דוידי בן ציון סגן ראש מועצת שומרון

אימא
שפרה, אגדה עוד בחייה, נפטרה בגיל חמישים ושתיים לפני קצת יותר משבע שנים אחרי עשור של מלחמה עיקשת במחלת הסרטן. אימא אבדה את בעלה הראשון, נפתלי דודלס, שנהרג בקרב בלבנון זמן קצר לאחר חתונתם. בנחישות ובאופטימיות האופיינית לה הרימה אימא את עצמה בזריזות ובנתה מחדש את ביתה עם אבא. הייתה מקור אור וחסד בלתי נדלים בקרית ארבע והייתה אשת מופת, לא פחות, עבור כל מכריה.
אבא
הרב שמעון בן ציון, איש קדוש וישר, היה קרוב מאד לרב צבי יהודה קוק, לימד תורה עשרות שנים בישיבת קריית ארבע והיום במכון מאיר בירושלים. אבא נכה צה”ל שנשרף בטנק במלחמת לבנון הראשונה וניצל רק בנס, סיפור פלאי ששווה הרחבה בנפרד. אבא מחבר עולמות, רוח וחומר, קודש וחול, מאהיב שם שמים ברבים.
החצי השני
איילת הנפלאה, גדלה בכרמי צור למשפחת ברויאר, אשת חינוך בחסד, מחנכת באולפנת צביה הר ברכה. אחיה התאום למד בישיבת אלון מורה ושידך בינינו. איילת היא העוגן שלי בחיים, החבר הכי טוב והשותפה הכי נאמנה לדרך שאנחנו צועדים בה יחד.
המשפחה
הלל הבכורה (12), וחמישה בנים – אורי (10), בארי (8), מעיין (5), שיר (2.5) ויאיר שנולד לפני שמונה ימים וקיבל השבוע את שמו. את הילדים אני פוגש בכל בוקר בין 07:00 ל-08:00 ובשבתות. משתדל לפחות פעמיים בשבוע לומר איתם קריאת שמע והמלאך הגואל על המיטה.
קריית ארבע
שם גדלתי, משם צמחתי, קהילה מופלאה של רב גוניות שמאפשרת ענווה ולמידה מכל גווני הקשת של החברה הישראלית. מקום של כלל ישראל שנבנה בעיר היסטורית עם עבר מפואר ועתיד מבטיח.
מלחמת לבנון הראשונה
לבנון מלווה אותי מילדות, שם אבא נשרף והפך לנכה צה”ל ושם אימא הפכה לאלמנה בגיל צעיר מבעלה הראשון.
ישיבת אלון מורה
הרב אליקים לבנון כבש אותי במבט הרגיש והמדויק שלו, הישיבה בנויה על חברתיות ושמחה וזה התאים לי מאד. עד היום הרב מלווה אותי בכל צעד ושעל ואני מנווט את דרכי לאור עצותיו והדרכותיו.
גדוד 101
התגייסנו חבורה מהישיבה בעיצומו של הגירוש מגוש קטיף וצפון השומרון ישירות למחלקה בצנחנים. היה חשוב לי להגיע דווקא לצנחנים כדי להיפגש עם גוונים שונים של בני ישיבות ולא לבוא רק עם החבר’ה שלי מהישיבה. מפקד המחלקה שלנו, אילן גבאי הי”ד, בחור מקרית טבעון, איש ישר וצנוע, לימד אותנו על דבקות במטרה ומסירות נפש. חשבנו שבגלל הרקע השונה יהיה חיכוך אבל בזכות הענווה שלו נוצר קשר חברי עמוק. אילן נפל בקרב בעייתא א-שעב במלחמת לבנון השנייה. אנחנו בקשר עם משפחתו עד היום והם לנו כמשפחה שניה. לזכרו של אילן הקמנו ליד ישיבת אלון מורה את “מצפה אילן”, מקום מרהיב ותצפית חובה בשומרון.
קצין במיל’
זכות ענקית נפלה בחלקי לשרת עם מיטב האנשים שיש לנו בארץ הזו, המילואים בעיני זו שמורת טבע. אתה רואה הייטקיסטים ומורים, עורכי דין וחקלאים, לא משנה איזו כיפה יש להם ומה הם שמים בקלפי, ברגע אחד הם עוזבים הכול ולובשים מדי זית. בעיני חטיבות המילואים של צה”ל הן הערובה לביטחון מדינת ישראל, ואל תתבלבלו, עובדים קשה באימונים ובתעסוקה המבצעית.
חיילי צה”ל
הגיבורים ששומרים עלינו, בזכותם אנחנו ישנים בשלווה, בזכותם אנו נוסעים לעבודה וחוזרים הביתה בשלום. אין מספיק מילים שנוכל להודות להם על מסירותם עבורנו. צה”ל זה טאבו ישראלי שחייב להישאר כערך עליון בקונצנזוס הלאומי.
