שמואל יעקובסון

הפקרת ביטחון המתיישבים בצירי יו״ש

פורעים פלסטינים על הכביש

בשנה האחרונה דומה שהגיעה לשיאה הפקרת ביטחונם של המתיישבים בכבישי יו״ש. מדי יום ביומו ישנם עשרות רבות של מקרים בהם מותקפים המתיישבים, זקנים, נשים וגברים, נערים, ילדים וטף – במארבי אבנים (או יותר נכון בלוקים וסלעים); מחסומים מאולתרים; סינוור לייזר (שעלול לגרום נזקים פרמננטיים לעין ואפילו עיוורון); בקבוקי תבערה ואפילו ירי בכינון ישיר.
האירועים הללו, במרביתם, אינם מדווחים על ידי המתיישבים, שכבר איבדו אמון במערכת אכיפת החוק באזור, וגם כשהם מדווחים – אינם מוצאים ביטוי כלשהו בתקשורת, אפילו לא בזו המגזרית, שלא לדבר על התקשורת הכללית. למעט כמה ״צדיקים בסדום״, כמו ערוצי הטלגרם של ״מדינה יהודית״, ״הקול היהודי״, או המוסד המקיף ביותר העוסק באיסוף מידע על הפגיעה בתושבים, מוסד של איש אחד (או בעצם אשה אחת) המתקרא: איילת לאש – אף אחד אחר אינו מתייחס לאירועים אלה.
אבל בשטח, הביאו אירועים אלה לפגיעה של ממש בשגרת החיים, כאשר המתיישבים החלוצים נאלצים לחשוב פעמיים על כל נסיעה, לתכנן מראש נסיעה של כמה מכוניות יחדיו, ואפילו מי שאינו נוהג כך – לא יוכל לחמוק מתחושת הפחד, שמתגנב לאיטו גם לאנשים אמוניים וחדורי שליחות.
לירידה זו בביטחון הצירים – מספר סיבות:
– האחת – המשך חדירה בלתי פוסקת של ערכים פרוגרסיביים אצל כוחות הביטחון באזור. הדברים הגיעו עד כדי כך שגורמי צה״ל מוציאים הודעה לתקשורת, לפיה בתאריך מסוים מסתיימים מבחני הבגרות באוטונומיה הערבית, כשכוחותינו נדרשים ״לצמצם מגע״ ולהיזהר מפגיעה, חלילה, באותו ציבור תמים, אשר ״חוגג״ את סיום הלימודים – ממש כמו כל נוער אחר בעולם – בהשלכת סלעים, בקת״בים וירי זיקוקים לעבר מכוניות. נאומיו החלולים והירודים של ראש הממשלה הזמני לפיד, על ה״דילמה״ בירי לתוך גן ילדים מתוכו מופצצים אזרחנו, או התרברבותו של גנץ (איך, אבל איך למען השם, עלה ריקא כזה בסולם הדרגות) כיצד סיכן את חיילי חטיבת גולני כדי למנוע פגיעה בערבים – מהווים המחשה נוספת לחדירה של ערכי קלוקל מעוותים אלה.
– סיבה נוספת, היא המשך התגברותה של המשפטיזציה, שהפכה למפלצת אוכלת כל, בגינה חושש כל אזרח, מאבטח, חייל ושוטר לעשות שימוש בנשק, אשר יוחרם מיד עם שליפתו מהנדן, אפילו לא נורה כדור אחד, שלא לדבר על ירי של ממש, שיביא מיד – לכל פחות – לעיכוב בעלי הנשק לחקירת מצ״ח, מח״ש או משטרה, חקירה אשר, במקרים רבים, גם תניב כתב אישום ואפילו הרשעה ומאסר. צפיה בתמונות הפיגוע במרכז ״מבנה״ בעיר באר שבע, במהלכו הסתובב האזרח דקות ארוכות סביב המחבל, כשהוא קורא לו להניח את נשקו ואינו מעז לירות בו, תוך העמדת חייו בסיכון של ממש – מהווה המחשה, בעולם המעשה, לחשש זה. לצערנו, משפטיזציה זו הביאה כבר, לא פעם, לקורבנות בנפש, והדוגמה המצערת כל כך, מהשבועות האחרונים, היא נפילתו של רס״ן בר פלאח, כשחייליו, המבחינים בדמויות המתקרבות באישון לילה למוצב צבאי, מבקשים שוב ושוב ״אישור ירי״ (ממתי צריך בכלל לבקש אישור שכזה בפעילות בשטח), המג״ד פונה למח״ט, המח״ט לאוגדונר, האוגדונר