השר לביטחון פנים, איתמר בן גביר, חויב על ידי בג"ץ להעביר מינויי בכירים במשטרה לאישור היועצת המשפטית לממשלה, ולאחר הדיון האחרון בעתירה להדחתו – גם לאישור סגן נשיא בית המשפט העליון השופט נועם סולברג, וזאת, כפי שהתבטאו שופטי בג"ץ, כדי למנוע "פוליטיזציה" בארגון.
ראשי אגפים בשב"כ, וכן היועץ המשפטי של ארגון השב"כ, מתנגדים להחלטות ראש השב"כ דוד זיני, גם זאת בשל "פוליטיזציה" העלולה לחדור לארגון, לשיטתם.
בשנים האחרונות מנע הממסד המשפטי את מינוי נציב שירות המדינה, גם זאת מחשש ל"פוליטיזציה".
מהי "פוליטיזציה"; והאם היא בהכרח תופעה שלילית?
בנוגע למונח – למעשה, הוא חסר משמעות. אין בנמצא מינוי או החלטה כלשהי, שאינם פוליטיים. בכל מערכת – בצבא, במשטרה, בארגוני הביטחון החשאיים, במערכת המשפט, בשירות המדינה, וגם בכל מפעל או חברה – ישנה פוליטיקה ארגונית. ההחלטות לעולם אינן מתקבלות באופן ניטרלי ומנותק מכל רגש או יחס אישי.
ככל שהמערכת המדוברת היא בעלת משקל גדול יותר בחיים הציבוריים, וככל שהמינוי הוא בכיר יותר, גם הספרה הפוליטית הופכת רחבה יותר. בהחלטות בתחום מינויי בכירים במערכות הביטחון, בשירות הציבורי או במערכת המשפט; או החלטות שהן בעלות השפעה פוטנציאלית על כלל הציבור – הפוליטיזציה היא במעגל הרחב ביותר.
אז מה הבעיה בכך?
מה שנקרא אצל שופטי בית המשפט העליון ואצל היועצת המשפטית לממשלה "פוליטיזציה" – אינו אלא הגשמת רצון כלל הציבור, שמינה את נבחריו בהתאם לתפישת עולמם.
הביטו וראו: הטיעון בדבר "פוליטיזציה" לעולם יבוא מכיוון אחד. כאשר ראש ממשלה בממשלת מעבר מוסר, ללא תמורה, שטחי מולדת במים הטריטוריאליים לארגון טרור, זו אינה פוליטיזציה. כאשר ראש ממשלה מאותו הצד מחלק מיליארדים של כספי ציבור למגזר הערבי – זוהי החלטה נהדרת. היא בוודאי אינה פוליטית ואינה מכוונת להביא את המגזר לתמוך בו; אבל מעט מעט כספי ציבור, בהיקפים זניחים, שאינם מגיעים לתקציב מוסדות תרבות כמו "הבימה" או הקרן לקולנוע, למתיישבי יו"ש – זוהי החלטה נוראה הנגועה ב"פוליטיזציה".
לשלוח צבא, משטרה ושב"כ נגד מתיישבי יו"ש החלוצים, שאינם פוגעים באיש – זו כמובן מטרה ראויה. להפעיל את אותם ארגוני ביטחון נגד ארגוני פשיעה אמיתיים בחברה הערבית – היא החלטה נגועה ותיפסל על ידי הפקידות המשפטית.
אמור מעתה: החלטה התואמת את דעתם היא ניטרלית ואובייקטיבית, והחלטה התואמת דעה אחרת היא פוליטית.
הדמוגרפיה הישראלית הביאה לכך שמי שנבחר בבחירות הוא לרוב המחנה הלאומי, המייצג את "ישראל השניה". ממסד זה היה לצנינים בעיני "ישראל הראשונה", מי שמכונים, בספרו של ד"ר גדי טאוב, כ"ניידים", כלומר גלובליסטים שאינם רואים עצמם קשורים לעמם ולמולדתם.
מה עושה המחנה שמרגיש שהוא מאבד את השלטון? מייצר תודעה כוזבת, ובאמצעותה הוא משיג יכולת התערבות וביטול של מינויים ושל החלטות.
