לפני כמה חודשים, בסיומה של הרצאה שהעברתי, ניגשה אליי אישה אחת מהקהל. היא סיפרה לי על זוג עולים חדשים שעומדים להתחתן, ושאלה אם אוכל לסייע להם במשהו. יצרתי איתם קשר, ומאז אנחנו בקשר ומשתדלים ללוות אותם.
מדובר בזוג מקסים ומתוק בצורה בלתי רגילה. למרות שסיפרתי כבר כמה סיפורים על הזוג הזה, אני רוצה לספר עכשיו על הכלה. כי בכל פעם שאני מסתכל עליה, אני נדהם מחדש לראות עד כמה היא פשוט כלה מושגחת.
כשהיא הייתה רק בת 13, בחוץ לארץ, כבר כנערה צעירה, הלב שלה יצא אל כלות נזקקות. היא לקחה על עצמה פרויקט אישי של "הכנסת כלה" – היא הייתה מסתובבת עם כוס ועם תמונה של כלה, ואוספת דולר לדולר, כדי שלכלות מעוטות יכולת תהיה שמלת כלה ביום חתונתן.
השנים עברו. היא למדה רפואה, ובסופו של דבר הגשימה את החלום ועלתה לארץ. בזמן שלמדה באולפן באוניברסיטת תל אביב, היא עמדה יום אחד בתור לקופה בחנות בקניון רמת אביב. לקוח שעמד מאחוריה שמע את המבטא שלה ושאל מאיפה היא. כשהשיבה שעלתה רק לפני שלושה חודשים, הוא פנה מיד למוכרת ואמר: "כל מה שהיא רוצה בחנות – עליי. אני משלם".
היא פרצה בבכי מרוב התרגשות. כשבעל החנות הגיע ושאל למה היא בוכה, והבין את הסיטואציה, הוא אמר: "מה פתאום? זה עליי!". השניים התחילו להתווכח ביניהם – ריב ישראלי טיפוסי, מי יזכה לשלם על העולה החדשה.
***
לקראת חתונתה, כששאלתי אותה מה החלום שלה, היא סיפרה שמאז שהייתה ילדה, החלום הגדול שלה הוא להתחתן בט"ו באב. אמרתי לה ולחתן: "תשמעו, ט"ו באב זה חלום יפהפה, אבל אנחנו כבר קרובים מדי. אין שום סיכוי למצוא אולם פנוי בתאריך כזה מבוקש".
יום אחד נסעתי בכביש 6. הצצתי בווייז וקלטתי שהאולם הצנוע שהם רצו להתחתן בו – חתונה קטנה של כ-200 איש – נמצא במרחק של עשר דקות נסיעה ממני. החלטתי להיכנס.
פגשתי את בעלת המקום, סיפרתי לה על הזוג ושאלתי אם יש דרך לבוא לקראתם במחיר.
לאחר מכן היא שאלה אותי: "מתי הם רוצים להתחתן?".
עניתי בעדינות: "באזור יולי-אוגוסט".
היא הסתכלה עליי ואמרה: "תגיד לי, אתה רציני? יולי-אוגוסט סגור אצלנו שנה מראש. אין תאריך אחד פנוי".
התעצבתי. הסתובבתי והתחלתי לצעוד לעבר היציאה מהמשרדים. ממש רגע לפני שיצאתי, בעלת האולם קראה לי: "רגע, חכה. מישהו ביטל עכשיו תאריך במערכת".
חזרתי אליה נרגש. "איזה תאריך?", שאלתי.
והיא עונה לי: "ה-28 ביולי".
פתחתי מהר את לוח השנה. ה-28 ביולי היה בדיוק, אבל בדיוק, ליל ט"ו באב.
***
ההשגחה לא עצרה שם. לפני כמה שבועות, הזוג התארח אצלנו בשבת. בשעות אחר הצהריים יצאנו לטייל בטיילת שבין ראש צורים לאלון שבות. תוך כדי הליכה, הכלה שיתפה אותי בבעיה רפואית מורכבת באוזניים שלה. היא כבר עברה כמה ניתוחים, וכעת, חודש וחצי לפני החתונה, אמרו לו שהיא כנראה תצטרך לטוס בדחיפות לחו"ל כדי לעבור ניתוח נוסף.
אמרתי לה: "למה לטוס לחו"ל? אי אפשר לעשות את זה בארץ?".
עוד לא הספקתי לסיים את המשפט, ומי צועד מולנו בטיילת? דוקטור חנן שאול – רופא שהתת-מומחיות הספציפית שלו היא ניתוחי אוזניים.
עצרנו אותו וסיפרנו לו את הסיפור. הוא הקשיב, פנה אליה ושאל: "באיזו קופת חולים את?".
"מכבי", היא ענתה.
הוא חייך ואמר: "מעולה, גם אני עובד עם מכבי. ביום ראשון הקרוב, בשעה חמש בערב, יש לך תור אצלי בקליניקה".
***
אבל שיא הסיפור, שמחבר אותנו ישירות להתחלה, קרה רק לפני כשבוע.
במשך חודש שלם הכלה חיפשה שמלת כלה. היא עברה בגמ"חים ובסלוני כלות בכל הארץ, ולא מצאה. השבוע היא הגיעה לגמ"ח שמלות כלה מיוחד, ופתאום זה קרה: היא מצאה את שמלת חלומותיה. השמלה ישבה עליה בול, בדיוק כפי שדמיינה.
אבל המחיר היה, 3,500 שקלים. פניה נפלו. "יש לי רק 2,000 שקלים" אמרה בקול רועד.
האחראיות במקום הסבירו שבמחיר הזה הן לא יכולות למכור את השמלה. היא יצאה החוצה, מתוסכלת ומאוכזבת, ופרצה בבכי.
פתאום, אישה אחרת שנכנסה לגמ"ח הבחינה בה, נעצרה המומה וקראה בשמה. "וואו, אני מכירה אותך מחוץ לארץ!", היא אמרה לה, "מה קרה? למה את בוכה?".
הכלה סיפרה לה בדמעות על השמלה, ועל הפער של 1,500 השקלים שאין לה איך לגשר עליו.
האישה הביטה בה בעיניים נוצצות ואמרה לה: "תגידי, את צוחקת עליי? את לא זוכרת? כשאנחנו היינו ילדות בחו"ל, את היית זאת שמסתובבת ואוספת כסף לשמלות כלה בשביל כלות שאין להן. אני לוקחת את השמלה הזו עליי. את ההפרש, ואת כל הסכום אם צריך".
הנשים בגמ"ח ששמעו את השיחה והבינו את גודל הסיטואציה, התרגשו כל כך שגם הן הודיעו מיד: "אם זה הסיפור – גם אנחנו משתתפות ומורידות במחיר".
באותו הרגע נסגר המעגל המושלם: השמלות שהיא אספה בילדותה עבור כלות אחרות, חזרו אליה בדיוק כשהיא נזקקה להן ביותר.
כי כשיש לך לב כזה טהור, בורא עולם לא נשאר חייב. הוא מנהל את העולם, ומארגן לך חתונה מושגחת, צעד אחר צעד. ■
Ori88533@gmail.com