לאלוף, ובינתיים – נרצח מלח הארץ, בר הי״ד. לאחר האירוע עוד ההין אלוף פיקוד מרכז להתראיין ולמסור, כי לא היתה טעות בהפעלת שיקול הדעת, היות שהיתה אפשרות שמדובר בתושבים שבאו ״לעבוד. מקרה נוסף מהתקופה האחרונה היה של לוחם מג״ב בראל חדריה, גם לו ולחבריו לא ניתן אישור ירי כלפי ערבים עזתים שהתקרבו לגדר הגבול. בכל מדינה ריבונית קיימת הוראת ירי מידית כלפי מי שמתקרב לגבול. ספרד המתקדמת והנאורה הטביעה, בשנה האחרונה, כמה ספינות מהגרים שהתקרבו למים הטריטוריאליים שלה, ואף הורתה על ירי חי במהגרים שניסו לעלות על חומת המובלעת ״סאוטה״ שבצפון אפריקה, ירי ממנו נהרגו עשרות, ללא הנד עפעף. אך אצלינו, גורמים המשפטנים הצבאיים, המגובים על ידי בכירי משרד המשפטים, לאובדן מחריד ומיותר של לוחמים. והנורא הוא, שאיש מהמשפטנים הללו אינו נקרא לגלות אחריות וליתן את הדין על דם שפוך זה.
– אך חשוב לדעת, שמעל כל הסיבות הללו, מרחפת הדיקרטיבה הכוללת של שר הבטחון גנץ ושל ראש הממשלה לפיד, שניהם – בובות חסרות כל שיקול דעת המופעלות על ידי גורמי הפרוגרס והמפלגה הדמוקרטית במערב אירופה ובארה״ב. דירקטיבה זו גורסת, כי שטחי יו״ש אינם שלנו כלל, ואין לנו כל זיקה אליהם. הם, לכל היותר, בבחינת פיקדון זמני, שמוחזק בידינו עד להתרקמותה של ההזיה המכונה ״מדינה פלשתינאית״ (על אי היתכנותה בעולם המעשה ראו הטור הקודם של כותב שורות אלה). מכאן, שאין ממילא תוחלת להתיישבות ביו״ש ואין להשקיע משאבים בהגנה עליה, אלא – טוב יהיה, אם יגיעו החיים שם למצב בלתי נסבל, שיביא לנטישת היישובים. זו הסיבה בגינה אין אכיפה כלשהי כלפי בניה ערבית, ומנגד – נעצרים נערים שמקימים פרגולה וספסל לזכר חברם שנרצח; זו הסיבה להתנכלות הבלתי פוסקת להתיישבות; וזו גם הסיבה להעדר פעולה כלשהי להשבת הביטחון לצירים – פעולה שהיא אפשרית ואפילו לא קשה מדי. מספיק שניים שלושה ממיידי האבנים – שייפגעו מירי חי ומידי – כדי שהוריהם של האחרים ידאגו להשאירם בבית.
כשהחלה ברצועת עזה ההתקוממות המכונה ״האינתיפאדה הראשונה״ בסוף 1987, החלה, במקביל, גם התקוממות ברפיח המצרית (רפיח מחולקת בין רצועת עזה לבין סיני, שהיום הוא בשליטה מצרית). בלילה הראשון, ירו המצרים למוות ב-11 מתקוממים, וסיימו את העניין. מדינת ישראל, שלא התירה ירי חי במתפרעים – סבלה משש שנים של טרור, במהלכם נהרגו, בסופו של דבר, מאות רבות של ערבים. מי היה יותר הומאני?
פעילות נחושה ומידית, תוך הפגנת בעלות על השטח, שתבוא לידי ביטוי, למשל, בביטול מוחלט של נסיעת כוחות צה״ל בכלי רכב ממוגנים (נסיעה כזו משדרת רפיסות שלא תאמן); באפס סובלנות לפעילות טרוריסטית מכל סוג שהוא, כולל אפילו סינוור לייזר; ואף בשינוי משמעותי בהוראות הפתיחה באש; גיבוי מלא למתיישבים ולחיילים, כולל, אפילו – צל״שים למי שהסירו איום מהדרכים – עשויים להביא להטבת המצב בתוך זמן קצר מאוד.
רק שלצורך כך יש לצאת מאזור הנוחות, לדאוג לסילוק גורמי הפרוגרס ולניצחון המחנה הלאומי – ובעיקר – מי מתוכו שמתחייב לדאוג להתיישבות, כהתחייבות עיקרית – בבחירות הקרובות.
בע״ה בקרוב.
גמר חתימה טובה וחג סוכות שמח לקוראים!

