01 מה טובו אהליך יעקב
בשבת פר׳ חקת זכינו להתארח בהר הזיתים, מול מקום המקדש, יחד עם שבט משפחת ברט. מידי שנה סבא וסבתא ברט מארחים את כל צאצאיהם לשבת משפחתית מרוממת ומגבשת, בסמוך ליום האזכרה של סבא יצחק ברט ע״ה. סבא יצחק עלה מבוקובינה לארץ ישראל, יחד עם סבתא רחל ובנם אברהם שלמה. אודים מוצלים מאש, ששרדו את השואה הנוראה, לאחר שהוגלו באכזריות לעבודות כפייה בסיביר.
בנם היחיד אברהם שלמה ורעייתו המופלאה היו מהחלוצים הצעירים שהקימו את כפר מימון, בנגב הצחיח, בואכה חבל עזה. סבא יצחק וסבתא רחל זכו להצטרף אליהם לאחר מכן.
חלפו כ-65 שנה. שבט ברט גדל ושגשג, בחקלאות, בתורה, בחינוך ובהתיישבות. הנכדים, הנינים והחימשים המשיכו בדרך האבות החלוצים ויצאו ליישב את ארץ ישראל לאורכה ולרוחבה: בכפר מימון, בגוש קטיף, בחלוצה, במצפה רמון, בשומרון, בבנימין, ביהודה ובשפלה.
בשבת פרשת חקת השבט זכה להיפגש. את תפילת קבלת השבת קיימנו ברוב עם במצפה רחבעם מול הר הבית ובסמוך למקום הכנת אפר הפרה האדומה.
כמה מרגש היה, דווקא בשבת חקת, לחזות מקרוב באתר שריפת הפרה האדומה, הממוקם בטבורו של הר הזיתים. ממש כאן הכינו הכהנים את אפר הפרה האדומה, כדי לטהר את בני ישראל לפני שיעלו אל הקודש.
מקום הכנת האפר נקבע במחצית הדרך העולה אל הפסגה, מול המקדש. כדי שהכהן יוכל לראות מולו את קודש הקודשים ולהזות מדם הפרה ״אל נוכח פני אהל מועד״, כאמור בפרשה.
במשנה מוזכרים גשרים שהובילו מהר הבית להר הזיתים, בנויים על גבי כלונסאות מפני טומאת התהום, להוצאת הפרה האדומה מחוץ למחנה, ולהובלת השעיר לעזאזל אל מדבר יהודה, ביום הכיפורים.
אמנם, הגשרים נהרסו על ידי הרומאים, אך ניתן להבחין גם כיום בבור המים הגדול שנחפר מתחת לרחבת הכנת האפר, כדי לחצוץ מטומאת התהום ומסביבו מקוואות עתיקים.
בחזית הרחבה מרפסת המשקיפה על שער הרחמים ואל מקום קודש הקודשים.
הבטתי בערגה אל מקום הכנת אפר הפרה האדומה, אל הר הבית ואל הבתים שמסביב, שפתחיהם מכוונים אל קודש הקודשים. גם בשכונות החדשות הצופות אל הר המוריה, החלונות מכוונים אל הר הבית.
מה טובו אוהליך יעקב…
02 אז יאמרו בגויים
בשבוע שעבר חל יום פטירתה ה-21 של המשוררת נעמי שמר.
זכיתי להכיר את נעמי שמר בפגישותיה עם חברי כת המקויה שעלו בקביעות מיפן לירושלים. הם חיבבו את נעמי שמר והיא התפעמה והתחזקה מאהבתם לעם ישראל ולארץ ישראל.
