01
סעודת לויתן לצדיקים
השבת הירושלמית הייתה גשומה וקרירה. אך לא מקובל עלי לכנות שבת כ׳קרירה׳… שבת עבורי היא תמיד חמה ומחבקת… ובעיקר בכותל.
בדרכי לכותל נזכרתי בסיפורי גבורה שסיפרה לי אמי ע״ה, על מסירות הנפש של נשים יהודיות בתקופת השואה, ונשים שגורשו לסיביר שברוסיה הקומוניסטית. הן סיכנו את עצמן בסכנת מוות ויצאו לטבול בנהר החשוך והמכוסה בשכבת קרח עבה, בקור מקפיא עצמות במינוס 50 מעלות!
מזג האוויר בירושלים רחוק מלהזכיר את הקור הסיבירי. אבל ראוייה להערצה היא תכלית הכוסף ומסירות הנפש של שוחרי הכותל, הצועדים בשבת כברת דרך של כשעה וחצי לכל כיוון מקריית משה, מרמות או מפסגת זאב, בגשם סוחף, מדלגים בין השלוליות ובין הטיפות, רק כדי לזכות ולהתפלל במניין הקבוע מול מקום קודש הקודשים.
הרב עזריאל לויתן הוא אחד הצועדים לכותל בכל שבת וחג, כשעה לכל כיוון. הוא מתפלל לצידי עם בניו במניין הרובע הוותיק, שמתחיל בשבת ב-7 בבוקר. בשחרית או במוסף אנו זוכים בנועם קולו עת יעבור לפני התיבה. הוא מזכה אותנו בתפילותיו עוד מהימים בהם התגורר עם הוריו ברובע היהודי, בו נולד.
בשבוע שעבר זכיתי להשתתף יחד עם רוב מתפללי המניין, וגם עם חברי המניינים הסמוכים, בחתונת בנם הצעיר של הזוג לויתן. השמחה הייתה עצומה. מתפללי הכותל שמחו להיפגש בנסיבות השמחות ורקדו יד ביד עד השעות הקטנות של הלילה.
נצפה בקהל גם יקירי, חה״כ שמחה רוטמן, שקיבל ממני מילות חיזוק ועידוד. ולצידו ד״ר פרי נוסן ורעייתו אוולין המדהימים, ממארגני המניין המקביל לנו, המתנהל בנוסח ספרד ומתחיל גם הוא בשעה 7. חברי המניין הזה טוענים נגדנו שאנו ממהרים מדי בתפילה ומסיימים אותה בשעה שמונה וחצי בדיוק… זאת כדי לפנות את הרחבה למנינים הבאים.
פגשתי שם גם את הקורא בתורה הקבוע שלנו, ר׳ יעקב גולדשטיין, וגם את הגבאי הראשי שלנו, הגאון הרב ידידיה פרנקל. לידי ישבו ידידינו המופלאים חכם שמעון כהן ורעייתו רבקה, הגננת הוותיקה ביותר בירושלים. שמחתי לפגוש גם את פרופ׳ שולמית אליצור, חוקרת הפיוט העברי, ובעלה ד״ר בנימין אליצור, מומחה לתלמוד ולפילולוגיה. פגשתי גם את החזן ר׳ בנימין שפירא, בנו של הדיין הגאון רבי אליעזר שפירא, אחיינו של הגאון הרב אברהם אלקנה כהנא שפירא, זצ״ל. ועוד. לרגע חשתי שהכותל בא לשמח גם את החתן והכלה וגם את כל המשפחה המסורה לו.
02
ידו של אורי
ר׳ אורי לופוליאנסקי זצ״ל נולד בחיפה. הוא למד בישיבת ׳תורה אור׳ בירושלים שם התחבב על מורו ורבו, ראש הישיבה, רבי חיים פנחס שיינברג זצ״ל. ולאחר מכן למד בישיבת הנגב בנתיבות.
לאחר נישואיו עם רעייתו מיכל שתחי׳ לבית שטרן, קבע את מקום מגוריו בירושלים כשהוא ממשיך לשקוד על תלמודו. אורי התבלט ביחס של בין אדם לחבירו, באהבת התורה באהבת ישראל ובאהבת ארץ ישראל. כל מחשבותיו היו מרוכזות בשאלה כיצד אפשר לעזור לזולת.
כבר בצעירותו, הרב ש״ך והגרי״ש אלישיב זצ״ל סמכו עליו והפקידו בידיו ענייני ציבור רבים. והוא התנדב לכל דבר שבחסד.
