מכתב מ…אליהו, ועוד חשבונות שמים
סיפר לי הרב אריה פינסקי, נכדו של המשגיח דכפר חסידים רבי אליהו לופיאן: ׳אחרי פטירתו הפתאומית של הרב אבא גרוסברד, המשגיח הראשון של ישיבת פוניבז׳, חיפש הרב כהנמן משגיח קבוע חדש. ר׳ אל׳ה היה אז באנגליה, רצה לעלות ארצה, ומי ממשפחתנו הציע אותו לתפקיד. המועמד השני לתפקיד היה הרב אליהו דסלר, בעל ״מכתב מאליהו״. לכאורה ר׳ אל׳ה היה בכיר יותר, ועבר כבר את גיל ה-70, לעומת הרב דסלר שהיה בסביבות גיל 55. אבל הרב כהנמן העדיף את הרב דסלר מתוך מחשבה שעדיף להביא משגיח צעיר, יציב, שיתמיד בתפקידו לאורך שנים רבות. הרב דסלר כיהן בתפקיד כ-6 שנים, ונפטר כבן 61. בינתיים נכנס ר׳ אל׳ה לתפקידו כמשגיח בכפר חסידים, וכיהן שם למעלה מ-20 שנה…׳ מסתבר שיש חשבונות שאיננו מסוגלים לחשב, אע״פ שבדרך הטבע צדק הרב כהנמן.
״לא איש דברים אנכי…״
עוד סיפר לי הרב פינסקי: פעם פגש ר׳ משה שרר, מנהיג אגודת ישראל בארה״ב, את רה״מ בנימין נתניהו, והעיר לו על כשרון הנאום המפורסם שלו: ׳אתה חושב שאתה באמת נואם גדול? זה רק משום שלא שמעת את הסבא שלך, הרב נתן מיליקובסקי-נתניהו. אני שמעתי את זאב ז׳בוטינסקי, הוא באמת היה נואם ענק, מילא אולמות בכל מקום שאליו הגיע. אבל נאומי ז׳בוטינסקי המופלאים כל כך לא הגיעו לרמת הנאום של הסבא שלך, הרב מיליקובסקי. והאולמות שבהם נאם הרב מיליקובסקי אף פעם לא הכילו את המוני הבאים׳…
[יש עדויות רבות על דלתות וחלונות שנשברו במאבקים להיכנס לאולמות הנאומים…בנאומיו הרבה לדבר על כך שכל ערכה של הציונות הוא בהיותה שואבת כוחה מן התורה, ועל הדרישה לשלימות מוסרית ורוחנית בחזרה לארץ. הרב קוק אמר עליו בהספדו, כמה חודשים לפני פטירת הרב קוק עצמו: ״נואם בחסד עליון, קסם בפיו ובשפתיו״. מ.ד.]
ירבו שמחות… וזמן מנא לן?
כמעט בכל התמונות של הגרש״ז אויערבך הוא נראה עם חיוך גדול, ״מלבין שיניים לחברו״. כך היה מפגשו עם בני אדם. אבל סיבה נוספת לכך היא שהוא הרבה להשתתף בשמחות, אין איש יודע כיצד מצא לכך זמן, ותמונות רבות צולמו שם. הנה כמה הנהגות שלו מהשמחות:
סיפר לי הרב אברהם קוגל: ׳ר׳ שלמה זלמן היה מקפיד להגיע לכל השמחות שלנו. יש לנו קשר משפחתי ע״י חיתון. הקפיד תמיד לעמוד בפני החתן מלא קומתו, כבר כשבאתי עם החתן לביתו להזמינו לחתונה.
לא הרגשת שהוא מגיע כדי לצאת ידי חובה ו״בורח״, אלא היה מגיע ויושב איתנו, אוכל משהו, מדבר עם אנשים. אני זוכר שהיה מקפיד על ״בל תשחית״ אפילו בדברים קלים של שתיה ומזון. למשל: כשהיה רואה מישהו פותח בקבוק סודה, אפילו ממרחק, ומשאירו פתוח, היה מבקש שיסגרו – ״הרי מפסידים את הגז״, הוא היה אומר.
