בקול רב

מי רוצה ספחת?

הרב יוני לביא

לא ייאמן איך חג כל כך קצר קיבל כל כך הרבה שמות: שבועות, חג מתן תורה, חג הקציר, חג הביכורים. כל זאת מבלי להחשיב את חג המים וחג עוגות הגבינה, כמו שכמה אנשים מכנים אותו. אך הרשימה המכובדת הזו לא תהיה שלימה בלי שם נוסף: חג הגרים. מי שעוד יחזיק מעמד אחרי לילה ללא שינה יישמע בבוקר החג את סיפורה של הגיורת המפורסמת, הסבתא רבתא של דוד המלך – רות המואבייה.
אלא שאם בימי השופטים הצורך לגייר גוי היה זניח, כיום הוא אחד האתגרים הקריטיים שלנו כמדינה. בגלל הפרצה בחוק השבות, ׳סעיף הנכד׳ איפשר למאות אלפי אנשים שאינם יהודים לפי ההלכה לעלות לארץ. הם מדברים עברים שוטפת, משרתים בצבא ואוכלים פלאפל. הם מתערים היטב בחברה הישראלית ויוצרים קשרי אהבה וזוגיות עם יהודים. אם ברצוננו למנוע התבוללות, יש לנו אינטרס עליון לקרב אותם ליהדות ולגייר אותם.
אך העניין לא פשוט. מי שייפתח את המקורות יגלה יחס מורכב כלפי הגרים. חייבים להודות שהמשפט המפורסם ביותר שנאמר עליהם נשמע די מעליב: ״קשים גרים לישראל כספחת״ (יבמות קט, ב). רבי יצחק מתבטא בחריפות רבה אף יותר: ״רעה אחר רעה תבוא למקבלי גרים״. מצד שני, רבי אלעזר מציע מבט הפוך: ״לא גלו ישראל לבין אומות העולם אלא כדי שיתווספו אליהם גרים״ (פסחים פז,ב), וכמה מגדולי ישראל היו גרים בעצמם (אונקלוס) או מצאצאי גרים (שמעיה ואבטליון, רבי עקיבא ורבי מאיר).
גיור ב׳טעות׳
איך פותרים את הסתירה הזו? ובכן, אפשר לומר שמדובר בשני סוגים של גרים. יש כאלו שהם גרי אמת והופכים ליהודים כשרים המקפידים על קלה כבחמורה. לעומתם יש אחרים המתקשים להיפרד מהעבר והצהרות הגיור שלהם הן רק למראית עין. רש״י תיאר את הסכנה בכך: ״אוחזין מעשיהם הראשונים ולמדים ישראל מהם״.
תשובה מפתיעה אחרת לסתירה הזו הציע רבי אברהם הגר. הוא חי במאה ה-13 בגרמניה וערך וויכוחים דתיים עם נוצרים עד שלבסוף נהרג על קידוש השם. בעלי התוספות (קידושין ע, ב) מביאים את הסברו למה גרים מכונים ׳ספחת׳. לדבריו הם ״בקיאים במצוות ומדקדקין בהן יותר מישראל״ והדבר גורם לקטרוג על ישראל כשמתגלה שהגרים ׳עוקפים׳ אותם ושומרים ומקפידים יותר מהם. לא אשכח את שרה, בחורה בת 19, שלמדה במדרשה לבנות שירות לאומי שם העברתי שיעור קבוע. לא היה קשה להבחין שהיא ׳ליגה׳ מעל כולן. הרצינות, השאיפות הרוחנית, הדקדוק במצוות, יראת השמים. מה שהפליא עוד יותר היה לגלות שכל הגיור שלה קרה ׳בטעות׳. היא וְאִמָּהּ עלו מרוסיה יחד עם סבן היהודי. בשלב כלשהו החליטה האם להתגייר ונרשמה לאולפן לגיור. אלא שביום הראשון לתחילת הלימודים נקבע לה במפתיע תור לרופא שיניים והיא הייתה מנועה מללכת. היא חשה לא בנוח להחמיץ שיעור אליו נרשמה והציעה לבתה, שכלל לא חשבה על האופציה הזו, ללכת במקומה. סוף דבר: הבת הגיעה לשיעור והתחברה ונשארה עד סוף המסלול, וכך האם נותרה גויה והבת הפכה לגרת צדק המחוברת לה׳ בכל ליבה ונפשה.