ראשי המקויה התקבלו בברכה ובחום גם בביתו של הרב צבי יהודה הכהן קוק זצ״ל. זכיתי להיות נוכח בפגישות המרגשות הללו. חשתי שם את משק כנפי הגאולה. המקויה ראו ברב צבי יהודה מנהיג רוחני ענק, שמחנך את תלמידיו ללמוד תורה, להתגייס כלוחמים לצבא וליישב את הארץ, לאור התגלות החזון התנ״כי של הקץ המגולה. בסיום הפגישה, הסביר לי הרב שהוא רואה את תמיכתם של חברי המקויה במדינת ישראל כהתגשמות דברי דוד המלך בתהילים: ׳אז יאמרו בגויים, הגדיל ה׳ לעשות עם אלה׳…
03 התצהיר של נעמי שמר
תופעת ׳אנשי הביטחון׳ המדברים בביטחון על חשיבות הנסיגה והכניעה, לא התחילה היום. זו קונספציה ישנה. לפני עשרות שנים, כשאנשי צבא בכירים בדימוס טענו כי להתנחלויות אין כל ערך ביטחוני, הם חתמו על עצומה הקוראת לוותר על חלקים גדולים מארץ ישראל לטובת ׳הסכמי שלום׳ מדומים עם הערבים.
עד היום, הקונספציה של חלק גדול מאנשי הצבא רואה בארץ ישראל רק מקום מפלט וכלי להגנה על היישוב היהודי. לטענתם, מה שלא מוסיף ביטחון אין לו שום ערך, לא ערך חינוכי, לא ערכי, לא תנ״כי וכמובן גם לא סגולי.
על כך כתבה נעמי את הטור ׳תצהיר׳ ובו כתבה: ״לקבוצת כנרת אין שום ערך ביטחוני, רק ערך ציוני. כשבנציון ישראלי עלה אליה עם שני חבריו בבוקר חיוור אחד, בב׳ בחשוון שנת משהו, הוא לא עשה את זה מנימוקים ביטחוניים. רק מנימוקים ציוניים. מזל שלא רץ אחריו איזה אלוף במיל׳ עם המדחום הביטחוני שלו… האלוף בטח היה מגרש משם את כל השלושה, ואז – ספק אם היה לנו בכלל צה״ל, ואם היו לנו אלופי מיל׳ שמגישים תצהירים ביטחוניים…״
״לחדרה, לעין-חרוד, לתל-עדשים, לתל-אביב ולכרכור אין שום ערך בטחוני, רק ערך ציוני. וגם לאלון מורה, לאריאל, לכפר עציון, ולתפוח יש ערך ציוני בלבד. בכלל, למדינת ישראל אין שום ערך בטחוני (בברוקלין הרבה יותר בטוח!) – יש לה רק ערך ציוני.״
״לעומת זאת, לטיעונים ׳הביטחוניים׳ שלכם, רבותי האלופים, אין לא ערך בטחוני ולא ערך ציוני, ואתם יכולים בשקט לזרוק אותם אל גל הגרוטאות. בכל אופן, את צליל הפח החלול הם משמיעים כבר עתה, הטיעונים הבטחוניים האלה, וזאת אני קובעת לפי מיטב שמיעתי הביטחונית והציונית״.
על התצהיר היא חתמה: ״בכבוד רב, רב״ט מיל׳ נעמי ספיר, מספר אישי 250567, צה״ל״.
04 הקם להורגך השכם להורגו
כבר סיפרתי על פגישותי המחכימות עם פרופ׳ הרב נחום רקובר במניין הקבוע שלנו, בשבת בבוקר, בשעה 07.00 ברחבת הכותל.
פרופ׳ רקובר פועל להנחיל את חכמת המוסר היהודי של המשפט העברי, בתוך מערכת המשפט הישראלי-מנדטורי… ומוביל סדרה של סמינרים, מטעם ׳מכון מורשת המשפט׳ שבראשותו.
השבוע הוא שלח לי תובנה מצילת חיים -
ימים אחדים לאחר שפורסמה ההזמנה להשתתף בסמינר ה־98 של מורשת המשפט בישראל, שכותרתו היא ״הבא להורגך השכם להורגו״, הופיעה כתבה נזעמת בעיתון ״הארץ״. בין השורות עלה הטון המוכר: ׳מקורות יהודיים׳? ׳מוסר לחימה יהודי׳? זה היתר ללחיצה קלה על ההדק! ברגע שפורסמה כתבה אחת ב׳הארץ׳ – מיד התקפלה לשכת עורכי הדין, שהיתה שותפה לסמינר הנערך מטעם מורשת המשפט בישראל ומשרד המשפטים. ראשי הלשכה דרשו שלכותרת הסמינר נוסיף את המונח המשפטי המקביל: ״הגנה עצמית״.
