הגרמנים נכנסו לבודפשט כשהיה בן 10, והורו לכל תלמידי בית הספר היהודי לחזור לבתיהם. בחודשי המלחמה הצליח לברוח מהגטו בעגלת מתים, ולהינצל בין השאר ממוות ביריות על גדת נהר הדנובה. כשעלה לארץ כנער התמודד עם עול פרנסת המשפחה והקים את חברת השיווק המצליחה ׳הנמל׳ • אליהו טרביץ, בן 90, הולך בכל בוקר לעבודה ומודה לה׳: ״אני מאושר שיש לי משפחה״
מנכ"ל זה משהו בכיר מאוד, וגננת לא? למה לא מדברים על מחסור בגננים בנים? למה בגנים אין ייצוג של 50%-50%? זו האפליה בעיניי, שהמקצועות שמתאימים לנו הנשים נחשבים פחותים. זה מה שצריך לתקן
"אנחנו בנות של מלך! שפחה – אחותכן!" – זה המשפט שעומר דהן ותמר יפת בחרו לכתוב על השלט שהביאו להפגנת המיליון, אלא שהן לא חלמו למצוא את עצמן בליבה של סערה תקשורתית בעקבות כך. "הבום הגדול היה יום למוחרת ההפגנה, כשראינו את התמונה של תמר עם השלט בכל קבוצה אפשרית, וברשתות החברתיות לא הפסיקו לדבר עליו", הן מתארות.
עומר דהן, בת 26, היא סטודנטית בטכניון להנדסת ביוטכנולוגיה ומזון. היא גדלה בבית דתי ביישוב שערי תקווה, ושירתה בצבא כקצינת מבצעים. עד היום משרתת עומר במילואים ופעילה בארגון 'אם תרצו'. לעומתה, תמר יפת, 27, גדלה בבית חילוני בעיר חולון. בצבא התגייסה לשירות קרבי, וסיימה ביחידה מיוחדת כתומכת לחימה. כיום היא סטודנטית לחינוך לגיל הרך ולחינוך מיוחד, פעילה גם היא ב'אם תרצו' ומתארת את עצמה כ- 'בגדול אני חוזרת בתשובה'.
השתיים הגיעו לעצרת המיליון שהתקיימה בחמישי שעבר בירושלים, במטרה לתמוך בקידום הרפורמה המשפטית, וכאמור – השלט שלהן עשה היסטוריה.
"לא יכולנו לגלול את הפיד בפייסבוק ובטוויטר מבלי להיתקל בזה"
אז איך עלה לכן הרעיון לשלט?
"חשבנו על זה ממש בדרך להפגנה, תמר הגיעה עם שלט ריק וחיפשנו מה לכתוב", מספרת עומר. "זרקנו כל מיני משפטים, והמשפט הזה יצא לי מהבטן. לא חשבנו לרגע שזה יהפוך להיות כל כך גדול, אבל מסתבר שזה נגע בהרבה אנשים".
התגובות לשלט התחילו כבר בהפגנה עצמה. תמר הסתובבה עם השלט לבד עד שעומר הצטרפה, וזכתה לתגובות רבות. "אנשים לא הפסיקו לעצור אותי, לבקש להצטלם איתי ועם השלט. עד עכשיו עוד שולחים לי תמונות של כל מיני אנשים שהצטלמו עם השלט. היה באזז מטורף. ממש הופתעתי, תמיד יש הפגנות עם שלטים והכול טוב. אבל פה היה משהו מיוחד, לא ראיתי דבר כזה", היא מתארת.
ה'בום' הגדול שעשה השלט שלהן הגיע יום למוחרת ההפגנה. "כבר בחמישי בלילה ראינו את התמונה של תמר עם השלט ברחבי הטוויטר, וחשבנו שמישהו אחד-שניים התלהב. ופתאום למוחרת בבוקר היה מטורף. ראינו את התמונה בכל קבוצה אפשרית, ברשתות החברתיות לא הפסיקו לדבר על זה. לא יכולנו לגלול את הפיד בפייסבוק ובטוויטר מבלי להתקל בזה", הן מתפעלות.
