01
ואולך אתכם קוממיות
שבת נפלאה נרשמה בירושלים. מזג האוויר היה אביבי, מזמין, בהיר וצח.
הנכד הקטן שלנו, אביה אורי בן השנה וחצי, העיר אותי בחמש וחצי בבוקר, הושיט אלי את ידיו וקרא: ׳סבא כותל, סבא כותל׳…
רעייתי הלבישה אותו במהירות. לא היה גבול לעליצות ולשמחה שלו.
וכעבור כמה דקות כבר מצאתי את עצמי דוחף בנחישות ובשמחה את הטיולון במסלול הקבוע לשער יפו, תוך שאני שר שירי שבת ואביה אורי חוזר אחרי.
שער יפו היה מוגף ונאלצנו להקיף את המבנה ולהיכנס דרך הכביש בו נכנסה מרכבתו של הקיסר פרנץ יוזף לעיר העתיקה לפני כ150 שנה. הפעם הייתה זו כרכרה קטנה יותר, אך לא פחות חשובה…
גלשנו במהירות במשעולי השוק והגענו למדרגות הכותל. אני חייב לציין לשבח את גילויי החסד של עם ישראל. דווקא כאן בכותל, החסד ודיבוק החברים בולט ומודגש כל כך. זה מדהים אותי בכל פעם מחדש. מתפללים רבים מיהרו להציע לי עזרה בהורדת עגלת התינוק במדרגות הרבות. כך קרה גם בדרך חזור. החום האנושי המיוחד של ציבור המתפללים בכותל בלט גם במהלך התפילה. מספר רב של מתפללים ותיקים וחדשים ניגשו שוב ושוב אל הנכד החייכן והציעו לו בחיבה גדולה ובלב רחב מיני תופינים וממתקים. כמובן שאביה אורי לא סירב להצעות ואמר תודה לכולם, אך בו בזמן לא שכח לענות אמן במהלך כל התפילה וברכת כהנים.
אחד היתרונות הגדולים לתפילה בכותל היא האפשרות להתברך באותה שעה באין ספור ברכות כהנים המופנות אליך מכל מניין ומכל כיוון. בשבילי ובשביל אביה אורי היה זה ערך מוסף בל ישוער, כי הרי ברכת כהנים היא מצווה חביבה והיא מן התורה. במהלך הברכות, תוך שאני מסוכך על נכדי בטלית, דמיינתי לעצמי שתוך זמן קצר נזכה לראות את הכהנים היקרים מברכים את כל עם ישראל בעזרה, סביב המזבח, בבית שלישי.
02
שבת יום ירושלים בהר הזיתים
בשבת יום ירושלים נתכנס בע״ה בהר הזיתים לחגוג את שחרור ירושלים במלון שבע הקשתות, עם קרן אביה, מול נופיה של עיר הנצח. יצטרפו אלינו פצועים מהמלחמה הנוכחית, משפחות שכולות ומשפחות חטופים. נחגוג את שחרור ירושלים בדיוק במקום בו התכנסו ראשי המחבלים וייסדו את אש״פ. בדיוק בחודש אייר, שלש שנים לפני מלחמת ששת הימים, התכנסו בחדר האוכל של מלון אינטר-קונטיננטל אחמד שוקירי ויאסר ערפאת ימ״ש, ואיתם עוד רוצחים רבים, והכריזו על הקמת ה- P.L.O, הארגון הנאצי לחיסול מדינת היהודים.
באותו חדר אוכל נישא את התפילות לשלום המדינה ולשלום חיילנו, נשיר שירי שבת, נשמע דברי תורה ונצא במחולות לכבוד שמחת ירושלים.
בע״ה, נכוון לתקן את מזימות המחבלים מאז ועד היום, ויהיה זה עוד סימן למחיית הנחש העמלקי.
03
79 שנים לעלייתם למרומים של ברזני ופיינשטיין
ביום שישי נרד עם אלידע בר שאול האגדי לפקוד את ציונו של מנחם בגין שביקש להיטמן ליד קברם של לוחמי המחתרות משה ברזני ומאיר פיינשטיין הי״ד.
