דף המסרים
שמתם לב שמשהו השתנה בדף המסרים של השמאל? פתאום הם הפסיקו לדבר על החטופים ועברו לדבר על העזתים המסכנים.
השמאל לא רוצה שישראל תשלוט ותתיישב בעזה. מסיבות של זיקה למסורת ולמורשת אבותיהם: הם השקיעו הרבה אנרגיה כדי לזרוק אותנו משם, אז יש להם סנטימנטים נגד ישוב שלנו שם.
עד עכשו הציעו לנו לוותר על הכל בשביל החטופים. עכשו מתברר שדוקא הלחץ הצבאי מביא את החטופים, אז עברו למשהו אחר.
ומדהים איך קומץ קובעי דעת קהל מצליחים לגרום לכ״כ הרבה המונים לדבר על הנושא שהם קבעו. אתמול חטופים, היום עזתים מסכנים, מעניין מה מחר.
ונכון, מסכנים הערבים בעזה. פשוט צריך לתת להם לצאת משם.
עת הבירור הגיע
יש זמנים שבהם נקודות המחלוקת נסתרות, ומתחבאות מאחורי כל מיני תירוצים. אבל יש זמנים של בירור. זמנים שבהם נקודות המחלוקת העיקריות צפות על פני השטח.
המינוי של דוד זיני הציף כמה מאלה. חלק מהמתנגדים למינויו לא התאפקו והוציאו את המרצע מן השק. הוא שומע בקול הקב״ה ויש לו 11 ילדים, רח״ל. איך נסמוך על שיקול הדעת של אדם כזה? ובכלל, איך אפשר לתת לאדם כזה להיות ראש השב״כ? הדעות שלו עלולות להשפיע על כולנו.
אכן, דעותיו של ראש השב״כ עלולות להשפיע על כולנו. אז איך אפשר למנות לתפקיד הזה אדם מהמגזר החילוני-שמאלי? הדעות המגזריות שלו עלולות להשפיע על כולנו. עלולות אני אומר? השפיעו. האיש שמאמין בשם דתו שחמאס מורתע ושכל ערבי במעמקי ליבו רוצה שלום – איך אפשר למנות אדם כזה לראש השב״כ.
אי אפשר למנות לראש השב״כ אדם מגזרי חילוני-שמאלי. צריך למנות אדם רגיל. שמאמין בא-להים.
ובכן, עת הבירור הגיעה. למה קמה המדינה ולאן היא הולכת. וזה מה שכה מפחיד את השמאל.
הלילה לא לומדים תורה
כמה פעמים ראיתי קבוצות של ילדים שמשחקות כדורגל ליד בית הכנסת בליל שבועות עד הבקר.
הם כנראה שמעו שיש מנהג לא לישון בליל שבועות, הם רק קצת פספסו את הסיבה למנהג הזה ולמה לא ישנים.
אין מנהג להיות ערים בליל שבועות. יש מנהג ללמוד תורה בליל שבועות. אין ממש הבדל בין לישון לבין לשחק ליד בית הכנסת.
אבל מה נעשה שהיום, מרוב רצון לקרב רחוקים, כל שנה לקראת שבועות, בהתקרב הרגל הזה, צצים כפטריות אחר הרגל כל מיני פרסומים על ״תיקוני ליל שבועות״ לציבור הרחב, שיש בהם הרצאות על המון נושאים: שירה עברית, פילוסופיה, דיונים בענייני השעה, ועוד ועוד. רק דבר אחד אין בהם: תורה. התורה שניתנה מאת ה׳ בהר סיני.
כמו הילדים שמשחקים בכדור ליד בית הכנסת. תוכו זרק וקליפתו אכל.
הם לא מקרבים ומרוממים את עם ישראל אל היהדות, הם מורידים את היהדות אל העם. אם בכלל אפשר לקרוא לזה יהדות. מהי יהדות בלי תורה?
יש לי בשבילם אחלה סלוגן לערב הזה: הלילה לא לומדים תורה.
• • •
(אגב, אתם לא צריכים להסביר לי שבמדינת ישראל גם ענייני החול הם קדש. אני לגמרי מסכים עם האמירה הזאת, אבל נראה לי שלא הבנתם אותה. התורה מחייבת להקים מדינה ולחונן את עפרה של ארץ ישראל, אם אני מסתכל בתורה, לומד מה היא אומרת, ומבין שעכשו צריך לקיים את מצוות בנין הארץ ונטיעתה כי זה מה שכתוב בתורה – זה קדש. לשחק כדורגל ליד בית הכנסת ולומר שגם זה קדש – חוסר הבנה של העניין).
לראות את פני ה׳
מעמד הר סיני הוא מעמד נתינת התורה. אבל נתינת התורה היא רק חלק קטן ממנו. עיקרו של מעמד הר סיני הוא עצם המפגש הישיר בין ישראל לבין אביהם שבשמים. עצם ראית פני ה׳. לקיחתנו לה׳ לעם.
ומסתבר שהמפגש הזה, עם כל עצמתו, מעורר יראה גדולה. משה מצפה שהעם ירצה לפרוץ קדימה, והוא יצטרך לעצור את העם בהגבלת ההר. למרבה הצער התהליך שקורה הוא הפוך: העם נע ועומד מרחוק.
לאחר כשנה משה יבטא את צערו הגדול על כך ויאמר: ״ומי יתן כל עם ה׳ נביאים כי יתן ה׳ את רוחו עליהם״.
זה המצב שבו אנחנו נמצאים היום. הקב״ה נשא אותנו על כנפי נשרים והביא אותנו אליו, והוא מציע לנו להיות ממלכת כהנים וגוי קדוש. להיות ממלכת ה׳ בארצו. האם נעמוד באתגר, או ששוב נברח, ננוע ונעמוד מרחוק?
זהו הנושא שמתברר עכשו במדינת ישראל. ■
