ושבו בנים לגבולם

ט"ו בשבט כיום ייחודי אין לו זכר במקרא, אבל יש לו זכר ומעמד במשנה כראש השנה לאילנות 'ארבעה ראשי שנים הם… באחד בשבט ראש השנה לאילן כדברי בית שמאי בית הלל אומרים בחמשה עשר בו' (רה"ש א, א). מכאן נקבע מעמדו ההלכתי של ט"ו בשבט לעניין הפרשת תרומות ומעשרות: 'אין תורמין מפירות שנה זו על פירות שנה שעברה, ולא מפירות שנה שעברה על פירות שנה זו… וט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן' (רמב"ם, הלכות תרומות ה,יא).
מעמדו של ט"ו בשבט כיום ייחודי: אילו נפסקה ההלכה כבית שמאי שראש השנה לאילנות הוא באחד בשבט, הרי נעשה שווה לשאר ראשי שנים, שחלים בראש חודש ובלאו הכי אין אומרים בו תחנון, ואף אומרים בו הלל, אולם ההלכה נפסקה כבית הלל, בט"ו בשבט, דבר המצריך בירור מעמדו לפחות מבחינת אמירת תחנון.
גרעין ראשוני לתשובה זו משתמע מנוסח רמב"ם, שייחודו של ט"ו בשבט הוא הלכתי בלבד לתאריך חישוב הפרשת מעשרות 'ט"ו בשבט ראש השנה למעשרות האילן', שיש הדק מזה: למעשרות האילן, ולא לאילן, משמע שאין הוא חג.
בתקופת הגאונים נקבע, שאין אומרים תחנון בט"ו בשבט, לפי שהוא נכלל עם ארבעה ראשי שנים במשנה. בימי המהרי"ל (ר' יעקב הלוי בן משה מולין, 1427-1355) הנחשב אבי המנהגים באשכנז, נהגו בו יום פגרא לתשב"ר, אבל אמרו בו תחנון.
כשנשאל רבנו גרשום מאור הגולה מן המאה ה-11 אם לגזור בט"ו בשבט תענית, השיב בשלילה, כיוון שקרוי ראש השנה. בספרד לא נודע מנהג ט"ו בשבט ולא נזכר לא בספר 'המנהיג' של ר' נתן הירחי (1215-1155), לא 'בשבלי הלקט' לר' צדקיהו בן אברהם הרופא מן המאה ה-13 ולא במנהגי אבודרהם מן המאה ה-14. גם בכתבי האריז"ל אין זכר לט"ו בשבט. מרן ר' יוסף קארו פסק, שאין לומר תחנון בט"ו בשבט (שו"ע או"ח סימן תקע"ב).
מנהג אכילת פירות בט"ו בשבט ומקורו: לכבוד מנהג זה שהיה ידוע למקובלי צפת הקדיש מחבר 'חמדת ימים' חוברת 'פרי עץ הדר' המהווה מקור לסדר ט"ו בשבט, שהודפס בתפ"ח, אך לפי מחקרים מאוחרים מסתבר, שהמנהג קדום יותר, והיה מקובל במשך 200 שנה ויותר באשכנז לפני פרסום "חמדת ימים' (דב רפל). מבחינת מניין הפירות שיש לאכול יש המסתפקים בשבעת הפירות שנשתבחה בהם ארץ ישראל; יש האוכלים ט"ו מיני פירות, ויש הממליצים על 30 מינים: 10 הנאכלים פנים וחוץ (ענבים, תאנים), 10 שקליפתם נאכלת ותוכם נזרק (תמרים, אפרסקים) ו-10 שתוכם נאכל וקליפתם נזרקת (רימונים, בננה). שלושת הסוגים הנ"ל הם כנגד שלושת העולמות: בריאה, יצירה, עשייה (חמדת ימים).
מנהג הנטיעות ושמירת הטבע
עם ראשית התנועה הציונית נתווסף לט"ו בשבט מנהג הנטיעות. טקס הנטיעות הראשון התקיים בשנת ה'תרמ"ד/1884 ב'ייסוד המעלה', וב-1908 נתמסד ט"ו בשבט לחג הנטיעות על ידי הסתדרות המורים בארץ ישראל.

הכותב הוא: ד"ר מאיר נזרי עמית, מחקר באוניברסיטת אריאל