01
בתקופת מלחמה, צעידה לכותל מקבלת משמעות של לבקש על הצלת נפשות. המניינים הקבועים מארחים מפונים וגם מספר חיילי מילואים, עייפים אך נחושים, שקיבלו סוף סוף חופשה קצרה לאחר 40 ימים של לחימה מאומצת.
התריסים בחנויות השוק הערבי של שער יפו, מוגפים. גם בשוק של שער שכם אין יוצא ואין בא. טפיפות צעדיהם של הצדיקים הממהרים לכותל ממלאות את חלל האויר. פה ושם נראים חיילי משמר הגבול היקרים, שמסיירים ומאבטחים את המתפללים.
כבר למעלה מחודש ימים תיירים מדירים עצמם מרחובות העיר. סוחרי השווקים הערביים חשים היטב בכיסם את תוקפנות מחבלי החמאס. גם הם מבינים רק את שפת הכוח והפגיעה בכיסם.
פוסע בשווקים ומהרהר לעצמי – להעניק הטבות למחבלים ולתומכי טרור היא טעות שאסור לנו לחזור עליה. לעולם.
02
בלימוד הדף היומי אנו עוסקים בדפים שדנים בעניין של מי ש׳מועד להיזק׳. רבים הם ה׳מועדים להיזק׳ – שור המועד, פרה, גמל, וגם ׳פלסטינאים׳, חמסניקים וחבריהם.
מחותני, הרב הראל ברטפלד, מוסר את השיעורים בדף יומי בזום לתושבי היישוב עלי. במוצש״ק סיפר לנו הרב משל ידוע, שממחיש את הקביעה ש׳מי שמועד להיזק, לעולם ימשיך להזיק׳ – ׳עקרב ביקש לצלוח את הנהר. הברבור הסכים לקחת את העקרב על גבו, בתנאי שלא יעקוץ אותו, העקרב הסכים. תוך כדי חציית הנהר הברבור חש עקיצה בגבו. הארס התפשט במהירות בגופו של הברבור האומלל. הוא שאל בבהלה את העקרב: ׳למה עקצת אותי? הרי הבטחת שלא לשלוח בי רעל!׳ העקרב ענה בסדיסטיות – ׳הרי אנחנו במזרח התיכון׳…
03
בשבוע שעבר סיפרתי על קבוצת ווטסאפ של בוגרי גדוד צנחנים, שמסייעים 24/7 לנשים האמיצות של אנשי המילואים הצעירים, שנלחמות בגבורה בחזית העורף.
פנתה אילי אחותה של אשת צנחן שמשרת בגדוד צנחנים אחר. למעלה מ-40 יום לא ראתה את בעלה, אשר לוחם בגבורה בתוככי עזה. האחות שאלה אם תוכל גם היא לבקש עבור אחותה, שעובדת במשרה משמעותית ומטופלת בילדים רכים, להיעזר בשרותי בוגרי גדוד הצנחנים הראשון.
ביקשתי שתשלח לי את רשימת התקלות בביתה של אחותה. כעבור שעה קלה קיבלתי רשימה מפורטת: ידית שנתלשה מדלת, מקלחת שנסתמה, תריס שנתקע וכו׳.
העברתי הרשימה מיד לקבוצת החבקו״קים. בתוך חצי שעה פנו מספר חברים צדיקים, כדי לתאם כניסה קרקעית לתיקונים בבית.
במקביל העברתי את הבקשה גם לשכן בפ״ת, שהיה גם מדריך של אביה שלנו, וכיום הוא מנהל בית ספר ידוע. המנהל שלח לה הודעה מעודדת והציע להגיע למחרת כדי לבדוק במה עוד אפשר לסייע בשוטף.
אשת הצנחן התרגשה מההתעניינות והתיקונים המהירים של המתנדבים בעלי לב הזהב.
וכך כתבה לי – ׳תודה ששלחת לי את עם ישראל… לאחר תיאום הגיעו מיד מספר אנשים מוכשרים, עם ידי זהב והרבה רצון להשאיר טוב אחריהם, בנוסף לתיקונים המהירים בבית. הם הקרינו מאור פנים יהודי-ישראלי. עודדו וחיזקו בי היכולת להמשיך ולעמוד בחזיתות ובאתגרים היום יומיים. שהרי הנשים בעורף מחזיקות בית, על כל המשתמע מכך – ביטוחי רכב, מלאי מזון, בישול אפיה וילדים בריאים ב׳מסגרות רוטציה׳, חוגים והעשרה, עבודה מלאה במשרה משמעותית תחום הרפואי, שמיעה של ׳סיפורי אימה׳… לצד דאגה גדולה ללוחמים ב׳חזית בעזה׳.
ועוד פירטה לי בהודעה ארוכה ומלאת רגש, על העידוד הנפשי שקיבלה ועל הרעפת טונות של אכפתיות, מהמתנדבים המופלאים שהביאו אל ביתה מסר של אחדות וערבות הדדית.
שוב היא חשה שהיא לא לבד במערכה. הדאגה וחוסר האונים שכרסמו בליבה, הפכו, בתוך שעות, לאור של תקווה ואמונה בעם הנפלא ובהשגחה הפרטית. לא אלמן ישראל.