עוד במדור זה

״מילדים קטנים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים קטנים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל נר שמיני של חנוכה ה׳תשפ״ג, התבשרנו על פטירתו של זקן רבני הציונות הדתית, הרב חיים מאיר דרוקמן זצ״ל. הרב נדבק בנגיף הקורונה בפעם השנייה, מצבו הבריאותי לא היה טוב וכחודש לאחר שחגגו לו יום הולדת 90 הרב נלקח מאיתנו ושב לעולם שכולו טוב. למוחרת יום הפטירה, בעיצומו של ״זאת חנוכה״, רבבות מעם ישראל יצאו למרכז שפירא ללוות את הרב למנוחת עולמים. שנה חלפה מאז שוחחנו עם הרב מיכה הלוי, רב העיר פתח תקווה וראש ישיבת ״עטרת נחמיה״ בתל אביב.

הרב דרוקמן זצ״ל שימש במספר תפקידים ציבוריים חשובים, ביניהם – ראש ישיבת אור עציון, רב היישוב מרכז שפירא, נשיא איגוד ישיבות ההסדר, ויושב ראש מרכז ישיבות ואולפנות בני עקיבא. בעברו, בין היתר, כיהן כחבר כנסת ולאחר מכן כיהן כראש מערך הגיור במשרד ראש הממשלה. מי שהכיר את הרב ידע שמדובר באישיות רבת פעלים, מלאה באהבת ישראל, שכל כולה למען העם והמדינה.

וכדי להמחיש דבר זה סיפר הרב שמואל אליהו שפעם שאלו את הרב מרדכי אליהו זצ״ל: ״איך אפשר לאהוב את כל עם ישראל?״, והרב ענה: ״זה באמת קשה ולא פשוט. אבל אני מצאתי פתרון: אני אוהב את הרב דרוקמן והוא אוהב את כל ישראל״.

״סימניות בכל ספר״

הרב מיכה הלוי הוא אחד מהאנשים שהכירו את הרב ושראה מקרוב את גדולתו. הרב מיכה כיהן כר״מ בישיבת ההסדר אור עציון וזכה לעבוד עם הרב דרוקמן כתשע שנים.״הקשר שלי עם הרב דרוקמן החל עוד כשהייתי נער, לפני כ-45 שנים, בתל אביב״, משתף הרב מיכה. ״הרב דרוקמן היה מגיע לשלוחה של מכון מאיר בתל אביב להעביר שיעורים. היו מגיעים מספר לא קטן של נערים, ביניהם אני, ואפשר לומר בפה מלא שהרב עיצב את האישיות שלנו. הוא הפיח רוח של תורה ושל אמונה גדולה. אני זוכר שבשיעורים הרב היה עם הרבה מאוד ספרים, ועם סימניות בכל ספר. הוא היה קורא פסקאות מספרים שונים החל מהתנ״ך, דרך מדרשים וכלה בכל ספרי הרב (קוק) זצ״ל, מדייק במילים הכתובות. היה מדהים לראות תלמיד חכם שמוסר שיעורי תורה בכל רחבי הארץ ומפיץ את התורה הגואלת – תורת הרב צבי יהודה זצ״ל״.

כאמור, הרב מיכה הלוי היה ר״מ בישיבת אור עציון, בזמן שהרב דרוקמן היה במקביל גם ראש הישיבה וגם חבר כנסת: ״אפילו בימים עמוסים שהיו לרב מחוץ לישיבה, הוא לא ויתר והיה מגיע להעביר שיעורים רבים בשעות הלילה המאוחרות לכלל תלמידי הישיבה – החל משיעור א ועד שיעורי ח ובוגרי הישיבה שבאו לשיעור פעם בשבוע. לעניות דעתי הרב העביר עשרות שיעורים בשבוע על אף היותו עסוק בצורכי ציבור, ולכן הוא דמות מרכזית בלימוד התורה של התלמידים ולא רק בעיצוב אישיותם״.

״התייחס לכל אדם כאות בתורה״

איך היה לעבוד עם הרב דרוקמן?