הסביבה המרחיקה
מצד שני, חווינו גם לא מעט אכזבות עם אנשים שעברו תהליך גיור. התנדבנו להיות משפחה מלווה וכמה פעמים זכינו לארח בקביעות לאורך תקופה מתגיירים, ובעיקר מתגיירות (הידעתם ש-90% מהאנשים שעוברים תהליך גיור הן נשים?). הם הגיעו מידי שבת ולקחו חלק בתפילות ובסעודות ונראה היה שהם אכן מתעניינים ומתחברים אל דרך ה׳ והתורה. אלא שיום אחרי שעברו בהצלחה את תהליך הגיור נעלמו עקבותיהם והניסיונות לשמר את הקשר איתם נכשלו. את חלקם פגשנו לאחר זמן ולא נראה היה שהם דתיים במיוחד.
האם זה אומר שהייתה כאן תרמית? שהם הונו אותנו רק כדי לקבל תעודת מתגיירים אבל לא התכוונו לכך באמת?
לא בהכרח. ייתכן מאד שהרצון שלהם להתקרב לעם ישראל ולתורתו היה כן וברגע האמת כשניצבו בפני בית הדין וקיבלו עליהם מצוות – הם התכוונו לעשות כל שביכולתם כדי לקיימן. אלא שלאחר מכן הם חזרו אל הסביבה הישנה שלהם. בשכונה, בעבודה, במשפחה, וזו הרי סביבה חילונית. הם אינם חלק מקהילה, אין להם בית כנסת ליד הבית, אין רב קבוע שיוכלו לפנות אליו לשאלות ולשמוע את שיעוריו. ממילא, ההשפעה החיצונית החזקה סחפה אותם אחורה. מכל מקום, במקרה כזה הגיור חל והם נחשבים כיהודים לכל דבר.
להיות בהר סיני
אחת החוויות שנצרבו עמוק בליבי הייתה כשליווינו את אנה, עולה מאוקראינה, בתהליך הגיור. אחרי חודשים ארוכים של לימוד והיכרות מעמיקה עם היהדות הגיע היום המכריע בו התייצבה לפני בית הדין בפעם השלישית ועברה בהצלחה את המבחן. הרגעים המרגשים בהם קיבלה על עצמה עול תורה ומצוות וקראה ׳שמע ישראל׳ היו עוצמתיים באופן שקשה לתאר. חז״ל מגלים לנו שהנשמות של כולנו היו במעמד הר סיני. הרגעים האלו היו שיחזור בזעיר אנפין של אותו מעמד. במבט עמוק מה שהתברר באותו רגע הוא שלפנינו ניצבת מי שאולי נולדה לאם גויה, אבל יש לה נשמה יהודייה. וכמו רות המואביה היא ״שבה משדה מואב״ (רות א, כב). חוזרת הביתה, אל עמה ואל א-לוקיה.
חג השבועות – חג הגרים, מציף בכל הכוח את השאלות: האם נדע להירתם כציבור וכעם אל אתגר הגיור הגדול? האם נפתח את ביתנו וליבנו אל כל אותם מתגיירים ונאפשר להם להמשיך את מה שהתחילו? האם מאות אלפי העולים שבתוכנו, שחלקם הגדול מזרע ישראל, יהיו כמו ספחת, או שנמצא דרך לקרב ולחבר אותם אלינו? ■

