המשיך עם משפחתו לשליחות בגרעין התורני ברמלה.
כשהיה בשירות פעיל, כתב בכל יום שישי מכתבי אהבה וחיזוק מדהימים לרעייתו שיר, לבית משפחת מס, שמאות מהם שמורים איתה לנצח.
את כל אלה בנימין שילב בצורה מדהימה. לא ויתר על שום דבר, וכל מה שעשה – עשה בכל הכוח!
אבדה גדולה איבדנו – אבדה לביטחון העם ואבדה גדולה למשפחה המדהימה.
בנימין הותיר אחריו את אשתו שיר, ושתי בנותיו הרכות: כרמל ועמית.
יהי זכרו ברוך.
שבת של ישועות ונחמות. שבת של ניצחונות גדולים בחיסול הרשע ובתוספת אור לעולם. שבת של החלמה לפצועים ופידיון לשבויים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
