סיפר לנו הרב הדרי, שהוא זוכר איך הוא עולה מתל-אביב לירושלים כילד, מגיע לכותל עייף מהמסע, ושם הוא יושב על הארץ. זה לא היה תשעה באב אלא שהבריטים אסרו להכניס כסאות. “ועיר הא-להים מושפלת”. מעט יותר משני עשורים אחר כך, בכל קבלת שבת במשך עשרות שנים נהג הרב הדרי להגיע עם תלמידיו הרבים לכותל בשירה ובריקוד, בתהלוכה מרשימה ובכובד ראש. אגב, אינני זוכר שראיתיו אי פעם יושב שם.
שמעתי מהרב שמעון יחיאל, מותיקי ישיבת הכותל: ב’יום ירושלים’, אולי הראשון, ישיבת הכותל ירדה בריקוד אל הכותל, יחד עם ראש הישיבה הרב ישעיהו הדרי זצ”ל. הגיעו גם הרב צבי יהודה קוק זצ”ל עם תלמידיו מ’מרכז הרב’, ונפגשו הרוקדים בכניסה. הרב הדרי כיבד את הרב צבי יהודה להכנס ראשון, והרב צב”י טען שהרב הדרי צריך להכנס ראשון. מכיון שנמשך הויכוח, נעמדו לרגע כל הרוקדים, וכך, כששניהם עומדים התאפשרה תמונה לעיתונות (הטכנולוגיה של הצילום היתה קצת שונה מזו של היום…). זו התמונה שהתפרסמה בשער העיתון מעריב, ככותרת ראשית (גם העיתונות היתה קצת שונה אז…). הרב צב”י לא היה צעיר (“עמד מול הכותל עמנו הרב הישיש בתפילה…”, כדברי השיר), ואחד הבחורים הלך לישיבת הכותל להביא לו כסא. הרב צב”י ישב כמה שניות, רק כדי לכבד את זה שטרח והביא את הכסא, ומיד קם משום כבוד הציבור, שלא יהא יושב בין העומדים.
וסיפור שלישי על כסא, ידוע אך חשוב לימי ‘בין המצרים’, שמעתי מהרב הדרי, ששמע מהרב מנחם יהודה אושפיזאי, רבה של רמת גן. כחודשיים אחר הגעתו של ה’חזון-איש’ לארץ נערכה הנחת אבן פינה לישיבת נובהרדוק בבני ברק [הרב קוק פעל רבות להעלאתה ארצה. מ.ד.]. נפגשו שם הרב קוק והחזון-איש, ועל המפגש כבר כתב הרב נריה בספריו, וכן כתבו בספרים על החזו”א. בטקס עמד הרב קוק ודרש, ובינתיים הרב אושפיזאי כבחור צעיר הגיש לחזון-איש כסא לשבת. החזו”א, שהיה תמיד חלוש ומותש מעמל תורה קיצוני, כידוע, סירב לשבת באמרו: ‘התורה עומדת!’ ונשאר בעמידתו כל הדרשה.