עוד במדור זה

כתיבה וחתימה (טובה)

כתיבה וחתימה (טובה)

לומדי הדף היומי ובכלל תלמידי חכמי ישראל, למדו כי ישנה מחלוקת עקרונית במסכת גיטין האם הכתיבה כרתי (לשמה), כלומר האם הגט אמור להיות כתוב לשמה של האישה או שמא רק החתימה של העדים אמורה להיות דווקא לשמה של האישה, או שמא עדי מסירה כרתי, דהיינו מסירת הגט היא שצריכה להיות לשמה (דעת התנא רבי מאיר).
הגמרא במסכת גיטין בדף כג עמוד א דנה בעניין זה, ושואלת הכיצד נסביר את דעת רבי מאיר שאמר כי עדי חתימה בלבד צריכים לחתום לשמה ולא לכתוב את הגט לשמה של האישה, ומסבירה הגמרא שאכן, הכתיבה צריכה להיות לשמה, ורבי מאיר התכוון ששמה של האישה בלבד צריך להיכתב עבור האישה הספציפית הזו.
עד כאן למדנות תלמודית.
בימים אלו אנו מברכים איש את רעהו בכתיבה ובחתימה טובה, נשאלת השאלה מה העיקר – האם הכתיבה (כמו שראינו למשל במסכת גיטין לעיל) או דווקא החתימה, שכן אנו יודעים למשל שחוזה שלא נחתם על ידי הצדדים אינו מחייב אותם. החשיבות מתרחבת אף לעניין חשיבות הימים הנוראים – האם בראש השנה יכתבון זה העיקר, או שמא בצום יום כיפור יחתמון חשוב בשל היותו מועד החתימה?
במסכת ראש השנה בדף טז מסבירה הגמרא ואומרת "הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם ביום הכיפורים דברי ר' מאיר, ר' יהודה אומר הכל נידונין בראש השנה וגזר דין שלהם נחתם כל אחד ואחד בזמנו, בפסח על התבואה, בעצרת על פירות האילן, בחג נידונין על המים ואדם נדון בראש השנה וגזר דין שלו נחתם ביום הכיפורים". הגמרא אם כן מחלקת בין כתיבה לחתימה, ומלשונה משתמע שהכתיבה היא הליך הדין, הדיון הענייני שבו ניתן לשנות לטובה או לרעה את פסק הדין אשר ייחתם בסופו של דבר במועד ה'שרירותי' שבו נחתמים ברואיו של הקב"ה.
אלא שהגמרא קוראת ליום הכיפורים 'גמר דין', בשונה מיום החתימה, המועד הטכני שבו נחתם דינו של האדם.
מה אם כן חשוב יותר – יום הכיפורים או ראש השנה? כתיבת הדין שבה ניתן להשפיע על הדיין היושב בדין, או שמא יום הכיפורים חמור הוא שבו נחתמים ברואיו של מלך מלכי המלכים?
כאשר דיין חותם את הדין נעשה טקס, טקסיות החתימה מחייבת את כיבוד המעמד המלכותי המחייב. האדם היודע שביום זה נחתם גזר דינו צריך לנהוג בהתאם. מאידך, בראש השנה, כתיבת האדם היא בהתאם למצוותיו ולתפילותיו כפי שהיו עד לראש השנה ובמהלכו – מאכל, משתה, לימוד ותפילה.
למשל, חוק הירושה מכיר בצוואה בכתב יד, דהיינו הרשומה כולה בכתב ידו של המצווה. צוואה שכזו חייבת להיות בנוסף חתומה על ידו. לחתימה יש אקט מחייב. הכתיבה מעידה על הרצון של המצווה, והחתימה מעידה על גמירות הדעת.
אולם, צוואה בעל פה (למשל כאשר מדובר באדם גוסס 'שכיב מרע'), תהא תקפה כמובן ללא חתימת המצווה, אלא רק על פי עדותם של שני עדים המאשרים את דברי המצווה שנאמרו על פה.
מכאן, לעיתים לחתימה יש תוקף ולעיתים אינה משמעותית כלל. וכן כתב ידו של האדם חשוב כמו חתימה, ולעיתים דבריו שנאמרו בעל פה חשובים יותר מהחתימה עצמה.
גם חוק חתימה אלקטרונית התשס"א 2001 ביטל למעשה את החתימה המסורתית, והפך אותה למעין קובץ מאפיין של האדם המאשר את המסמך האלקטרוני שעליו הוא חותם אלקטרונית.
תפילות הימים הנוראים מלמדות אותנו כי חסדיו של הבורא עם ברואיו לא עברו 'שדרוג', ושעדיין הטקסיות בחתימה קיימת. טקסיות זו מאפשרת לנו לנצל את המעמד לקבלת זכויות רבות ככל הניתן בין כסה לעשור ובעשור עצמו, הוא יום החתימה.
כתיבה וחתימה טובה לכל בית ישראל. ■

