השבוע נפתח חודש אדר, אשר חופף השנה את חודש הרמדאן המוסלמי. כידוע, לוח השנה המוסלמי הוא לוח ירחי ללא עיבור חודשים ושנים. לכן, בכל פעם שבלוח העברי יש שנה מעוברת, נסוג חודש הרמדאן חודש ירחי אחד ביחס ללוח העברי, כי המוסלמים לא מעברים את השנה. אחת לשלושים שנה לערך, מתווספת שנת היג'רה אחת לספירת השנים המוסלמית אל מול הספירה היהודית או הנוצרית, וחודש הרמדאן חוזר למקומו.
בתרבות הפרוגרס, אשר למרבה הצער כבשה את כלל מנגנוני הביטחון, הפקידות, מערכת המשפט ומערכת החינוך, האיסלאם מוצג כ"דת האהבה והשלום", וגם חודש הרמדאן זוכה, אצל מאמיני דת הפרוגרס, לשלל שבחים, שכל קשר בינם לבין המציאות הוא פרי דמיונם.
בכתבה באתר התאגיד כאן, הוטחה ביקורת באנשים הרואים ברמדאן חודש ממנו יש להיזהר. בכתבה הזאת הוגדר החודש הזה כ"חודש של צום. החודש הכי קדוש בשנה המוסלמית. מטרת הצום היא כפרה על חטאים, התקרבות לדת והתבוננות פנימית".
מושגים דתיים המקובלים בתרבות היהודית, ולהבדיל בתרבות הנוצרית, אינם בהכרח בעלי מקבילה באיסלאם. למשל, באיסלאם אין כלל מושג של תשובה או כפרה. כל חוטא חייב לבוא על עונשו, גם לאחר עשרות שנים. זהו הרקע לתופעת הרציחות על כבוד המשפחה, שכן מי שפגעה בכבוד (ואפילו אם רק לבשה מכנסיים, או שוחחה עם גבר) – דינה מוות, ושום פעולה או חרטה מצדה לא תוכל למלט אותה מגזר הדין.
לכן, גם כאשר מדובר על "התקרבות לדת והתבוננות פנימית", משמעות הדבר היא ביקורת על כך שהמאמין לא נקט די צעדים למימוש האמונה בפועל, כגון ג'יהאד.
סיסמאות נבובות אינן יכולות לכסות על עובדות. בכל שנה, בימי הרמאדאן, קיימת עליה אקספוננציאלית במספר פיגועי הטרור, וגם בעבירות שנאה ופגיעה באתרי דת יהודיים, נוצריים או אתרים של דתות אחרות. בשל נדידת חודש הרמדאן, ברי כי הדבר אינו קשור לתקופה כלשהי בשנה; ולאור כך, שהמדובר בתופעה עולמית – אין לכך קשר לסכסוך הערבי הישראלי או ל"כיבוש". הכל נובע מסיבה אחת ויחידה – האמונה המוסלמית.
בחודש רמדאן הקודם, אירעו 27 פיגועים באזור יהודה ושומרון; נעצרו 401 מבוקשים; חוסלו 13 מחבלים; הוחרמו 105 נשקים.
ומה הצעדים שנוקטת מערכת הביטחון כדי לקדם סכנה חמורה זו? גופי הביטחון עדיין שקועים עמוק בתוך הקונספציה השגויה, לפיה טרור קשור לדיכוי או לייאוש. לכן, הוחלט על שורת "הקלות" לכבוד חודש הרמדאן, לרבות פתיחת מחסומים, מתן היתרים, ועוד.
ההיפך הוא הנכון: טרור מונע מתקווה לפיה בטווח הרחוק ניתן יהיה לקעקע את יסודות המדינה ולהשמיד אותה. דווקא יד קשה היא המונעת טרור.
הגיעה העת להפסיק את ההתרפסות אל מול דת האיסלאם. כל תיקון מתחיל בהכרת הבעיה, ולכן יש להפסיק לטאטא הבעיות מתחת לשטיח ולהעלות על פני השטח את מאפייניה של דת זו ואת המצווה האמיתית של חודש הרמדאן – מצוות הג'יהאד. יש לבקר את ערביי ארץ ישראל על הפיכת חודש זה לחודש טרור, ולהחמיר באופן ניכר את ההגבלות המוטלות עליהם. כל הגישה של מתן הקלות והימנעות מעימות בכל מחיר – חייבת לעבור מהעולם.
גם לגבי התפילות במסגד אלאקצא, יש להכריז כי כל פיגוע טרור יגרור סגירה מלאה של ההר לערבים, ביטול היתרים והגבלות רבות ושונות, לפחות על המשפחה המורחבת או היישוב ממנו יצא המפגע.
חודש הרמדאן מהווה גם כר פורה להסתה חמורה נגד מדינת ישראל ונגד העם היהודי, הן מבית והן מחוץ. במדינות האיסלאם, לרבות כאלה החתומות עמנו על "הסכמי שלום", כגון מצרים, משודרות סדרות עם מוטיבים אנטישמיים מהסוג הבוטה ביותר, כגון יהודים החוטפים ילדים ומכינים מהם מצות, וכיו"ב. מבית, במסגדים מחשמעים דברי הסתה, חלקם מפי אימאמים המקבלים שכר ממשרד הדתות כעובדי מדינה. גם העיריות והמועצות ביישובים הערבים מקיימות בחודש זה אירועי דת, אליהם מוזמנים גורמים איסלאמיסטיים קיצוניים. כך, רק השבוע הזמין ראש עיריית רהט, טלאל אלקרינאוי, את ד"ר משהור פואז, אחד מבכירי התנועה האיסלאמית בישראל, המזוהה עם האחים המוסלמים. כל הפעולות הללו עברו, עד היום, בשקט, גם זאת כחלק הקונספציה המוטעה.
למדינת ישראל מנופים חזקים מול מדינות ערב הסובבות אותה. בין היתר, מספקת היא להם מים ואנרגיה. אין כל סיבה מדוע אספקה זו תמשיך כסדרה אל מול שידור סדרות מסוג זה, ואפשר בהחלט לדרוש הורדתן מהמסכים ומהרשתות.
ומבית – כל מורה, אימאם או מרצה שיסית נגד המדינה או נגד יהודים – יפוטר ויאבד את זכויותיו. כל ראש רשות מקומית שיזמין גורם מסוג זה להרצות – ייאבד את משרתו ותמונה ועדה קרואה. הדברים אפשריים, בסך הכל צריך אומץ לקבל את ההחלטות הנכונות.
אם תחדל מדינת ישראל מהתרפסותה הבלתי מובנת ותחל לפעול ביד נחושה, יש סיכוי לצמצום קורבנות חודש הרמא-דם בשנה הקרובה ובשנים שלאחר מכן. ■
