בפרשתנו אנחנו פוגשים את לידת בנימין – לידה כל כך עצובה. בנימין נולד אל תוך יתמות, הוא לא זכה להכיר את אימו הנפלאה, ואף היא לא זכתה לחוות את האימהות שלה כל כך ייחלה. כך אסתר המלכה, שאף היא הייתה משבט בנימין שעליה כתוב ״ובמות אביה ואמה כי אין לה אב ואם״ – כפילות הלשון מלמדת אותנו שבשעת לידתה נפטרה אימה. לידת בנימין הייתה לידת עכוז כנראה, שהרי המיילדת מודיעה לרחל ״הינה לך בן״, סימן שהחלק המקדים היה העכוז, וכך היא זיהתה מייד את מין העובר. לידת עכוז היא אכן לידה מסובכת ומורכבת, כאשר תמיד ישנו סיכון שהחלק המקדים שהוא העכוז, לא יאפשר פתיחה מספיקה לכתפיים ולראש שיגיעו בעקבותיו, וכך תיתכן פגיעה עוברית, אבל גם ייתכנו קרעים בתעלת הלידה של האישה. דבר זה עלול לגרום לדימום ולזיהום, ובמיילדות הקדומה בוודאי היה פה גזר דין מוות. אכן בימי חז״ל הייתה תמותת האימהות גבוהה עד מאוד.
עם התפתחות המיילדות המודרנית חלה ירידה משמעותית בתמותה אימהית, בעקבות פיתוח שיטות יילוד המונעות קרעים נרחבים בתעלת הלידה ושכלול טכניקות היילוד באמצעות הניתוח הקיסרי. כמו כן חלה התקדמות אדירה בידע הרפואי בתחומים של עצירת דמם וטיפול בזיהום, שני תחומים שהיוו בעבר את הסיבות העיקריות לתופעה זו. עם כל זה עדיין קיימים מקרים של מוות במהלך לידה, אם כי בשכיחות נמוכה ביותר, במדינות המפותחות 5-100,000, בערך. הגורמים העיקריים היום לתמותה אימהית בעקבות לידה הם סיבוכי דמם רחמי, זיהומים למיניהם, סיבוכי הרדמה, תסחיף מי שפיר, תסחיפים לריאות ולמוח וסיבוכי יתר לחץ דם.
חלק ממקרי המוות הסב-לידתיים נגרמים מהחמרה של מחלה קיימת, וזה שכיח יותר ככל שגיל היולדת עולה. זה שיקול בהחלטה על הריון בגיל שעולה על גיל 40. היום מתאחרת הילודה ואת הנקודה הזאת נוטים להזניח.
למרות שהסיכון ליולדת היום הוא נמוך ביותר, עדיין הלידה עלולה להפוך במהירות מלידה בסיכון נמוך לאירוע מסכן חיים. זאת הסיבה שמותר לחלל שבת עבור נסיעה של יולדת ואסור ללדת בבית, שהרי כל סיבוך קטן, עוברי או אימהי, שבחדר לידה קונבנציונלי היה מטופל ללא תוספת סכנה מיוחדת – בלידת בית מביא את העובר ואת האם לסכנת חיים. ישנם מרכזי לידה מפוקחים עם מילדות מוסמכות ורישיון של משרד הבריאות ובסמיכות למרכזים רפואיים – זה סיפור אחר. לידת עכוז לא מאובחנת, סיבוך פתאומי בחבל טבור, היפרדות שילייה – כל אלו יכולים להיות אירועים דחופים ביותר.
אגב, לידת יעקב ועשו היא פלא בעיניי. אם אחז יעקב בעקבו של אחיו, סימן שהם היו בשק משותף, והרי היו הם כל כך שונים, כך שלא סביר שניתן לומר שהם היו תאומים זהים. אולי עם לידת עשו, נפקעו מי השפיר בשק ההיריון של יעקב, וכך הוא מייד תפס עם ידו את עקב אחיו, עשו, ביציאתו דרך תעלת הלידה. בכל מקרה – אם היד קדמה לראש והייתה מעליו, זה מצג הנקרא Compound Presentation והוא בעייתי ולא מאפשר לידה נרתיקית תקינה. יש לכם פתרון אחר אולי? ■