מנקים אשליות לפסח

מנקים אשליות לפסח

פסח מתקרב אלינו בצעדי ענק, וביחד איתו כל נשות ישראל מכינות את עצמן למצוות החג: ניקיון הבית מהמסד ועד הטפחות. והשבוע מישהי שאלה אותי: "תגידי, איך אני יכולה לגרום לבעלי לתת יד בניקיונות לפסח?" אז הינה כמה נקודות למחשבה בנושא. (הדברים כתובים בלשון נקבה אבל מותאמים לשני המינים):
1. סליחה על ניפוץ האשליה, אין כזה דבר 'לגרום' לאף אחד. זאת אומרת יש, אבל באמצעות מניפולציה או הפעלת כוח. אני מאמינה שאת רוצה שבעלך ינקה את הבית לא כי את אמרת לו וכי הוא מרגיש שהוא חייב לך טובה, אלא כי הוא רואה בניקיון הבית שותפות של שניכם. מצוות ביעור חמץ היא מצווה של שניכם, בעל ואישה כאחד. לכן הרשו לי לעדכן את השאלה ולשאול אחרת: "איך לאפשר לגרום לבעלי להיות גם הוא שותף בניקיונות הבית?" או לחילופין "איך לא ארגיש לבד בניקיונות הבית לקראת פסח?".
2. תיאום ציפיות – מילת מפתח בלא מעט תחומים זוגיים בכלל, ובפסח בפרט. אם עדיין לא ישבתם ודיברתם על כוס קפה ועוגיות שנשארו ממשלוח המנות לפורים על ההכנות לחג, זה הזמן לעשות זאת. הרבה פעמים אנחנו פועלים על אוטומט או לא מתקשרים את הציפיות שלנו, ובסוף מתאכזבים אחד מהשני. הינה כמה נקודות שכדאי שיעלו בשיחה ביניכם בהקשר לניקיון הבית:
• איך הייתה חוויית ניקיון הבית לפסח בבית של כל אחד מכם? הרבה פעמים אנחנו סוחבים איתנו לחיי הנישואין חוויות עבר שמשפיעות עלינו גם כיום ועלולות להיות טריגריות.
• מה זה אומר 'לנקות את הבית לפסח' עבור כל אחד מכם? האם זה אומר לנקות את הבית מחמץ בלבד, או לנקות את הבית מכל פירור אבק?
• אלו מקומות בבית הכי חשוב לכם לנקות ובאיזה סדר? הרי לא הגיוני להתחיל לנקות את המטבח בעודו פעיל במהלך השבוע.
• אלו סוגי ניקיונות אתם אוהבים יותר ואלו פחות? יכול מאוד להיות שאת לא מתחברת לניקוי המחסן או הרכב, ולבעלך אין בכלל בעיה לעשות זאת.
• מה יאפשר לכם לנקות את הבית בנחת ובשמחה? אם כבר מנקים – אפשר להפוך את החוויה למקרבת ולשמחה.
• במה אתם זקוקים לעזרה אחד מהשני, ואלו דברים אתם מעדיפים לנקות לבד? לפעמים ניקוי בשניים יכול לעזור מאוד, ולפעמים רק להפריע ולהאט את הקצב.
מוזמנים כמובן להוסיף גם שאלות מעצמכם.
3. ראייה מערכתית – אם נסתכל על גוף האדם נראה שיש הבדל בין האיברים השונים ולכל איבר יש את התפקיד שלו. לא דומה התפקיד הידיים לתפקיד הרגליים, המוח או הלב. האם אי פעם ראית שהיד אומרת ללב: "היי חביבי, שים לב שאתה עושה את התפקיד שלך כמו שצריך"? ברור שלא. היד לא מתרכזת בתפקיד של הלב, היא מרוכזת בעצמה ובלעשות את התפקיד שלה על הצד הטוב ביותר. לפעמים בני זוג שוכחים שהם מערכת שלמה ולכל אחד מהם יש את התפקיד שלו. יכול להיות שבעלך לא אוהב לנקות את הבית אבל בהחלט יכול לקחת על עצמו תפקידים אחרים. במקום להיכנס להתחשבנות מה כל אחד עשה, היי מרוכזת בעשייה מדויקת לכוחות שלך. אין מצווה להיות קורבן פסח.
4. עם יד על הלב – מי את מרגישה שבאמת אחראי לניקיונות לפסח? את או בעלך? רגע לפני שאת מבקשת ממנו שיהיה שותף – האם את מוכנה באמת לתת לו את ההזדמנות הזו? האם את מוכנה באמת לסמוך עליו ולשמוח בו, גם אם הוא לא מנקה בדיוק בדיוק כמו שאת רוצה? ■

