במציאות היומיומית, קל מאוד ליפול למלכודת האגו והאחיזה ב"צדק" שלנו. אך היכולת לוותר אינה מגיעה מחולשה, אלא מתוך עוצמה פנימית עמוקה – בחירה להתעלות מעל הכעס, לשחרר את הצורך לנצח, ולפתוח פתח לחסד ולשינוי אמיתי במציאות.
***
באחת השכונות של ירושלים, הייתה חנות רהיטים קטנה. בעל החנות, שחיפש דרך להתרחב ולמשוך לקוחות, החל להוציא רהיטים אל המדרכה הציבורית, בעקבות עבודות הרכבת הקלה ועבודות הפיתוח של העיר. בהתחלה זו הייתה רק ספה קטנה, אך כשהראה שהאסטרטגיה עובדת, הוא הוסיף עוד ועוד פריטים, עד שהמדרכה הפכה למעין אולם תצוגה פתוח שחסם את המעבר.
בבניין שבו שכנה החנות התגורר שכן שמדי יום נאלץ לתמרן בין הכורסאות והארונות.
במהלך תקופה לא קצרה, הבליג השכן על חוסר הנוחות, אך יום אחד הוא החליט שהגיעו מים עד נפש. הוא נכנס לחנות הרהיטים וביקש מבעל החנות בנימוס לפנות את המעבר, בעל החנות התפוצץ עליו בכעס רב ואמר לו: "חוץ ממך אף אחד לא מתלונן! אתה סתם צר עין! אני בסה"כ רוצה לפרנס את משפחתי, אף אחד לא העיר לי חוץ ממך".
הפגיעה הייתה קשה, הוא עלה לביתו, ואשתו ברוב חכמתה הציעה לו להתייעץ עם רב גדול מה לעשות במקרה המורכב הזה.
הם החליטו להתייעץ עם הרב חיים קניבסקי זצוק"ל. האיש בא אל הרב וסיפר לו את כל השתלשלות העניינים. הרב הקשיב בסבלנות ואמר לו: "יש לך שתי אפשרויות: או שתעבור, או שתעביר". השכן אמר לרב: "אני לא מבין למה הרב מתכוון?" הרב ענה לו: "או שתעבור דירה כדי למנוע מחלוקת, או שתעביר על המידות שלך, תמחל בלב שלם ותבחר לשחרר".
השכן קיבל החלטה פנימית עמוקה והחליט להעביר על מידותיו ולוותר, הוא ניגש לבעל החנות, מחל לו בלב שלם, ואיחל לו הצלחה ופרנסה רבה בעסק. בכל פעם שחלף על פני החנות, פגש את בעל החנות בחיוך ובמאור פנים.
שלושה שבועות לאחר מכן, בניו הקטנים שיחקו בכדור במרפסת הבית בקומה השלישית. במהלך המשחק, קפץ הבן הקטן אחרי הכדור ומעד מעבר למעקה. הבן ששיחק איתו התחיל לצרוח צרחות אימים, האב שלמד באחד החדרים והאם שישבה בסלון הבית רצו בטירוף אל המרפסת, וציפו לראות למטה את הנורא מכל.
אבל המראה שנגלה לעיניים היה בלתי נתפס: הילד שכב למטה, בריא ושלם. הוא נחת ברכות בדיוק על ערימת מזרנים שהייתה מונחת באותו יום מחוץ לחנות הרהיטים – בדיוק באותו מקום שבו האב בחר, שלושה שבועות קודם לכן, לוותר ולהעביר על מידותיו.
***
סיפור נוסף שאותו שמעתי בשיעור של הרב בידרמן התרחש באחד מאולמות האירועים במרכז הארץ:
ערב אחד, כשהאירועים עמדו להתחיל, התגלתה תקלה חמורה במערכת ההזמנות של האולם: הפקיד האחראי טעה ורשם שתי משפחות שונות כמי שהזמינו את האולם הגדול והמפואר, במקום אחת באולם הגדול ואחת באולם הקטן.
שתי המשפחות הגיעו למקום, הרוחות התלהטו במהירות, ואף צד לא היה מוכן לוותר. מנהל האירועים ניסה להציע למשפחה אחת פיצוי כספי, שדרוג של המנות ואף חופשה משפחתית – אך הם סירבו בכל תוקף.
כשהבין שאין עם מי לדבר, פנה אל האם מהמשפחה השנייה, שעמדה שם פגועה וכועסת. הוא הבין שטיעונים עסקיים לא יעבדו כאן, הסתכל לה בעיניים ודיבר מהלב: "אני רואה כמה זה קשה לך, וזה באמת לא באשמתך. אבל יש לך כאן הזדמנות נדירה לעשות מעשה של אצילות אמיתית, לשבור את המעגל של הכעס ופשוט לוותר. סליחה שאני שואל, אבל אין משהו בחיים שלך, איזה פצע או דאגה, שאת מייחלת עבורו לקצת חסד?"
האישה קפאה, ודמעות החלו לשטוף את פניה. בקול רועד היא שיתפה שרק שבוע לפני כן אובחנה אצל אביה מחלה קשה, וביום חמישי הקרוב, כמה ימים אחרי החתונה הם טסים איתו לסדרת טיפולים מורכבים בבלגיה.
"אם ככה," אמר לה המנהל בשקט, "קחי את הויתור הכואב הזה, את השבירה של האגו והכעס המוצדק שלך, ותהפכי אותו לזכות ולחסד."
היא שתקה למשך דקה ארוכה, ניגבה את הדמעות, ואמרה למשפחתה בקול נחוש: "אנחנו עוברים לאולם הקטן."
האירוע ניצל, אך בסוף הארוע חזרה האשה אל המנהל, לאחר ששמעה שבעל האולם מתכוון לפטר את הפקיד שטעה, וביקשה: "הויתור שלי לא יהיה שלם אם מישהו יאבד את הפרנסה שלו בגללי. תבטיח לי שאתם סולחים לו ולא מפטרים אותו." המנהל הבטיח.
בסוף אותו שבוע האם וכמה מאחיה טסו עם האב לבית החולים בבלגיה. ברגע האחרון, לפני שהתחילו בטיפולים הקשים, החליט מנהל המחלקה לבצע סדרת בדיקות נוספת. כעבור שעה קלה נכנס הרופא לחדר בתדהמה ואמר: "אני לא מבין מה קרה פה, אבל הייתה כאן כנראה טעות בבדיקות הקודמות. הממצאים נעלמו, ואין שום צורך בטיפולים. אתם יכולים לחזור הביתה לשלום."
***
לפעמים אנחנו נלחמים בכל הכוח על ה"צדק" שלנו, על מה שמגיע לנו ועל הכבוד שנפגע. אך העוצמה הכי גדולה של האדם מתגלה דווקא ברגע שבו הוא מסוגל לשחרר, למחול ולזנוח את האגו. הויתור הוא לא חולשה – הוא הכוח לשנות את המציאות ומזמין אל חיינו ניסים ושפע של ממש. ■
Ori88533@gmail.com
