המשטרה עומדת בשבועות האחרונים תחת מתקפה בעקבות סידרת התחקירים המטלטלים שלפיהם היא עקבה אחרי אנשי מפתח, בין השאר סביב עדים ממשפט נתניהו. השבוע נחשף טפח נוסף ולפיו ראשי ערים, מנכ"לי משרדי ממשלה, פעילים חברתיים ועוד רבים גם עמדו תחת מעקב זה. ברור לכל כי מדינת ישראל, אשר מתהדרת בכך שהיא דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ואחת ממעצמות הסייבר הגדולות בעולם, לא יכולה להשתמש בכלי הטכנולוגיה השונים כדי לאסוף מידע על אזרחיה ללא כל פיקוח. לא ברור מי נתן את ההוראה לאסוף מידע על כל כך הרבה אזרחים, אך מה שבטוח שאסור שפרשייה זו תתאדה מהשטח. מהלכים מעין אלה לא מיטיבים עם אמון הציבור במשטרה ובראשיה.
אירועי השבועות האחרונים הזכירו לי איך לפני למעל לעשור, בשנת 2011, התפוצצה בישראל פרשייה שעסקה בדלף מידע – "פרשת האגרון". אז עובד באחד ממשרדי הממשלה העתיק את כל מרשם האוכלוסין של אזרחי ישראל והעביר אותו לכמה גורמים שיצרו מעין תוכנת חיפוש על 9 מיליון האזרחים והנפטרים שהיו באותה עת בארץ. חלק מהמגזרים הגדילו לעשות והשתמשו באותה תוכנת חיפוש כדי לקדם את עסקיהם ואף בדקו מידע אודות שידוכים פוטנציאלים לבני משפחתם. אותה פרשייה יצרה רעש מאוד גדול ולא בכדי. חשיפת המידע היוותה מכה קשה לכלל אזרחי ישראל מבלי שנתנו את הסכמתנו לשיתוף המידע. פרשת האגרון קרתה בעקבות מספר אזרחים שבחרו לעשות מעשה אך במקרה של פרשת פגסוס, המשטרה היא זו שביקשה לפעול שלא כחוק ולצבור מידע בדרך בעיתית. חיצי הביקורת שמופנים כלפי המשטרה בנושא זה מוצדקים בהחלט.
אז נכון, כולנו חיים בתוך עולם הרשתות החברתיות שבהן רובנו מעלים את הגיגנו לעיני כל אך דבר זה נעשה מתוך רצון אישי ופה, ללא כל סיבה ברורה נאסף מידע על רבים. השבוע, באולימפיאדת הצעקות השבועית, הפוליטיקאים משמאל ומימין צעקו גוועלד וחלקם אף דרשו להקים ועדת חקירה. גם אם ועדה כזו תקום או לא, ואפילו אם ישנו את נהלי גורמי האכיפה בנושא, השינוי סביב חשיפת פרטי המידע שאנחנו משווקים חייב להצטמצם. לא בטוח שזה יפסיק את המעקב של האח הגדול אחר כולנו אבל מה שבטוח הוא שזה עוד צעד בחזרה לשפיות של העולם האמיתי שבו אנו באמת צריכים לחיות.