תיאורים רבים שמעתי מזקני הדור על תפילותיהם של הרב קוק ושל הרב חרל״פ, אבל אין להן הקלטות, ומהתיאורים אפשר רק לדמיין כיצד זה נשמע. הדימיון שלי לגבי תפילתם הוא מהימים שבהם למדתי בישיבת הכותל והייתי מתפלל הרבה פעמים בכותל במנין של הרב יוסף לייב זוסמן, תלמיד הרב חרל״פ, שבילדותו עוד הספיק ללמוד גם אצל הרב קוק. תפילתו היתה בקול רם, במנגינה קבועה, תפילה איטית ביותר, כמונה מעות יקרות מאד. הדגיש כל מילה ונתן לה משמעות. ספירת העומר התארכה במיוחד, לרוב נוכחתי רק בתחילת ההקדמות… בכל יום, מאז מלחמת ששת הימים, היה מגיע לכותל, אע״פ שהתגורר במרכז העיר.
במכתב לרב נריה מספר הרב זוסמן, ששמע מפנחס רקובסקי שהכיר זקן בן 115 שהיה הולך ללא מקל, וכששאלוהו במה זכה להאריך ימים בבריאות השיב שהיה מארח תלמידי חכמים בביתו, וכמה פעמים אירח את הרב קוק. פעם נכנס לבקש ממנו ברכה, והרב השיב שאינו יודע אם יכול לברך כתלמיד חכם, אבל הוא יכול לברכו בתור כהן, ובירכו שיאריך ימים, והוסיף שגם יזכה לראות בנחמה. “אני איני יודע אם אזכה לכך אבל אתה כן” אמר הרב. והוסיף הרב זוסמן שהאיש האריך ימים ונפטר אחרי מלחמת ששת הימים. דומני שכמה מגדולי ישראל הרגישו מראש בפוטנציאל הגאולה של ימי מלחמת ששת הימים. מן המפורסמות -נאום הרב צב״י קוק, אבל אביא בע״ה בעתיד כמה דוגמאות נוספות.
מהרב חיים ליפשיץ שמעתי פעם על גדלותו של המקובל שהיה מכונה “הסנדלר” [היה מוערך מאד ע״י הרב קוק וע״י החזו״א]. בין היתר תיארו כבעל ייסורים גדולים. מה היו ייסוריו? בביתו ישבו שלושה מבניו שלא הלכו בדרך התורה. הוא אהבם אהבה גמורה, לא אמר להם דבר, ורק סבל ייסוריו אלה בליבו. בהקדמה של הרב חיים לספרו הנפלא על ספר יונה (‘קיום ויעוד’) הוא מספר שכשנפטר הסנדלר [בשמחת תורה תשכ״ז], הותיר אחריו מכתב נחמה, אבל ביקש שיפתחוהו רק אחרי פסח, ובו חזה את ניסי מלחמת ששת הימים. ■
meirdorfman@gmail.com