״צריך לדעת שפגישה או שיחת טלפון עם הרב יכולה להתקיים בכל שעה מתוך 24 השעות שיש ביממה. ותמיד בשיחה הרב חד ונמצא בעירנות מוחלטת. למרות כל העיסוקים הרבים שהרב עוסק בהם במקביל – כשאתה מדבר איתו על נושא מסוים הוא ממוקד מאוד באותו עניין כאילו זה הדבר היחיד שכרגע קיים. זה לא ייאמן. הרב נותן את אותו מיקוד גם לעיסוק בבעיה של תלמיד מסוים וגם לעיסוק בעניין ציבורי ברומו של עולם. זה מיוחד וייחודי מאוד״.

ממה זה נובע?

״אני חושב שבראש ובראשונה זה נובע מהתפיסה התורנית שבו, מהתורה שלו. דהיינו, הרב דרוקמן חי את הפסקאות באהבת ישראל שכתובים בספר ׳אורות׳. שם כתוב שאהבת ישראל זה מקצוע גדול בתורה. כלומר, ׳ואהבת לרעך כמוך ואידך זיל גמור׳, זה כל התורה כולה. יש שישים ריבוא אותיות בתורה, וכל אחד הוא אות בתורה. הרב דרוקמן התייחס לכל אדם כאות בתורה. וזה בא מתוך תפיסה של תורה, זה ממש לחיות את אותה פסקה ב׳אורות׳. והכול נובע מהיחס לכלל ישראל, כמו שהפסקאות שם ממשיכות ואומרות שהסנגוריה על ישראל לא תסמא את עינינו לראות את מומיה, ואף על פי כן כולך יפה רעייתי ומום אין בך. דהיינו, להגדיר שכל חולשות וחסרונות שיש בחלק מעם ישראל זה מום עובר, אך כאשר מסתכלים על הכלל, אין מום – ׳כולך יפה רעייתי׳. לאור זאת הרב התייחס ואהב כל אחד״.

השנים הרבות במחיצת הרב דרוקמן זצ״ל השאירו אצל הרב מיכה גם זיכרונות רבים. ״הרמי״ם היו מגיעים מטעם הישיבה לבקר את התלמידים בבסיסים כששירתו בצבא, וגם הרב דרוקמן היה מצטרף. זכור לי אישית פעם או פעמיים שכשהייתה אי הבנה בין חייל לבין מפקד לגבי עניין דתי, הרב היה יודע מצד אחד שהמפקד טועה, ומצד שני שצריך לשמוע בקול המפקד. הרב חינך את התלמידים שיש חובה לציית לדברי המפקד ומצד שני בנקודות מסוימות מאוד שאינן מלמדות על הכלל של משמעת למפקד יש לעמוד על שלהם. כמובן, ׳שלהם׳, הכוונה למה שהתורה אומרת.

אני חושב שכל צמרת צה״ל ראתה את הדברים הללו ברב. מה שלהרבה אנשים זה ׳או-או׳, אצל הרב זה היה מורכבות של עולם אחד״.  

״המשפחה הייתה שותפה מלאה״

הרב דרוקמן כיהן ושימש בהמון תפקידים במהלך שנותיו ופעילותו הציבורית, כיצד אדם אחד יכול לעשות כל כך הרבה? להספיק כל כך הרבה. 

״אין לי ספק שמדובר בסייעתא דשמיא עצומה, שהיא מעבר לטבע. אין לי מילה אחרת. כמובן שהסי1ףיעתא דשמיא הזו מגיעה לאדם שכל כולו מסירות נפש לכלל ישראל. לעבוד במשך שעות רבות ביממה ובקושי לעלות לישון על המיטה זה על טבעי. אני חושב שבמשך שנים רבות המושב של הרב ברכב היה על מצב שכיבה והרב היה ישן בדרכים בין מקום למקום (היה לו נהג, מ״ט). בשאר הזמן הרב היה חוזר לביתו, יכול להיות אפילו בשעה שתיים בלילה, והיה לומד תורה, עונה לטלפונים וקובע פגישות״.

ומשפחתיות הייתה נכנסת בלו״ז?

״אני חושב שכן״, משיב הרב הלוי. ״את זה צריך לשאול את בני המשפחה של הרב. זה נכון שאת כל סעודות השבת היה עושה עם הישיבה, והמשפחה הייתה מצטרפת אליו. המשפחה הייתה שותפה מלאה לחיי הציבוריות שלו״.

האם יש נקודת תפנית בחייו של הרב דרוקמן שבה נהייה לרב גדול ומוכר בציונות הדתית? ניתן להצביע על משהו מסוים שהוביל לדבר?

״אני חושב שזה קרה עוד לפני היותו מפורסם כחבר כנסת. לא מדובר בתפנית מסוימת אלא פשוט מעשיו ותורתו הפכו אותו למי שהוא, עוד במסעות לימוד התורה וההתעסקות הכללית בכלל״.