רועי צוויג
מפקד משכמו ומעלה, חבר אמת, ההתיישבות בשומרון חייבה לו אבל לא רק היא. מח”ט שומרון זה תפקיד רגיש ומיוחד שדורש הבנה של הקהילות לצד עבודה מבצעית אינטנסיבית. אנחנו צריכים עוד רועי צוויגים ואני מייחל לכך שעוד נקבל אותו שוב כמפקד פיקוד מרכז.
החינוך המיוחד
ליבת העשייה שלנו במועצה האזורית שומרון זה החינוך, ולב העשייה בחינוך זה המענה לילדים בעלי צרכים מיוחדים. המציאות בשומרון לפני שבע שנים בהקשר הזה הייתה בלתי נסבלת. ילדה בת ארבע הייתה צריכה לנסוע שעתיים לצד, ברכב מוגן ירי כדי לקבל מענה חינוכי טוב לצורך המיוחד שלה. ברוך השם, ראש המועצה יוסי דגן הגדיר את זה כיעד מועדף והיום המצב לחלוטין שונה. אנחנו צריכים לוודא שהשירות הניתן שם מצוין לא פחות מרמת השרון ואף יותר.
נוער בסיכון
אני נוהג לומר נוער בסיכוי, הצעירים הללו הם המנהיגים והמנהיגות הבאים של מדינת ישראל, יש להם יכולת ליצור דברים מדהימים, כל מה שצריך זה לתת מענה מקצועי ומקום בטוח שמאמין בהם, ללא גבול ומתוך אהבה.
“שפרה – פשוט לאהוב”
כשאימא נפטרה הרגשנו בור אדיר והקמנו את עמותת “שפרה-פשוט לאהוב”,. כעבור כמה חודשים הגיע אלי עמי, מנהל קידום נוער דאז במועצה ושיתף אותי בצורך דחוף להקים בית מוגן לנערות בסיכוי, אמרתי לו שנקים בית כזה על שם אימא וכך עשינו. אנשים טובים מהארץ ומארצות הברית נתנו כתף והבית הזה עומד על תלו ומהווה בית מוגן ובטוח לנערות מדהימות שלשמחתנו הגדולה שמונה בוגרות מהן נישאו והשאר לומדות באקדמיה. אנחנו מאד גאים בבנות הללו והן חלק ממשפחת בן ציון. הקמנו בית נוסף בישוב כרם רעים, וכעת אנו בונים את “מרכז שפרה” מרכז יום לנוער נושר בקרית ארבע.
קבר יוסף
במסגרת תפקידי במועצה אני ממונה על ארגון הכניסות לקבר יוסף, ראש המועצה יוסי דגן ואני נכנסים בכל פעם עם אורחים מישראל ומהעולם. אנחנו רואים חשיבות עצומה בכניסות הללו כי אלו השורשים הלאומיים שלנו, עם שאין לו עבר אין לו עתיד. אלפי יהודים מגיעים בכל חודש להתפלל אתנו, מי שלא היה עד כה חייב להשלים זאת.
הקרן הקיימת לישראל
ארגון אדיר שזכיתי להיכנס אליו לפני כשנתיים כחבר דירקטוריון מטעם תנועת המזרחי העולמי. מי שפתח לי את הפתח הוא אברהם דובדבני (דובדב), איש עתיר זכויות שבנה את ארץ ישראל והחזיר את קק”ל לתלם הנכון. הפוטנציאל גדול מאד וצריך רק לנווט נכון ליעדים החשובים.
מועצה אזורית שומרון
ביתי כבר עשרים שנה, מהן שתים עשרה שנה כעובד המועצה, בתחילה כמנהל היחידה האסטרטגית ובשבע שנים האחרונות סגן וממלא מקום של יוסי דגן. אני מחזיק את תיק החינוך ונהנה לשרת את תושבי השומרון הנהדרים שמפרגנים תמיד.
יוסי דגן
בולדוזר ברמה הלאומית, גייס אותי למועצה ומאז אני פה. יוסי הוא חבר אמת שתתמיד דוחף ונותן גיבוי, בעל ראיה אסטרטגית רחבה שמחזיק חזון גדול מצד אחד אבל שירות לתושבי עד הפרט הכי קטן מצד שני. השומרון ללא ספק הרוויח בענק מהמסירות של יוסי, לפעמים ללא גבול עבור תושבי השומרון.
מאחזים
התיישבות צעירה, זה המונח הנכון, גיבורי על שגרים לפעמים חודשים ושנים ללא חשמל מסודר ובתוך קראוון או טרנזיט. אני מצדיע להם. במיוחד למשפחה נדירה, הראל וטליה ליבי שהקימו את החווה של קוקו, מרום שמואל, בנקודה הכי אסטרטגית בשומרון, ראויים לפרס ישראל.