בין ויכוח לגיטימי לבין קמפיין הסתה

01
שני חריגים יהיו בטור הזה: קודם כל הוא אישי, ובשונה מהנכתב כאן בדרך כלל אני מביא את הסיפור האישי שלי. אחר כך הוא טור תגובה לטור של קלמן ליבסקינד ב׳מעריב׳ של השבוע הקודם. טור שעורר סערה אדירה ברשת. (ומי שלא קרא שיעשה מהר גוגל במוצ״ש).
כדי להבין טיפה את הרקע לקטע הרלוונטי אצל קלמן אחבר קצת יותר לסיפור אביתר: לפני שנה בדיוק בעיצומו של צום י״ז בתמוז הגיע פרויקט ׳אביתר׳ למאני טיים. חודשיים אחרי שעלינו היו ביישוב בסייעתא דשמיא אדירה למעלה מ-50 משפחות, קרוב ל-60 מבנים, בית כנסת, גן ילדים, מעון וקיוסק שפעל לאורך היממה. גם ערביי הכפר השכן התפרעו במקום 24 שעות ביממה, הציתו עשרות אלפי צמיגים כדי לחנוק אותנו בעשן, פיצצו מטענים מידי יום והשליכו מכל הבא ליד על חיילי צה״ל.
ממשלת הכלאיים החדשה הייתה בקושי בת שבועיים. הצד השמאלי שבה, תחת לחץ אמריקאי כבד, היה נחוש להחריב את היישוב, בעוד חלקים מהצד הימני שבה היו נחושים דווקא להשאירו. שר הביטחון, בני גנץ, היה בצד שדרש להרוס. גורמים בצד הימני בממשלה טענו בפניו כי בשונה מהם שהיו באופוזיציה, גנץ היה שר הביטחון לאורך כל הקמת אביתר גם בממשלה הקודמת, וכי ההתפתחות האדירה ביישוב היא מחדל שלו ושעליו לקבל פשרה. אחרי משאים ומתנים הוצעה הפשרה שעליה הלכנו בסופו של דבר והיא גובשה במשרדה של איילת שקד. אף אחד מאיתנו לא אהב את ההסכם, אבל היו לנו רק שתי אפשרויות: הרס היישוב וחגיגת מחבלים אדירה, או חתימה על ההסכם. אף אחד לא חשב שהממשלה הזו לטובת ההתיישבות, ולכולם היה ברור שהגיעו לפתרון עם מינימום נזק לכל הצדדים בעקבות המצב שנוצר.
02
הוויכוחים היו מרים אבל לגיטימיים לחלוטין. היו שחשבו כי עצם הסכמה לרדת מרצון גורמת נזק והאשימו אותנו בהפקרה של ארץ ישראל, היו מתומכי נתניהו שהיו גם ככה בתוך מהומה לא קטנה סביב הקמת ממשלת בנט וכעסו עלינו מאוד. הם טענו כי העובדה שאנחנו חותמים עם ממשלה כזו על הסכם, מכירה בעצם בלגיטימיות של הממשלה ומראה שאנחנו מאמינים להם. משקרים עליכם ומרמים אתכם, הזהירו אותנו אנשים כמו ינון מגל או אראל סגל, ״לא תקום שום ישיבה באביתר. הם שקרנים״ אמרו. ובכנות, במבט לאחור הם צדקו בהקשר הזה. המדינה לא כיבדה את ההסכם בצורה מכוערת. אוי ואבוי אם לא נדע להתווכח גם בצורה קשה. אחרי כל הוויכוחים המרים חייבים לעבוד יחד כולנו כדי לנצח את השמאל.
03
אבל על מה שקרה אחר כך דיבר קלמן בטור שלו. אני לא אדם רגיש מידי, אבל כשקראתי את הטור של קלמן אשכרה עמדו לי דמעות בעיניים. התחושה שההתקפות המשומנות שאותן עברנו מקבלות סוף סוף הכרה אצל קלמן אמיץ אחד ששילם על זה מחיר כבד מידי ריגשה אותי באמת. זה ריגש כי התפעלתי מהאומץ של קלמן, ריגש כי גם שבלי שדיברתי איתו אני מניח שהוא חיכה עם הטור הזה שהממשלה תיפול כדי שלא לחזק אותה. לא הכול פוליטיקה וקלמן מחפש אמת.
מה קרה? אנשים אחרים שבינם לבין ערכי הימין אין כמעט קשר, אבל יש להם הרבה מאוד כוח וכיום הם חלק מהמחנה, סימנו את יוסי דגן, דניאלה ויס, חגי סגל ואותי הקטן כעסקנים מגזריים סוכני נדל״ן וכבוגדים במחנה הימין, רק כי לא תקפנו את בנט מספיק חזק. ואכן הם הצליחו לא מעט בזריעת השנאה. אני אדם לא מאוד מוכר, אבל כשאדם כמו יעקב ברדוגו משמיץ אותי תוכנית אחר תוכנית בשעות האזנת השיא בגלי צה״ל, יש עשרות אלפים שקונים את השקר כשלי אין שום יכולת להגיב בכלל. אלפי תגובות שקיבלתי ברשתות החברתיות במהלך השנה מאנשים אמיתיים שכועסים עליי ומתעבים אותי באופן אישי כי ״אתה עסקן שמכר את כל הערכים כדי לתמוך בבנט״, ולך תוכיח שאין לך אחות ובכלל מעולם לא תמכת בבנט. אני אגב לא חושב שבנט הוא מפלצת או שזו עבירה בלתי נסלחת לתמוך בו, אבל תכלס לא תמכתי באיש הזה מעולם. גם לא כשהיה יו״ר הבית היהודי הפופולרי. במהלך הכהונה הקצרה של הממשלה הייתי אפילו שותף גם ללא מעט הפגנות נגד הממשלה, אבל העובדות לא שינו לאף אחד.
הנזק שהם עשו בתיאור ההתיישבות ביו״ש כפרויקט עסקני נדל״ני ומגזרי מזיק בעיניי לסיפור הציוני עוד יותר ממרצ ומשוברים שתיקה. האנשים האלו לא ימין גם אם הם נגד מערכת המשפט כיום ותומכים בנתניהו.
כדי להבין עד כמה קלמן אמיץ מוזמנים לחפש ולו חבר כנסת אחד ממחנה הימין שהתייחס לטור שלו בשבוע שעבר. חברי כנסת שנוהגים לשתף כמעט מידי שבוע את הטור שלו ומתייחסים לא מעט לסערות הטוויטר נאלמו ונעלמו השבוע. ואם תשאלו אותי הם חששו שהם יהיו הקורבנות הבאים.
תודה קלמן.