בשנת תשל״ו הקים את ״יד שרה״, אחרי שהיה צריך לשאול ציוד רפואי עבור בנו הקטן, והוא נוכח בקושי הלוגיסטי.
הוא החליט לאפשר לכל יהודי לשאול בקלות מכשירים רפואיים. המפעל התחיל את דרכו כגמ״ח בחדר קטן בביתו. המכשיר הראשון שהוצע להשאלה בגמ"ח היה מכשיר אדים. בעקבות הביקוש הרב גדל הארגון והתרחב והפך לרשת הגדולה שאנחנו מכירים היום.
הארגון נקרא על שם סבתו, שרה הי״ד. יד שרה הפכה למפעל חסד ענק, עם מאות סניפים בכל רחבי הארץ, המסייע לרבבות פצועים חיילים וחולים. כיום המשרדים הראשיים ממוקמים בבניין מרשים בסמוך למרכז הרפואי ׳שערי צדק׳. ב׳יד שרה׳ תמצאו סיוע בתחומים רבים – החל מבדיקות ועזרה ראשונה בשעות שבהן קופת החולים סגורה, ועד השאלה והדרכה בשימוש במכשירים רפואיים ביתיים מצילי חיים.
בשנים האחרונות אורי פעל לייצר מכשירים רפואיים המיועדים לאשפוז ביתי.
גם במשך השנים בהן כיהן כראש העיר ירושלים, למרות עיסוקיו הרבים, שמר על שעות לימוד תורה מידי יום. שמעתי אותו אומר כי הלימוד נותן לו את הכוח לעמוד בכל האתגרים.
את אורי הכרתי בתל אביב, כשבא להתארח לעיתים תכופות בבית הורי רעייתו, משפחת שטרן ברחוב ארנון. יחד חלקנו את סעודות החג בסוכה של בית הכנסת שמול בית הורי. חותנו היה הגבאי המייסד בבית הכנסת שלנו שהחליף את בית כנסת ׳האצ״ל׳ של מנחם בגין בשכונת מחלול על חוף הים. כשבנו את בתי המלון, הרסה העירייה את בית כנסת האצ״ל, ובלחצי משפחת שטרן העבירה את המניין בראשות הרב דיכובסקי האגדי, למבנה קטן, עם גג רעפים אדום, בפינת הרחובות ארנון והכרם. אורי למד איתי שם דפי גמרא ועודד אותי להמשיך וללמוד תורה אחרי השחרור מהשירות הצבאי. הייתה לו חכמת חיים מופלאה. חיוך תמידי ולב זהב. איש עם ענווה אמיתית שדיבר תמיד ׳בגובה העינים׳, בצורה מעוררת קירבה. מעולם לא התנהג בהתנשאות והאיר פנים לכל אדם. החיוך האופייני לא מש מפניו גם כשעבר טיפולים קשים.
גם כשכיהן כראש עיר מעולם לא החזיק טובה לעצמו ולא גאה ליבו.
אורי היה קשור בלב ובנפש לרב שלמה זלמן אויערבאך זצ״ל. הוא התייעץ איתו לעיתים קרובות.
לקראת חג הסוכות האחרון העניק ר׳ אורי ראיון, שבדיעבד התברר שהיה זה הראיון האחרון שלו. הוא סיפר על פגישות חשובות של הרב שך זצ״ל עם הגרי״ש אלישיב זצ״ל שהתקיימו דווקא בין כותלי ׳יד שרה׳, ששכן באותם ימים בקרון הרכבת המפורסם ברחוב הנביאים בירושלים.
בחודשים האחרונים השתפר מעט מצבו אך בשבועות האחרונים חלה בדלקת ריאות ומצבו החמיר מאד.
אורי הותיר אחריו את רעייתו מיכל, לבית שטרן, (מרחוב ארנון בתל אביב), שעמדה לימינו כל ימיו במסירות. בניו ובנותיו, נכדיו ונכדותיו שיחי׳ ממשיכים במפעלות החסד של ראש המשפחה, יהי זכרו ברוך.
בנו, רבי יצחק לופוליאנסקי, שיחי׳, הוא ראש ישיבת ׳נחלת יאיר׳ ביישוב מיצד.
03
יוסף יהודה עליכם ככם אלף פעמים
ביום שישי שעבר זכיתי להשתתף יחד עם אליהו הנביא בברית קודש שמחה ומרגשת עד דמעות.
