מיהי ״ירושלמית״?
לכבודה של ירושלים אביא כמה סיפורים ששמעתי מפי יליד ירושלים ואיש ירושלים לאוי״ט, הרב פרופ׳ נחום רקובר, שזכה להכיר רבות מדמויותיה. הוא נולד וגדל בבית מאד משמעותי לירושלים בדור הזה: בית מנדלבוים. הבית הזה נבנה בפאתי שכונת מאה שערים ע״י סבו ר׳ שמחה מנדלבוים, שזכה לגור בו ס״ה כחצי שנה עד פטירתו, ומאז אשתו ניהלה אותו כבית גדול לתורה ולחסד. וכך הוא מספר:
׳שמעתי מאחי ר׳ שמחה רז ז״ל, שאמר לו הנשיא פרופ׳ אפרים קציר (הנשיא הרביעי של מדינת ישראל), כשנפגש עמו: ׳גדלתי בבית ללא קשר משמעותי למסורת יהודית. הבדיחה שסיפרו עלי שכשהעלו אותי לתורה שאלו ״אפרים בן…?״ ועניתי ״חמישים ושבע״, איננה נכונה, אבל מה שנכון הוא, שכאשר עליתי לתורה וברכתי ״ברכו את ה׳ המבורך״, והקהל השיב ״ברוך ה׳ המבורך לעולם ועד״, הגבתי: ״אין צורך לעזור״… את מעט היהדות שאני כן יודע למדתי אצל סבתך פעריל אסתר ליבא מנדלבאום. כיצד? הייתי קצין בהגנה. במלחמת השחרור התאכסנו בבית מנדלבאום כ30 חיילים בקומה התחתית. בכל שבת היא היתה עורכת קידוש, מזמינה את כולנו, והיא היתה אומרת דברי תורה׳. ואמר לי הגאון ר׳ יהודה סגל, רבה של קרית שלום, זצוק״ל, כי אף רב ואף אדמו״ר לא היו מתביישים לומר דברי תורה ברמה כזו.
[נזכרתי אני שבילדותי, כשכיהן כנשיא, שרתי עם ״פרחי ירושלים״ במסיבת יום הולדת 60 שלו, במלון פלאז׳ה בירושלים. מעניין שהוא בחר להזמין דווקא מקהלה ששרה שירים חסידיים… אמנם אני זוכר שלסיום שרנו גם את ״ירושלים של זהב״. מ.ד.].
דמות מופלאה היתה גם בתו של ר׳ שמחה מנדלבוים, הרבנית רחל קוק, אשת הרב רפאל מטבריה. היא היתה מכינה אוכל לליל הסדר לכמאתיים איש. הבית היה פתוח תמיד לאורחים רבים.
ואני מהרהר: כמה סמלי הוא שבית מנדלבאום שימש כמעבר הגבול בין ישראל לירדן במהלך 19 השנים שאחרי מלחמת השחרור. הבית הראשון שאליו הגיעו בירושלים של אז מסביר היטב מה אנחנו עושים כאן, ומה בינינו לבינם. וכמה אירועים מרגשים התרחשו בו ובסביבתו במלחמת ששת הימים…
״ספינת ברזל רצה באויר״
אודה שהסיפור שהבאתי בשבוע שעבר על הרב מיימון והמטוס הקל שהביא אותו לחתימה על מגילת העצמאות, נשמע לי קצת מוגזם, עד שבמוצאי השבת שלח לי מוטי, נכדו של ד״ר זרח ורהפטיג, תיאור דומה של סבו, רק קיצוני יותר. ד״ר זרח ורהפטיג היה שר בממשלות ישראל, יוזם מפעל ההצלה המופלא של בחורי ישיבת מיר בימי השואה, ועוד, הוא חיבר את הספר ״זריחת השני״ על מסכתות בש״ס, ובנו של גאון ישראל הרב אשר ירוחם ורהפטיג. וכך הוא מתאר את נסיעתו מירושלים הנצורה לת״א לחתימה זו, מעט אחרי טקס ההכרזה: ״הגיע לירושלים מטוס קטן – ״פייפר״ והטיס אותי ואת משה קול לת״א. הפייפר היה פתוח לשמים. נקשרנו היטב בחבלים לגוף המטוס שלא ניפול בדרך…מטוס כה קטן שבקושי הושיבו בו שני נוסעים בנוסף לטייס, ופתוח לכל הצדדים…אצתי למשרד ראש הממשלה…דוד בן גוריון האיץ בי לחתום מיד, ומצווה שבאה לידך אל תחמיצנה. כהרף עין חלפו במוחי מחשבות, שלילות רבים חלמתי על כך, כיצד אטביע חתימתי על מגילת העצמאות, אלך לפני כן למקווה טהרה, אלבש לבוש שבת וכו׳ וכו׳, והנה רה״מ עומד עלי כשאני במקלי ובתרמילי ואומר לי חתום. חתמתי ביד יציבה, בלב פועם מגיל ובדמיון פורה. זכיתי ובשקט מלמלתי ברכת שהחיינו…״
מוסיף הנכד: ״בקום המדינה הוא יצא מירושלים לת״א. במלחמת ששת הימים הוא היה בישיבה בת״א בזמן שהודיעו על שחרור הכותל והוא נסע מיד לירושלים והיה השר הראשון בכותל…יש כאן משהו סמלי בדיוק התהליך שעם ישראל עבר מיום העצמאות ליום ירושלים, מלאומיות וחומריות (ת״א) לרוחניות ומשמעות (ירושלים)״.
אגב המטוס, הרמב״ם כותב שגם לגבולות יש דמיון, ולדוגמא – אף אחד לא מדמיין ״ספינת ברזל רצה באוויר״ (=אווירון). אבל הרמב״ם הרי בחר לכתוב מה לא מדמיינים… איזו דרך עבר הדמיון הזה רק בעשרות שנים מאז תש״ח… ישבתי פעם בטיסה ארוכה ליד הרב אהרון פלדמן, ראש ישיבת ״נר ישראל״ בבלטימור וחבר מועצת גדולי התורה בארה״ב. בכל שעה שהתעוררתי במהלך הלילה ראיתיו שקוע כולו בכתיבת חידושי תורתו בכתב יד נפלא. ואני חושב: ראש ישיבה כותב חידושים על הרמב״ם, על שולחן קטן בתוך ״ספינת ברזל רצה באוויר״ שהמציא הרמב״ם בדמיונו… ■
meirdorfman@gmail.com