כמו תמיד, במקביל לכתבות הנאצה בעיתון ״הארץ״ תקפו גם ברשתות החברתיות באותה רוח: פוסט של אורי משגב גרר תגובות בשפה מוקצנת (״קידוש ההריגה״, ״פשיזם מלונאי״, ״מדינת הלכה״), אלו רק דוגמאות בודדות של ציטוטים מתנשאים, מיהודים המצהירים על אהבת האדם, אך מתכחשים התוקף לחובתם להגן על חייו של האדם. גם משפטנים כמו פרופ׳ יופי תירוש הצטרפו לחגיגה.
מה שכנראה באמת הפריע להם היא העובדה שמישהו מעז לומר בפה מלא שהמשפט העברי הוא גם רלוונטי בלוחמה במרצחים, והוא גם מוסרי.
מאות המשתתפים בסמינר נוכחו ללמוד על יסודות ההגנה העצמית במקורות היהודיים, ועד כמה היא שונה מתפיסות אחרות. האמירה ״הקם להורגך – השכם להורגו״ אינה קריאה לרצח, אלא אזהרה מוסרית חדה. זו אינה סיסמת קרב – אלא הצהרת חיים. היא אינה עידוד לנקמה, אלא לשמירה הדוקה על חיי האדם. פסק הדין ׳דרומי׳ מוכיח זאת: בית המשפט התיר ירי לעבר פורץ גם כשלא נשקפה סכנת חיים. בעוד שהמשפט העברי מתיר פגיעה בפורץ רק כשהוא מהווה איום על חייו של אדם. המשפט העברי מחייב זהירות מוסרית גבוהה יותר, ואינו מתיר לחיצה קלה על ההדק כשאין סיכון לחיים.
האימרה ״הקם להורגך – השכם להורגו״ אינה הדרכה ליחיד המאויים, אלא היא הנחיה לדרכי ההגנה על הציבור. כשישראל תקפה את איראן, היא עשתה זאת מתוך הבנה פשוטה: אם לא נפעל ראשונים – חיי מאות אלפים יעמדו בסכנה. התקיפות המדויקות שבוצעו בלב איראן לא נבעו מתאוות קרב, אלא מתוך חובה מוסרית נעלה. התוצאה היא: הצלת מאות אלפי יהודים, שנותרו בחיים, בזכות תפיסה בריאה זו.
מי שמתיימר לייצג ״ערכי מוסר״, בפועל הוא מתנגד לתפיסה שמצילה חיים. הגישה הפייסנית, שמהססת להרוג את מי שקם להורגך – היא בדיוק זו שמביאה לאובדן חיים.
ההיפך הוא הנכון: דווקא מפקדים שנרתעים מהפעלת כוח – מתירים בפועל את דם הנפגעים.
השבוע שמענו דברים חד-משמעיים בדבר אימוץ המקור היהודי לנצחון צה״ל שהשמיע הרמטכ״ל זמיר. הרמטכ״ל הדגיש וחזר והדגיש כי צה״ל פועל בהתאם לצו המוסרי: ״הקם להורגך – השכם להורגו״.
המשפט העברי הוא קוד התנהגותי המתאים לכל רגע. ״הקם להורגך – השכם להורגו״ הוא מצפן של מדינה יהודית שרוצה להמשיך לחיות.
05 נאה דורש ונאה לא מקיים
השבוע שמענו כולנו את הרמטכ״ל מצהיר שצה״ל פועל לפי הקוד המוסרי של – ׳הקם להורגך השכם להורגו׳.
ביום שני בלילה, נהרגו בעזה 5 לוחמים יקרים הי״ד, מגדוד ׳נצח יהודה׳ ונפצעו לוחמים רבים. לדאבון לב כולנו, זו תקרית מזעזעת. צה״ל כיתר במצור את בית חנון, וממש בשעות שהוכנס ׳סיוע הומנטרי׳ על ידי צה״ל לאיזור המכותר, הופעלו מטעני חבלה על כוחותינו. אש תופת של מחבלים נורתה על כוחות החילוץ.