מדוע לא טמנו את ראש הממשלה מנחם בגין בחלקת גדולי האומה בהר הרצל? ובכן, מעשה שהיה כך היה: ראש הממשלה דאז מנחם בגין הוזמן ע״י נשיא ארה״ב לפגישה חשובה בוושינגטון. רעייתו עליזה היתה מאושפזת בבית החולים. בגין התייעץ עם הרופאים בשאלה האם יוכל לנסוע בשקט, והרופאים הבטיחו לו שהכל בסדר ואיחלו לו:״סע לשלום וחזור לשלום״. למרבה הצער, עליזה בגין הלכה לעולמה כאשר מנחם שהה בוושינגטון. אנשי הפמליה שלו לא ידעו איך לבשר לו את הבשורה המרה. כולם ידעו על יחסי הכבוד והאהבה המופלאים ששררו בין מנחם בגין ורעייתו עליזה. לבסוף, אחד העוזרים אזר אומץ ובישר לו את הבשורה המרה. בגין קיבל הידיעה בצורה קשה מאוד.
ההכנות להלוויה החלו. היה ברור שעליזה, האישה האצילית, תיקבר בחלקה בה יקבע ציונו העתידי של ראש הממשלה מנחם בגין. כששאלו את בגין בוושינגטון היכן לקבור את רעייתו, בגין ענה: ״יש צוואה אצל יחיאל״. הוא התכוון ליחיאל קדישאי, מזכירו הנאמן במשך עשרות שנים. אנשי הלשכה פנו ליחיאל קדישאי שכלל לא זכר שיש בידו צוואה. חזרו אל בגין ואמרו לו: ״יחיאל לא יודע מאום על צוואה״. בגין צלצל לקדישאי והזכיר לו: ״כאשר אושפזתי לראשונה בבית החולים מסרתי לך מעטפה חתומה וביקשתי לפתוח אותה לאחר מותי״. קדישאי אכן נזכר באותה מעטפה שהחביא בכספת.
בצוואה בגין מבקש בין השאר: ״(א) להיקבר בהר הזיתים ליד קברם של עולי הגרדום מאיר פיינשטיין ומשה ברזני הי״ד. (ב) לא לערוך לו הלוויה ממלכתית אלא הלוויה יהודית לפי מסורת ישראל. וזו לא ההפתעה היחידה. בצוואה של מנחם בגין אין כלל הוראות על חלוקת רכוש. ההסבר לכך פשוט: למנחם ולעליזה לא היה רכוש… אפילו דירה פרטית לא היתה בבעלותם. הדירה בת החדר וחצי בתל אביב הייתה גם היא בשכירות…
04
החלקה של מאיר פיינשטיין בהר הזיתים
לשכת ראש הממשלה נרתמה מיד כדי להכין את קברה של עליזה בגין בהר הזיתים ליד קברם של גיבורי ישראל פיינשטיין וברזני. אבל אז התברר שחלקה זו כבר נרכשה ע״י משפחת פיינשטיין ואי אפשר לקבור שם את גב׳ בגין. אחרי שפיינשטיין וברזני נקברו בהר הזיתים בשנת 1947, רכשו הוריו של מאיר פיינשטיין את החלקה הסמוכה כדי להיקבר ליד בנם. כזכור, בשנת 48 הר הזיתים נכבש ע״י הירדנים ולא ניתן ליהודים להגיע אליו במשך 19 שנה עד מלחמת ששת הימים. הוריו של מאיר פיינשטיין הלכו לעולמם ולא יכלו להיקבר ליד בנם בהר הזיתים, ולכן הם נקברו בבית הקברות בסנהדריה. אחרי שחרור הר הזיתים החליט אחיו של מאיר פיינשטיין לבקש בצוואתו שהוא יקבר לאחר 120 ליד אחיו הי״ד. לשכת ראש הממשלה פנתה לאחיו של פיינשטיין וביקשה שימכור למדינה את החלקה שרכשו הוריו כדי לקבור שם את עליזה בגין ולאחר 120 גם את מנחם. אחיו של מאיר פיינשטיין הסכים ללא היסוס ואמר: ״אחי, מאיר פיינשטיין, ודאי יהיה גאה מאוד שמפקדו באצ״ל מנחם בגין יקבר לידו״.
(תודה ליואבי רבינוביץ׳ על ההארות).
05
יהודים! אחים! לוחמים!