אבא [הגאון הנסתר רבי אליעזר קוגל. מ.ד.] היה מאד קשור אליו. עוד לפני שנעשו מחותנים, כשאבא ייסד את ״המכון הטכנולוגי-הלכתי״ היה מתייעץ הרבה עם ר׳ שלמה זלמן.
הוא הסביר לי פעם את סיבת השתתפותו הרחבה בשמחות. הוא אמר שבצעירותו כמעט ולא השתתף בשמחות, ורק מאז שהזקין וראה שהשתתפותו גורמת הנאה לבעלי השמחה, החל להגיע לשמחות.
ברית בלי הסבא??
והוסיף הרב קוגל: ׳באחת הבריתות של ילדי, אבי הלך הביתה אחרי הברית ולא נשאר לסעודה משום שהיה בשנת אבל. הגרש״ז שאל אותי איפה אבא, ואמרתי לו שהוא יצא בגלל האבל. ״לא, תגיד לו שיחזור. הוא יכול להשתתף בסעודת הברית של נכדו״. ראיתי שאבא כבר הלך, ואמרתי לר׳ שלמה זלמן שהוא כבר לא בסביבה. ״בבקשה תתקשרו אליו ותגידו לו שיחזור וישתתף״…׳ [אין למדין הלכה מפי מעשה, אבל זו שאלה מצויה, והמקרה הזה אופייני מאד לרגישות האנושית של הגרש״ז. מ.ד.].׳
״עמוסים נשאם…״
אגב, חתנו, מו״ר הגרז״ן גולדברג, הלך בעקבותיו. נהגתי להזמינו לשמחותינו והוא אכן הגיע, עד שחסתי על זמנו היקר והפסקתי להזמינו. גם הוא, כשהגיע, נהג לשבת, לשוחח, לשתות משהו, להגיד דברי תורה… הוא היה דוגמא לאנשים הכי עסוקים, שדוקא להם יש תמיד זמן לכל…
״בנין נערים סתירה״
סיפר לי לאחרונה הרב משה פישר, דיין בניו יורק: ׳אחד מנכדי שהה בארץ ישראל לפני כמה שנים. אמרתי לו: ׳נצל את העובדה שאתה בארץ וגש לדבר בלימוד עם הרב זלמן נחמיה גולדברג, וזכית לשוחח עם גדול הדור׳. כעבור זמן שאלתיו: ׳הלכת אליו?׳ –׳לא׳, הוא השיב, ׳לא היתה לי סוגיא לדבר איתו׳. –׳אז לך תראה אותו, פשוט כך, הקבל את פניו׳. כעבור זמן שאלתיו: הלכת? –׳לא׳, הוא השיב. –׳מדוע?׳ –׳שאלתי אנשים בסביבתי ולא הכירו אותו, גמגמו, אולי שמעו עליו פעם,…אז אמרתי לעצמי – אם הציבור החרדי לא מכיר אותו, כנראה שאינו באמת מגדולי הדור…׳ והוא איחר את המועד. ראה כמה הדור הצעיר נתון למדדים חיצוניים ולהשפעות של עסקנים….׳
״רק חזק ואמץ״
פעם סיפרתי לגאון המופלא ר׳ שלמה פישר על כך שאחי הרב אריאל למד ולימד שנים רבות בישיבה, ומשהחל לפעול בתל-אביב בעבודת העמקת הזהות היהודית, התמסרותו מוחלטת עד שאינו מוצא די פנאי ללמוד וללמד, וקשה לו עם זה. הוא אמר: ׳תגיד לאחיך שהחזון-איש אמר פעם על גיסו ר׳ שמואל גריינימן [ת״ח, מתלמידי ה״חפץ חיים״. היה עסקן ציבורי, ממייסדי ועד הישיבות ועוד. מ.ד.]: ״הביטול תורה שלו מתחיל כשהוא…פותח ספר ללמוד״. ותגיד לו גם שיפתח ספר הזוהר באקראי, ויראה שבכל עמוד שני כתוב שאין דרגה גבוהה יותר מעשיה זו, וכל ברכות הטוב שהזוהר מרעיף הן על העוסקים בעבודת הקודש הזאת׳. ■
meirdorfman@gmail.com