אלא שהיו גם תגובות פחות נחמדות, שביקרו את הכיתוב על השלט ואת אורח החיים של נשים דתיות. "כמו תמיד, זה קורה בשבת – כשאנחנו לא נמצאות ברשתות החברתיות", אומרת עומר. "פתאום במוצאי שבת ראינו המון תגובות מהצד השני, בעיקר תגובות שוביניסטיות שמסבירות לנו כמה אנחנו שפחות, שאנחנו לא יודעות מה אנחנו מעוללות לעצמנו ומה אנחנו בוחרות". תגובת נגד שקיבלה תהודה רבה הייתה של ד"ר יובל קרניאל, ד"ר למשפטים ורקטור בצלאל לשעבר. קרניאל צייץ בחשבון הטוויטר שלו כי "נשים דתיות הן שפחות מבחירה. זו לא בחירה חופשית להיות מכונת הולדה של 10 ילדים, לעמוד תמיד בצד, בנפרד, ללבוש בדיוק מה שהגבר מרשה לך, עם כיסוי ראש להסתרת עצמך, איסור לשיר ובעצם להתבטא בציבור. לפרנס ולהיות עקרת בית. בת מלך? דיכוי והתעללות שבושה שאנחנו משלימים איתה". הציוץ של קרניאל זכה לכ-140 אלף צפיות, אולם רק 276 מתוכם אהבו את הכתוב (נכון לרגע כתיבת שורות אלה).
עומר לא נשארה חייבת, והגיבה לקרניאל בציוץ משלה: "היי, כאן בת של מלך, זאת שכתבה את השלט. דתייה, סטודנטית לתואר ראשון בהנדסת ביוטכנולוגיה בטכניון. אני ואחיותיי הדתיות, גם אלו עם כיסוי הראש שבוחרות להביא 10 ילדים, חופשיות יותר מכל אישה שתשהה לצידך, גבר שוביניסט שחושב שהוא יקבע לאישה מהי חירות אמיתית. תתבייש לך".
ציוץ התגובה של עומר זכה לחשיפות רבות יותר – למעלה מ-300 אלף צפיות, ולכ-6,470 סימוני 'אהבתי'. תופעה שבה ציוץ תגובה זוכה ליותר 'לייקים' מציוץ המקור נקראת 'ראטיו' – וזה בדיוק מה שקרה עם ציוץ התגובה של עומר. "זה היה הראטיו של החיים, מטורף", מדגישה תמר.
איך אתן מרגישות עם כל הסיפור? הצלחתן לשנות גישה של מישהו?
"כשאתה מכין שלט להפגנה אתה מתכוון לזה. לא ראיתי מישהו שיצא עם שלט להפגנה ואמר 'הלוואי שאף אחד לא ישים לב'", צוחקת תמר, ומוסיפה "האמירה שלנו חשובה. ידענו שהשלטים בהפגנה מצולמים, גם את השלט הקודם שהבאתי להפגנה צילמו. פשוט פה זה היה מיוחד".
לדברי עומר, השלט שלהן והתגובות שקיבלו עוררו שיח בנושא "זה שם על השולחן בבוטות את העמדות של שני הצדדים. מה חושבים עלינו משמאל, ומה חושבים עלינו מימין. יצא לנו לדבר על זה הרבה בתקשורת לאחרונה, גם עם נשים שחושבות אחרת מאיתנו. אנחנו הכי שמחות בעולם, רצינו להגיע להידברות כדי להגיד לצד השני שהפחד הכל כך גדול שלהם לא קשור למציאות ולא מחובר לכוונות שלנו. עם או בלי קשר לרפורמה. השיח הזה עדיין נמשך וזה מבורך מאוד".
"לא ידענו שאנחנו מכוונות לשם, אבל כשהשיח נפתח הבנו כמה הוא היה חסר, וכמה ההזדמנות שנקרתה בדרכנו הייתה מדהימה, נדירה ומיוחדת. אני מרגישה שאנחנו מנצלות אותה מצוין", אומרת תמר. בינתיים הספיקו השתיים להתראיין ברדיו גלי ישראל ו103, בגל"צ, בערוץ 14, בכאן 11, בצינור, במאקו והיד עוד נטויה. "עדיין לא מעכלות את הכול", הן מחייכות.