איך הצליחו למכור לנו שפוליטיזציה זה רע? מבלי ששמנו לב, הצליחו הממסד המשפטי והפקידותי במדינת ישראל ליצור תודעה כוזבת, לפיה נבחרי הציבור הם אנשים ברמה נמוכה ואף נגועים בשחיתות; ההחלטות המתקבלות על ידם – הן בנוגע למינויים והן בנוגע לפעולות מדיניות ומנהליות – הן תמיד נגועות ב"פוליטיזציה", או משיקולים זרים, ולכל הפחות – טיפשיות. זאת, לעומת הממסד הפקידותי, שהוא "מקצועי" ו"נייטרלי".
הקטנתו והגחכתו של הממסד הפוליטי נעשתה תוך התקפה רב מימדית: באמצעים תרבותיים, כגון סדרות וסרטים, בהם נבחרי הציבור תמיד מושחתים; באמצעות מערכת המשפו, ע"י יצירת סדרה אינסופית של חקירות ומשפטים, אשר יצרו תודעה מתמשכת של שחיתות בלתי פוסקת; ואפילו על ידי הפצת בדיחות.
בהתאם לכך, הפכו כל מינוי, וכל החלטה מנהלית, המתקבלות על ידי הדרג הפוליטי, כחשודים מראש בכך, שאינם ענייניים ולא נעשו בניקיון כפיים.
לתודעה זו אין כל אחיזה במציאות. תפיסותיו של המחנה הלאומי הוכחו, פעם אחר פעם, כאמיתיות ומשקפות את המציאות, לעומת תפיסתם של הפקידים שאינם נבחרים, שכשלה פעם אחר פעם.
כמה חוצפה יש לארגון השב"כ, שנכשל כמעט בכל משימותיו בעשורים האחרונים, להדליף נגד החלטותיו של ראש השב"כ החדש, שעד כה צדק בכל החלטותיו? כמה חוצפה יש לממסד המשפטי, שהלכה למעשה סירס כל אפשרות לתגובה צבאית, לטעון נגד החלטותיו של השר לביטחון לאומי, שאם היה יכול להתמנות ולפעול קודם לכן – היה נשק אישי בידי רבים מהתושבים בעוטף עזה; כיתות הכוננות היו מחומשות; המשמר הלאומי היה פועל; ורוב הסיכויים שפעולת חמאס היתה נקטעת באיבה.
התודעה הכוזבת שנוצרה בציבור בנוגע לאפסותם של נבחרי הציבור, מעבר לכך שאינה עומדת במבחן המציאות, גם איננה דמוקרטית בעליל. היא מסרסת את רצון הבוחר.
נבחר ציבור אינו בהכרח אדם מושחת, טיפש או עצל, כמו שמנסים להציגו, והפקיד ה"מקצועי" אינו בהכרח טוב ממנו. חברי כנסת ונבחרי ציבור אחרים אינם מושחתים יותר מפקידים, מקציני צבא או מאנשי מערכת המשפט. בכל מערכת ישנם אנשים טובים וערכיים וישנם גם כאלה בעייתיים. ולפעמים אפילו מדובר באותו אדם, בתקופות שונות או בפעילותו בתחומים שונים.
אם כבר, אצל נבחרי הציבור הסיכוי לשחיתות ציבורית הוא קטן יותר, משתי סיבות: בניגוד לפקידים, הם ניתנים להחלפה בקלות, והם פועלים תחת אור הזרקורים, בעוד שפקידים רבים, בכירים במערכת הביטחון וגם במערכת המשפט, אינם מוכרים לציבור ופועלים באפלה הביורוקרטית.
בארצות הברית של אמריקה, אין כל משמעות שלילית להחלטה המתקבלת מסיבות פוליטיות ואף אידיאולגיות. שם ברור, כי נבחרי הציבור עליונים על כל פקיד, באפשרותם לפטרו או להחליפו ללא צורך בסיבה כלשהי. כל שלטון נבחר מחליף, על דרך השגרה, את כל הפקידות הבכירה, לרבות מפקדי הצבא, לרבות התובע הכללי – שהוא עצמו שר בממשלה, ועוד. האם ארצות הברית אינה דמוקרטית?
הציבור מינה את נבחריו, ומערכות הפקידות, המשפט והביטחון נדרשות להגשים את היעדים אליהם חותר הציבור, יעדים המתווכים כלפיהם באמצעות אותם נבחרים. ■