זה כמעט שנתיים שצה״ל נלחם בגבורה נגד המחבלים הארורים ברצועת עזה ועדיין הצבא סובל מאבדות רבות בנפש. בהתקפה באיראן ראינו את התחכום והתעוזה של צה״ל, אז מדוע בעזה אנחנו נכנסים שוב ושוב למלכודות מוות?
אודה לכל מי שיכול להסביר לי.
תנחומים מלב אוהב למשפחות השכולות ותפילה להחלמת הפצועים.
06 מדרום תפתח הטובה
זכינו השבוע לסייר בשבילי ההתיישבות היהודית המתחדשת בהר חברון.
הלב מתרחב אל מול הקהילות המופלאות והיישובים הגדלים ומתפתחים בקצב מדהים.
לפני מספר שנים מיתגנו את אזור התעשייה בדרום הר חברון תחת השם ׳מיתרים׳. בזכות רענון התדמית, הושכרו ונמכרו כל מבני התעשייה. בימים אלו זוכה המקום לתנופה גדולה והופך לפארק תעשיות ומסחר. ידוע שמקורות תעסוקה מאיצים את התפתחות היישובים ומבטיחים שגשוג לאזור כולו.
את הסיור הוביל צביקי ברחי, שכיהן שנים רבות כראש המועצה בהר חברון. צביקי ממשיך לפעול במרץ רב לפיתוח חבל הארץ הנפלא הזה, המשתרע מיער יתיר בדרום ועד קריית ארבע בצפון.
כיום, צביקי משקיע מאמצים בחיזוק החוות החקלאיות ברחבי חבל יתיר.
ידוע שהמחבלים שמו להם למטרה להשתלט על אדמות המדינה ולקבוע עובדות בשטח. הם מקבלים לשם כך תקציבי ענק מהאיחוד האירופי ומהסעודים.
הבדואים מקימים ישובי קבע מאוהלים ופחונים. הם מנכסים לעצמם באין מפריע כל שטח פנוי. הם פוגעים בנוף ומשליכים אשפה בשטחים הפתוחים, תוך שהם הופכים את ארץ ישראל לחצר האחורית שלהם. הבדואים פוגעים קשות גם בחקלאות היהודית.
מקימי החוות הגיבורים, הם החלוצים של היום. כל חווה מוקמת בדרך כלל על ידי זוג צעיר עם שני ילדים רכים וחמישה מתנדבים חרוצים, המחזיקים אלפי דונמים של אדמות מדינה ואדמת סקר.
עשרות החוות הפועלות כיום ברחבי יהודה ושומרון מצילות את ארץ ישראל משוד הקרקעות הגדול בהיסטוריה הציונית.
בחוות תמצאו יוזמות חקלאיות: גידולי שדה, מטעים, גפנים, גידול בקר, עדרי כבשים ועיזים, מרעה רחב ידיים המשתרע על אלפי דונמים ועוד.
חלוצי החוות מקימים בעשר אצבעותיהם וביצירתיות מדהימה גם מיזמים תיירותיים מושכי קהל, כגון מחלבות, מפעלי גבינות צאן ובקר, יקבי בוטיק, מכוורות דבש ועוד.
מייסדי החווה בונים את בתיהם בעצמם. ברוב החוות אין עדיין מניין… אך בטבורם תמצאו כבר בית כנסת מתוק שנבנה לתפארת בידיים עבריות, ללא תקציב ובמעט מאד עזרה מבחוץ.
החשמל מגיע בדרך כלל ממקורות סולאריים. המים מגיעים מבורות מים עתיקים ומצינורות שהונחו בעמל רב, בסיוע המועצה המקומית.
מקימי החוות הם חלוצים אמיצים, מלאים באהבת תורה ובאהבת הארץ, אנשי אמונה, בעלי חזון גדול, חרוצים, אידאליסטים ועשירים במעש.
מי שחפץ להתרשם מקרוב ולחוות את הנס הציוני הגדול בדורנו, של הצלת אדמות ארץ ישראל, מוזמן לעשות סיור מרגש בחוות הבודדים.
שבת שלום של מזור ללוחמים שנפצעו בקרבות. חיבוק למשפחות השכולות. ניצחון מוחץ על המחבלים בעזה ובכל מקום. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