מיצג השפחות: "הפחד מהעתיד נובע ממה שאתם חושבים עלינו היום"
לעומר ותמר חשוב להתייחס למציגי השפחות, שהוצגו שוב ושוב במחאות נגד הרפורמה המשפטית. עומר: "אני צופה אדוקה של הסדרה, ופשוט לא ראיתי אותה בכיוון הזה. לראות איך לקחו את הסדרה והפכו אותה נגדי זה הרגיש לי נורא אישי. קשה לראות איך הם מסתכלים עלינו בממדים כל כך קטנים, הופכים אותנו לנשים קטנות וחלשות, ועוד כשזה בא מהפמיניסטיות הכי גדולות, מהמחנה הליברלי והמכיל.
הם מנסים להסביר שהם לא קראו לנו שפחות, ושזה רק מייצג את הפחד מהעתיד – אבל בעיניי הפחד מהעתיד נובע ממה שהם חושבים עלינו היום, מהדרך שהם רואים את היהדות, את הדרך שלנו, את הדת. ראינו את התגובות בטוויטר, הם שמו את זה על השולחן – אנחנו שפחות, נקודה. אלא שאנחנו נשים שבוחרות בזה מבחירה. מי אתם שתגידו לי מה טוב לי ומה לא?".
תמר מתארת מפגש שהיה להן עם אחת מראשונות מחאת השפחות. "היא התעקשה להסביר לנו שזה לא נגד אורח החיים שלנו. מה שהיה מיוחד במפגש הזה הוא שקיבלנו הצצה להשקפה של 'השפחה', היא אמרה לנו שהיא לא הבינה שאנחנו מרגישות שהם מדברים על השקפות החיים שלנו. ממש חוסר בתקשורת. זה היה מפגש מאוד חשוב, שלא היה יוצא לפועל אחרת – אף אחת מהחברות שלי לא הולכת ומתחפשת לשפחה בזמנה הפנוי.. לא היה לי עם מי לנהל את השיחה הזו. כשדיברנו טיפה זה נפתח, והיא הייתה מופתעת לגלות איך אנחנו תופסות את מחאת השפחות שלהן".
עומר מוסיפה: "הפתיע אותה שאנחנו פגועות מהן. הן לא היו מודעות לזה", ותמר אחריה "לא מודעות ולא הבינו איך זה יכול להיתפס בעיני הצד השני. ואני מאמינה לה, זה הרגיש שיח מאוד כן. הרגשתי שהן לא מבינות. זה המחיש לי את חשיבות השיח שעוררנו".
לדעתה של עומר, הפחדים של הצד השני תמיד היו קיימים, ואין להתעלם מהם. "הפחדים תמיד היו קיימים, בוודאי כשעלתה ממשלת ימין על מלא ובוודאי עם הרפורמה – שהם רואים בה צעד קיצוני שעלול לפגוע בזכויותיהם. אם אנחנו יכולות לתת ממקומנו הקטן ביקורת על הממשלה, שאנחנו תומכות בה, צריך כאן רגישות והבנה שיש דברים שלא צריך לעשות עכשיו.
לדוגמה, חוק הכותל או חוק החמץ – אנחנו מבינות מה זה אומר, אבל הצד השני מפחד. צריך לא ללבות את האש ולהביא למצבי קיצון שפוגעים בנו ובמרקם החיים הרגיש שלנו כאן".
תמר מתייחסת לעצרת המיליון, שנועדה לתת גב לממשלה לקדם את הרפורמה המשפטית: "עמדנו שם כל כך הרבה אנשים וזעקנו מדם ליבנו לממשלה: 'אל תוותרו על הרפורמה!' זה היה מעמד מאוד חזק ועוצמתי, שהוא ראוי לציון. ההפגנה הראתה שלא כולנו מרוצים מהתנהלות הממשלה. אני לא מרוצה, הקול שעומר ואני רצינו להשמיע לממשלה הוא – אתם הקול שלנו בכנסת, וכרגע אנחנו לא מרוצות. זה לא מה שרצינו כשיצאנו לבחור בקלפי. הגענו להפגנה בתקווה שהיא תיתן לנבחרי הציבור רוח גבית וחיזוק לקידום הרפורמה".