״אותה החיבה״

מתי הייתה הפגישה האחרונה שלך עם הרב?

״הפגישה האחרונה שלי עם הרב הייתה כחודש לפני שנפטר בהכתרת הרב דרור טוויל, רבה של שדרות. הוא חיבק ונישק אותי, כמו בכל פעם שנכנסתי אליו. החיבה היתרה שהייתה לרב לכל אחד, אמירת השלום שלו מגיעה לצד יחס כל כך גדול. לכל אחד, מילדים ועד לשר גדול בישראל, הייתה אותה החיבה. פשוט מדהים!״.

לסיום אנחנו מבקשים מהרב מיכה לשתף אותנו בזיכרון מיוחד מהרב דרוקמן. ״אני יודע לומר כר״מ, שבמסיבות חנוכה עם כלל תלמידי הישיבה, התלמידים דיברו והשמיעו את דעותיהם וגם היה נהוג לקיים פולמוס דעות בין הר״מים, ואני ממש זוכר שהרב היה קשוב מאוד. בסוף הדיונים, הרב היה אומר מילים בודדות אחרונות, ובתמצית מדויקת הצליח הרב לומר את המסר שרצה להעביר, לאחר כשלוש שעות של הקשבה! לא נתפס!״.

באופן אישי, מה הכי יחסר לרב מיכה מהרב דרוקמן זצ״ל?

״אהבת ישראל המאוד מיוחדת שלו וחיבורו לכלל העם. הרב היה אומן וידע להוביל את כולם באיזון נכון. אני חושב שאיבדנו מנהיג שהצליח לאזן ולחבר את כל הקצוות כולם, ואת הרוח הזו של הרב חייבים להמשיך״. ■

לוי גבעון בשכם לוי כיום. אל"מ מיל…
תפילה לשלום חיילינו

תפילה לשלום חיילינו

במלחמה הזאת התברר גודל חלקה של מצרים במערכה נגדנו. מצרים…
יום שחרור צפון השומרון

יום שחרור צפון השומרון

כ"ח באייר מזוהה בעיקר עם שחרור ירושלים ואיחודה, אולם באותה…
איך שגלגל מסתובב

איך שגלגל מסתובב

במעט שנותיי בעיתונאות, יצא לי לראיין ולשוחח עם לא מעט…
״נעבור את כל המכשולים״

״נעבור את כל המכשולים״

הרפורמה במערכת המשפט, חוק החמץ, טרור. עם ישראל נמצא בימים…
שנה למתקפה הרוסית על אוקראינה: צריך לדעת מי הטובים ומי הרעים

שנה למתקפה הרוסית על אוקראינה: צריך לדעת מי הטובים ומי הרעים

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב…
"לא גידלנו מנהיגים"

"לא גידלנו מנהיגים"

רחוב ט באייר הוא הרחוב המרכזי ביישוב עפרה שבבנימין, היישוב…
האדמה תרעד

האדמה תרעד

רעידת האדמה בטורקיה שהביאה למותם של אלפים, והרעידה הקלה שהורגשה…
הסרט שהזכיר לי שגם אני שכחתי מה זה להיות יהודי

הסרט שהזכיר לי שגם אני שכחתי מה זה להיות יהודי

לא יודע אם כבר יצא לכם לראות או לצפות, השבוע…
על זה הבחירות

על זה הבחירות

׳על זה הבחירות!׳ שלוש מילים שכיכבו בחודשים האחרונים בשיח הציבורי,…
תורה על כל מה שנתת

תורה על כל מה שנתת

״בראשית ברא אלוקים את השמיים ואת הארץ״ אני לא יודע…
מי יאתרג את האתרוג

מי יאתרג את האתרוג

גם עגלה ריקה עם גלגל תקול כמוני יודע שביהדות יש…
יותר מזה אנחנו לא צריכים

יותר מזה אנחנו לא צריכים

יצא ככה והשבוע של ראש השנה סידר לי חמישה ימי…
חפוי ראש

חפוי ראש

איך אתה יודע שמחנה הימין יכול להתחיל להאמין (אם זה…
לכבס אשמים

לכבס אשמים

ברוכים הבאים למכבסת נווה אילן, אצלנו תיהנו מכיבוס מהיר, כולל…
שירין עד כאן

שירין עד כאן

01הלקאה עצמית היא אשליה מתעתעת, ומשהו שגם אני חוטא בו.…