לא היתה זו הפעם הראשונה שבה הזכיר בגין את הלוחמים האמיצים פיינשטיין וברזני. הוא הרבה להזכיר אותם בנאומיו. בין השאר בנאום המפורסם שנשא לפני הבחירות בשנת תשמ״א, שם הגיב לדבריו של דודו טופז שלעג לעדות המזרח. בגין השיב לו בדברים הבאים:
בני עדות המזרח שלנו היו לוחמים גיבורים, גם במחתרת. פיינשטיין היה ממוצא אירופאי, איך קוראים לזה?…׳אשכנזי׳. ברזני היה ספרדי מעיראק. בלילה! לאחר שנידונו למוות, והיו צריכים בבוקר בבוקר להוליך אותם אל התלייה והרב התעקש שהוא יבוא להוביל אותם, והם לא רצו לפגוע ברב. הם לקחו בלבותיהם רימון יד ולחצו!
אשכנזי??? עיראקי??? יהודים! אחים! לוחמים!״.
פיינשטיין וברזני, אשכנזי ועיראקי, איש אצ״ל ואיש לח״י, שלחמו יחדיו למען חירות ישראל,
וכשהגיעה שעתם, התחבקו כל כך חזק,
עד שאי אפשר היה להפריד ביניהם.
06
למה הרב אריה לוין לא בא?
מאיר פיינשטיין הי״ד היה תלמיד ישיבת ״עץ חיים״ שבה שימש הרב אריה לוין זצ״ל בתפקיד המשגיח הרוחני. משה ברזני הי״ד היה בן של רב ונכד של רב מצד אמו. הוא למד תורה ב ״חדר״ ספרדי.
רבים סבורים שהרב שליווה את פיינשטיין וברזני ביום מותם היה רב האסירים הרב אריה לוין זצ״ל. אחיינו של פיינשטיין סיפר לנו שאכן הרב אריה לוין הוזמן ללוות את עולי הגרדום פיינשטיין וברזני, אבל הרב אריה לוין אמר שאינו יכול להגיע כי הוא חולה. ״אנחנו במשפחה״, הוא מספר, ״ידענו שזה תירוץ, כי הרב אריה לוין היה בא לבקר את האסירים גם כשהיה חולה״. הדעה שרווחה במשפחה היתה שהרב אריה לוין סרב לבוא מסיבה אחרת: הרב אריה לוין היה בין מתי המעט שידעו על התוכנית של פיינשטיין וברזני להתפוצץ עם הרימונים שהכין עבורם בחירוף נפש לוחם מחתרת הלח״י, אליעזר בן עמי ז״ל. ר׳ אריה לא היה שלם עם צעד אובדני זה. ר׳ אריה האמין ודגל באמירה: ״ישועת ה׳ כהרף עין״. אולי דקה לפני העלאתם לגרדום תתקבל חנינה מהנציב העליון, כך סבר ר׳ אריה. לכן הזעיקו השלטונות הבריטים את הרב גולדמן, שהיה רב מטעם הצבא הבריטי, ללוות את פיינשטיין וברזני אל חדר הגרדום. האסירים החליטו ברגע האחרון לשנות את התוכנית ולא להשליך רימון אחד על הסוהרים הבריטיים, לפני שיפוצצו עצמם עם הרימון הנותר, וכדי לא לפגוע באחד הסוהרים הבריטיים, שהטיב איתם במהלך המאסר הקשה באותו בית סוהר (הקישלה), במגרש הרוסים..
כשנכנס הסוהר לקחת את הנידונים למוות, פיינשטיין וברזאני התחבקו. מאיר היה קטוע יד, הוא נורה ע״י הבריטים ואיבד את ידו כשהבריטים רדפו אחריו אחרי המבצע של האצ״ל לפיצוץ תחנת הרכבת בירושלים. בתא הכלא הוא חיבק את משה בידו האחת, והלוחמים הניחו על ליבם את שני הרימונים. שני פיצוצים הרעידו את כותלי הכלא. ברזני ופיינשטיין, לוחם האצ״ל ולוחם הלח״י, יהודי שעלה מעיראק ויהודי ממשפחה אשכנזית, עלו חבוקים יחד השמיימה. הם לא רצו לתת לבריטים את התענוג להשפיל ולחלל את כבודו ואת קדושתו של עם ישראל הנלחם על חירותו.
נזכור לעד את גבורתם של קדושי עליון, לוחמי המחתרות ולוחמי צה״ל, הי״ד, ונמשיך ללכת לאור מסירותם הנפלאה.
׆ ׆ ׆
שבת שלום של המשך מחיית עמלק באיראן בעזה, בסוריה, בתימן ובלבנון. המשך מיגור הטרור ביו״ש. המשך התיישבות משגשגת ביישובים ובחוות חדשות בכל רחבי הארץ, בגליל, בנגב ביהודה, בבנימין ובשומרון. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