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

״מילדים ועד לשר גדול בישראל – החיבה הייתה אותה חיבה״

בליל יום שני האחרון, נר שמיני של חנוכה, ניצחו אראלים…
את המציאות הזאת צריך לשנות

את המציאות הזאת צריך לשנות

ההסכמים הקואליציוניים הולכים ונסגרים, והממשלה צפויה לקום בעוד פחות משבועיים,…
"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

"איפה כל הקצינים שישנים על האף?!"

בהילולת ל"ג בעומר בקבר רבי שמעון בר יוחאי בהר מירון…
״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

״המוגבלות לא הייתה מגבלה״

אמנון ודניאלה וייס הם זוג מוכר – בשומרון בפרט וברחבי…
נשות החיל

נשות החיל

כולנו נחשפנו לתמונת ׳נשות הקואליציה׳, שזכתה לפרסום רב בשל העובדה…
ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

ניפוח מלאכותי של 1.5 מיליון

לרוב, את יהודה ושומרון אנחנו מזכירים בעניין תשתיות לקויות או…
הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

הגשמת חלום: משלחת ישראלית מיוחדת למונדיאל 2022

ברחבי העולם וגם כאן בישראל נרשמת התרגשות רבה לקראת מונדיאל…
״רבותיי, יש פה הפקרות״

״רבותיי, יש פה הפקרות״

במוצאי השבת האחרונה אירע פיגוע קשה בחברון שבו נרצח יהודי…
הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

הכסף מועבר בשיטות מאוד מתוחכמות לעזה

״אללה אסלאם״, ״איום דאעש״, ״היג’רה״, "דאעש: הדור הבא", "וידויים מדאע"ש",…
חלב פרווה אמיתי

חלב פרווה אמיתי

תעשיית המזון בעולם עומדת להשתנות בשנים הקרובות. זו לא שאלה…
אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

אמת מה נהדר שחלק מחוכמתו ליראיו

הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא זצ״ל, המוכר כ׳רב אברום׳, העמיד…
"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

"אולי צריך להעריך דתיים-מבית יותר מחוזרים בתשובה"

״הפעם הראשונה שבה שמרתי את יום כיפור וצמתי הייתה בגיל…
גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

גם לסיום קשה יש התחלה חדשה

לקראת ראש השנה אנשים נוהגים לקבל על עצמם החלטות טובות,…
שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

שגרירת ישראל האחרונה שפגשה את המלכה

הממלכה המאוחדת של בריטניה הרכינה ראשה בשבוע שעבר, עת נודע…