בקול רב

הבן של הרב וכך מתנהג?!

בסוף התפילה ניגשה אליי אחת המתפללות שכנראה השקיפה עליי בדקדקנות מעזרת נשים ואמרה: ״נו, אז אני רואה שגם הבן של הרב לא תמיד מגיע לתפילה. אז אני יכולה להיות רגועה לגבי הבן שלי...״

הרב יוני לביא

אבא שלי היה מהנדס אלקטרוניקה. בתור ילד הערכתי את מה שהוא עושה והייתי גאה בו, אבל בסתר ליבי קינאתי בכמה חברים שאבא שלהם היה רב. קינאתי בהם על שזכו לגדול בבית של תלמיד חכם, עם חליפה הדורה וזקן מרשים. אחד כזה שכולם באים לשיעורים שלו בבית הכנסת ומזמינים אותו לומר דבר תורה בכל אירוע. שאם צצה שאלה בהלכה הוא פותר אותה בתוך רגע, וכשצריך עזרה לקראת מבחן ענק בגמרא אתה רגוע כי הוא שולט מעולה בחומר.
כשגדלתי והפכתי לרב בעצמי גיליתי שהילדים שלי לא תמיד שמחים להיות ׳הילדים של הרב׳. שמתי לב שזה מעמיד אותם לפעמים בסיטואציות לא נעימות וגורר ציפיות מלחיצות מהסביבה. דִּבַּרְתְּ בטעות אחרי נטילת ידיים? החברות אומרות לך: ״מה זה, הבת של הרב ולא יודעת שאסור לדבר לפני הטעימה?!״ אתה מתווכח בקול עם איזה ילד במגרש הכדורגל? אומרים לך: ״מה זה, הבן של הרב וככה מתנהג?!״. שלא לדבר על אלו שפונים אליך בשאלות הלכתיות או אמוניות ומצפים שתשלוף להם תשובה, כאילו ישבת ליד אבא שלך עשר שנים בישיבה ואתה אמור להיות מלומד ובקי.
לפגוש את הרב בנעלי בית
לפני שנים נערך מחקר מקיף בנושא על ידי ד״ר אירבינג לויץ. הוא גילה שרבים מבני הרב מפתחים קשרים חברתיים דווקא מחוץ לקהילה, שם הם מרגישים בנוח יותר ללא ציפיות מלחיצות מה׳ילדים של הרב׳. חלקם אף התלוננו על בדידות. רב אחד סיפר שילדים נמנעו מלבוא לבקר בביתם, מחשש שיפגשו שם במקרה את הרב וזה יביך אותם. לפי המחקר היו גם ילדי רבנים שחשו חוסר תשומת לב מצד הוריהם השקועים בצורכי ציבור, והיו שנגררו למעשי שובבות כדי להוכיח שהם ׳בסדר׳ למרות שהם ילדי הרב.
מצד שני, ללא ספק יש גם צדדים מאירים למעמד הזה. זוהי זכות לגדול בבית של תורה ולהיות חלק ממשפחה הרתומה למען כלל ישראל. הדבר אף תורם לדימוי העצמי של ילדי הרב, מחזק את גאוות היחידה שלהם ומעצים את הגיבוש של המשפחה.
המחקר העלה שבדרך כלל ילדי רבנים המשיכו בבגרותם בכיוון של תרומה לקהילה, אך על פי רוב לא בתחום הרבנות (עיינו עוד בספר ׳שררה שהיא עבדות׳, עמ׳ 151).
ומה אומרת הסטטיסטיקה?
מתברר שלגילוי האחרון יש שורשים קדומים. חז״ל כבר שמו לב לתופעה הזו ושאלו בגמרא: ״מפני מה אין מצויים תלמידי חכמים לצאת תלמידי חכמים מבניהם?״ (נדרים פא,א). כלומר, מה פשר העובדה שדווקא במשפחות שבהן האב תלמיד חכם, פחות מצוי שגם בניו יהיו כאלו. אני זוכר את הפעם הראשונה שבה נתקלתי בקביעה המפתיעה הזו. מיהרתי אז להעביר בזיכרוני את כל הרבנים שאני מכיר ואת דרך ההמשך שבה בחרו ילדיהם כדי לנסות לבדוק האומנם יש אמת בסטטיסטיקה.
מה עומד מאחורי התופעה הזו? ובכן, הגמרא בעצמה מציעה לא פחות מאשר חמישה הסברים לכך, מה שמלמד שיש כאן עניין מורכב שיש לו סיבות מגוונות.
כך או כך, מתברר שיש כאלו שהדבר דווקא מנחם אותם. לא אשכח את אותה השבת שבה ישבתי בבית הכנסת לבדי, היות שלבני הייתה אז שבת ישיבה והוא לא היה כלל בשכונה. בסוף התפילה ניגשה אליי אחת המתפללות שכנראה השקיפה עליי בדקדקנות מעזרת נשים ואמרה בקול מתקתק: ״נו, אז אני רואה שגם הבן של הרב לא תמיד מגיע לתפילה. אז אני יכולה להיות רגועה לגבי הבן שלי…״.
ההבטחה של הרבי
ואם לגבי בני רבנים יש חשש שלא ילכו בדרכם, כשמדובר בכאלו היוצאים לשליחות ב׳סביבה עוינת׳, החשש גדול כפליים. אומנם הרב זכה להסתופף במשך שנים בישיבה, לגדול בתורה ולבנות חוסן אישי, אך מה נגיד על ילדיו הצעירים? הם הולכים אחריו במדבר בארץ לא זרועה, ומצטרפים אליו בתפקידו הרבני ביישוב חילוני או ברמה דתית נמוכה, לומדים בבית הספר המקומי ופוגשים בגינה אחר הצהריים ילדים שונים מהם בתכלית. איך הדבר ישפיע עליהם?
מספרים שלגבי בני השלוחים של חב״ד הייתה לרבי מליובביץ׳, הבטחה מיוחדת: ״אני ערב לחינוך ילדיכם״. גם אם ייצאו לשליחות בקצה העולם, ללא בית ספר יהודי וללא חברים מתאימים, הרבי לקח אחריות שילכו בדרך הטוב ולא יסורו ממנה. יודעי דבר אומרים שההבטחה התקיימה ובני השלוחים ידועים בהצטיינותם ובחיבורם העמוק לדרך הוריהם.
אחד הדברים שיכולים לעזור לילדי הרב ולשמור עליהם הוא לרתום אותם לשליחות החשובה של הוריהם. ידידי, הרב משה, המכהן כרב בשכונה חילונית גדולה, מינה את בנו יאיר בן ה-12 לאחראי על קבלת האורחים לבית הכנסת. יאיר ניצב תמיד בפתח ומקבל בסבר פנים יפות כל אורח חדש, מגיש לו סידור ועוזר לו למצוא מקום ישיבה. אצלנו בבית כאשר מתקיים שיעור בליל שבת, הילדים נרתמים לסדר את הכיסאות בסלון לקראת השיעור ולפרוס את הכיבוד (תוך בדיקה מדגמית מכל צלחת שהאוכל אכן טעים). מידי פעם אני משתף אותם בשאלות שנשאלתי באותו שבוע (תוך טשטוש פרטים מזהים של השואלים, כמובן) ואנו עורכים דיון פורה מה נכון לענות.
אין ספק שיש מחיר בלהיות הבן/הבת של הרב, אבל כשמבינים את הערך של המשימה הזו, מקבלים כוח להצטרף אליה ולהיות גאים בה.

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…