לפני כתשעה חודשים, בכ״א אייר תשפ״ה, נהרג גיבור ישראל, לוחם הנדסה קרבית, סמל יוסף יהודה חיראק, בן 22, במבצע ׳מרכבות גדעון׳ בעזה.
יום לפני שיוסף יהודה נהרג התקשרה אליו רעייתו, אמונה שתחי׳, והודיעה לו בשמחה עצומה שהיא בהריון. למחרת הגיעה הבשורה המרה מכל, יוסף יהודה נהרג.
אביו של יוסף, הרב פרץ חיראק, לא רק לומד ומלמד תורה יום וליל, אלא הוא גם הגבאי של מניין ותיקין גדול וותיק בכותל, בנוסח התימנים.
בתחילת שירותו הצבאי, יוסף יהודה כתב ביומנו, בכתב קטן ומסודר תפילה מרגשת ועמוקה, שמקיפה ונוגעת בכל אורחות חייו. התפילה משקפת רגישות מופלאה, אמונה גדולה, קירבת ה׳, ענווה ללא גבול, אהבת כל יהודי, אהבת תורה עילאית, עין טובה, שאיפות לגדול בתורה, ביראה ובמידות. תפילה בה הוא מבקש ׳לעשות קידוש השם בעולם׳…
בברית השתתפו מאות אורחים שחלקם אף לא זכה להכיר את יוסף, אך שמעו בהערצה על תפילתו המדהימה שנמצאה ביומנו ועל גבורתו וחיוכו התמידי.
משפחת יהודה ורבקה אליהו, הוריה של אמונה חיראק, עומדים כל העת כצוק איתן ומחזקים את בתם המופלאה אמונה, בכל ימי האבל, ההריון והשמחה.
סבא וסבתא, משפחת פרץ וחנה חיראק מעיר דוד, מלווים גם הם את הכלה האהובה. המשפחה הדפיסה אלפי גלויות עם התפילה המרגשת של יוסף יהודה. אני נושא את הגלויות תמיד בכיסי, מחלק מהן לכל דורש וקורא בה שוב ושוב את התפילה של יוסף.
קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה את כל המשתתפים בברית בנם של אמונה ויוסף יהודה.
השם המיוחד שניתן לבן היקר הוא מבשר טוב.
מבשר טוב אמנם לא יזכה לראות את אביו, אבל הוא יגדל וישמע מאמונה ומכל המשפחה והחברים על המורשת התורנית והאמונית שהשאיר לו אביו העניו והגיבור.
מאות רבות של מעריצים רקדו ארוכות בשמחת הברית, לפני הסעודה ואחריה, עם המשפחה המיוחדת הזו, באירוע הבלתי נתפס הזה. עין לא נותרה שם יבשה, אך במקום לפרוץ בבכי, פרצו בריקודים. בכי של שמחה על הנס שבזכותו ישאר בעולמנו זיכרון חי ומרומם לגדולתו של יוסף יהודה, בכי של שמחה בשמחתם של המשפחה הגדולה, בכי של השתתפות בשמחת אליהו הנביא ועם ישראל ובכי של געגוע וצער על אובדן עצום של גיבור ישראל. בכי של תודה על הניסים הגלויים שה׳ מראה לנו בימים אלו. ועוד יראה לנו בהמשך…
דמים בדמים נגעו. דם הברית נוגע בדם הקדושים. קדושי עליון שאין כל בריה יכולה לעמוד במחיצתם. ואומר לך בדמיך חיי ואומר לך בדמיך חיי.
עיינתי שוב ושוב בגלוייה הקטנה המקפלת בתוכה את תפילתו הגדולה של יוסף יהודה ז״ל: ׳תן לי כח להיות בשמחה תמיד׳…
רקדתי בהתרגשות באולם בו נערכה הברית, והתפללתי שנהיה ראויים לקורבנות שהקריבו עבורנו הלוחמים הגיבורים, האלמנות, הבנים והבנות הרכים, ההורים, האחים, הסבים והסבתות וכל בני משפחות הגיבורים.
שבת שלום
של של זכור את אשר עשה לך העריץ… שבת שמחה במיגור משטרו של המן הרשע. המשך ניצחון, בע״ה, ללוחמינו בלבנון ובעזה. המשך שמחות רבות בבתיהן של המשפחות השכולות. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות ופצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