עניתי לה – ׳הנשים שבעורף הן הלוחמות האמיצות ביותר בחזית הניצחון של עם ישראל׳.
עם ישראל חי.
04
חייב לספר על מעשה גבורה מרגש פרי יוזמתו המיוחדת של אבנר סרוסי ממושב נוב שבגולן. אבנר הוא בעל חברה, מקצוען בתיקון ושיפוץ מיכון חקלאי בגולן. אבנר נפרד בנשיקות וחיבוקים מרעייתו ומ11 ילדיהם. המשפחה אך עברה להתיישב בנוב. אבנר העמיס את הטנדר סילברדו שלו בציוד רב, שמשמש אותו בעבודתו המקצועית. דהר לכיוון מחסום בארי ושכנע את המפקדים שם שהוא חיוני כתומך לחימה.
נכנס לעזה, בצפון הרצועה והתמקם חיש מהר בסמוך לריכוזי החטיבה שנלחמת לשחרור אזור נצרים ממחבלים.
בתחילה, התחילו אבנר ואיציק ברט, גיסי האהוב ובניו התותחים של איציק, להתקין, באזור בארי, חופות ברזל לטנקים ונגמש״ים, כהגנה מפגיעות של רחפני החמס.
חיש מהר החל אבנר לתת שרות תיקונים דחופים למשוריינים, לדחפורים, ולטנקים שנפגעו תוך כדי מלחמה בגזרת העיר עזה.
השמועה על ׳המלאך המתקן׳ שהחל לפעול בתוך השטח המשוחרר, פשטה במהירות במעגלי הלוחמים, הנהגים וקציני התחזוקה. הם נוכחו כבר, שבגלל העומס הרב והאילוצים השונים, המכונאים הצבאיים לא מספיקים לעיתים, לתת שרות תיקונים מהיר. במקביל גילו הלוחמים, שאפשר לפנות לאבנר סרוסי, 24 שעות ביממה. אבנר מתפנה מיד, שולף את הציוד והמרתכת, מתקן בזריזות ובמקצועיות כל תקלה ומכין את הכלי להמשך המשימה.
לאבנר הצטרפו מספר מתנדבים זריזים וחרוצים. יחד, במאור פנים ובאישונים אדומים, הם ׳נותנים בראש׳ לכל כלי ששבק, לכל זחל שנפרס או לכל חישוק של גלגל שקרס. כל כלי רכב כבד יקבל בסדנא המאולתרת של אבנר סרוסי, טיפול מקצועי יעיל ומהיר, במטרה להחזירם לכשירות מבצעית, בפרק זמן קצר ביותר.
נהג הטנק יורד לתת חיבוק ולהודות בהתרגשות לאבנר ׳המלאך המתקן׳. אבנר שולח אל הנהג חיוך מבויש, כאילו אומר ׳אין בעד מה, ממש לא עשיתי כלום…׳ ויסתיר עייפות מצטברת של ימים ולילות ללא שינה וללא מנוחה.
כל מפקד יעיד, שהתקדמות הצבא בשטח האויב, תלויה מאד בכלים הכבדים האלו.
הסיסמא השגורה בפי הנהגים ברוח ניצחון המכבים – ׳לך נאה לְשַׁטֵּחַ׳…
כלי רכב כבד, כמו דחפור ״D-9, חיוני לפילוס ולסלילת הדרך ללוחמי החי״ר. פריצת הציר המשולבת מאפשרת להתקדם בבטחה ובמהירות אל יעדי חיסול כיני המחבלים.
הסדנא הקטנה והמופלאה שיזם אבנר הצדיק, היא דוגמא למסירות ולאומץ ללא גבול. יוזמות כאלו מרגשות אותי עד דמעות. זהו עם ישראל בתפארתו.
גם מפקדי הגזרה הדגישו שהם מוקירים טובה גדולה לאבנר סרוסי ואף קלטו אותו לשרות מילואים פעיל.
נכנסתי לאתר החברה של אבנר – ׳מיכון חקלאי גולן׳ וזכיתי לקבל הצצה לחזון של האיש הצדיק הזה. כנסו לאתר ותוכלו גם אתם להתרשם כמוני, מה׳אני מאמין׳, שאומר כמעט הכול על המלאך במדים… ואני רק מצטט:
׳נחישות ושלמות. אחריות מלאה. זמינות. יחס אישי מעל ומעבר. מחויבות ומקצועיות…׳
נגמרו לי המילים.
מי שחפץ לתרום להפעלת הסדנה המופלאה של אבנר סרוסי בעזה, יכול לשלח לי מייל –
manager@pisrael.com
שבת שלום של ניצחון גדול. של תיקון לאסון ׳הסכמי אוסלו׳. איסוף וחיסול כלי הנשק שהוענקו על ידי הממשלה למחבלי אש״פ וחמס. מחיקת עמלק. סגירת ארגון ׳בצלם׳. המשך המלחמה עד להשגת היעדים בדרום ובצפון. בריאות ועוצמה לחיילים שלנו. ואחרונים חביבים – החזרת החטופים היקרים, בריאים ושלמים. ונאמר אמן. ■
לתגובות:
manager@pisrael.com
