בשקט בשקט בנט ונבחרתו, הלא נבחרת, עברו שמאלה. המפלגה שהתיימרה לשאת את השם “ימינה” הוכיחה עד כמה אנשיה, ובעיקר נבחריה הם חדלי אישים. לא ניתן לתאר אחרת את ההתקפלות המפוארת של בנט וחמשת חניכיו. היחידי שעמד על דעתו הוא דווקא אותו ח”כ עמיחי שיקלי “החילוני”, שמלמד את חבריו לסיעה שיעור בערכים, לא בדיבורים אלא במעשים. שוב פעם הוכיח בנט עד כמה הוא מומחה באקזיטים: פעם זו בריחה מ”הבית היהודי”, אי בחירה בסיבוב הראשון, בריחה מ”הימין החדש” וכעת בריחה נוספת ממעגל המצביעים שהלך אחריו באש ובמים. בשקט בשקט הודיע בנט בתקופת מבצע “שומר החומות” אי שם לפני שבועיים, כי ממשלת השיסוי ירדה מהפרק. הוא שהתיימר וצעק מעל כל במה כי הוא היה הראשון שזיהה במבצע “צוק איתן” את איום המנהרות, חפר מנהרה תת קרקעית לכל המחנה הלאומי, אך בעיקר לבוחריו. אין זה פלא כי כלל הציבור שהצביע לבנט מרגיש נבגד ולא סתם. מי שהתיימר להיות ימין מנתניהו ו”הליכוד” מוצא את עצמו בממשלה עם מפלגת “מרצ” אשר הוציאה ממצעה את המילה “ציונות”, עם חברי כנסת ממפלגת “העבודה” שביזו את זיכרון השואה ומחבקים את “הקרן לישראל חדשה”, וכן יושב עם רפורמי שמבקש לערער את ערכי הנצח של עם ישראל.
אל הקלחת הזו התווספו השבוע סידרת ציוצים של החברות החדשות של עידית סילמן (מי?), עוד נבחרת ציבור שנבחרה “פה אחד” על ידי בנט בלבד ומשכך מחויבת רק אליו. החברות הטובות זנדברג ומראענה הן הן החברות איתן סילמן רוצה לשתף פעולה. אחת מניחה זרי פרחים על קברו של הארכי מחבל, ערפאת, ובמקביל אוסרת הנחת תפילין במקומות ציבוריים, והשנייה שביזתה את נרצחי השואה. אמור לי מי חבריך ואומר לך מי אתה. ברור כי בממשלה זו, הכול יהיה, חוץ מממשלת ימין.
בפרשת השבוע שאותה אנו קוראים השבת, קורח ועדתו מבקשים לעצמם את המלוכה, אך שוכחים שבפועל הם מיעוט שבמיעוט ולא הם אמורים להיות אלה שמובילים את עם ישראל. מציאות זו מזכירה במקצת את המציאות הנוכחית שבה אותם מבקשי מלוכה אצלנו בפוליטיקה רוצים את ראשות הממשלה. בפועל, בעוד כמה חודשים, האדמה הפוליטית תבלע גם אותם.