01
חצי מיליון חלוצים
שבת חורפית פקדה את ירושלים. גשמי ברכה, ערפל, עננים ושלוליות. ואולם אנו קיבלנו הזמנה מיוחדת להשתתף בחגיגות היובל לעפרה, הישוב היהודי הראשון שהוקם במזרח בנימין, ביום ט׳ באייר תשל״ה, שנה וחצי לאחר מלחמת יום הכיפורים. עפרה נוסדה על ידי חלוצי גוש אמונים ובהמשך לוותה על ידי תנועת ׳אמנה׳.
ביום שישי ארזנו את מטלטלינו ויצאנו להתארח כיד המלך בבית ילדינו ונכדינו ביישוב עפרה שבבנימין.
הנסיעה הקצרה מביתנו שבירושלים לישוב היפה והירוק, ארכה עבורנו כ-30 דקות של דרך נעימה, שקטה ויפה והפעם אפילו ללא פקקים.
תפילת קבלת שבת הייתה חגיגית ומלאת הוד. בית הכנסת המרכזי היה גדוש באורחים נרגשים.
בסקירה חפוזה על 5 הדורות של הנוכחים, הצטיירה בעיני רוחי ההיסטוריה של ההתיישבות היהודית החדשה בארץ התנ״ך.
פגשתי את חברי גרעין שילה, ממייסדי היישוב, שהוקם תוך הקמת הגדר שבנתה המדינה בהר בעל חצור.
רוב מייסדי היישוב היו חברי גוש אמונים. ביניהם אפשר להזכיר כמה שמות ידועים כמו יהודה וחיה עציון, אורי ז״ל ויעל אליצור, פנחס ואסתרק׳ה ולרשטיין, האחים מאיר ויוסי אינדור, דוד ואיילה קפאח, שמואל ותמר אופן (ע״ה), יורם ואילה רסיסטל, איצ׳ה ומלכה מאיר, ולאחר מכן הצטרפו גם אנשים ידועים נוספים כמו הרב יואל ואסתר בן נון, זבולון ונעמי בונה, יצחק וורדה נוביק, דן ומלכה תור, ישראל ושרה הראל, פרופ׳ יואל ומתי אליצור, אלחנן גלט, ועוד. בין מייסדי הישוב היו גם אנשים שלא התגורר בו כמו השר לשעבר אורי אריאל, הרב יוסי ארציאל, ועוד.
נזכרתי באותם ימים ראשונים שבהם חברי הגרעין המייסד התמקמו בבתי מחנה צבא ירדני נטוש, והעניקו לו את השם עפרה, על שם העיר המקראית עפרה ששכנה לא רחוק משם. היתה זו דניאלה וייס הצעירה והשובבה שכתבה בכתב יפה וגדול את ארבע האותיות ע׳ פ׳ ר׳ ה׳ על הקיר החיצוני של ארבעה מבנים ירדנים סמוכים בישוב החדש. אל הישוב הגיע אז גרעין של משפחות צעירות מירושלים, מרמת גן, מפתח תקוה ומכל הארץ. חלקם התפרסמו לימים כמנהיגים בולטים וכאנשי תקשורת.
גם רווקים ומתנדבים רבים הגיעו אז אל הישוב החלוצי. האנשים האלה כתבו בגופם את ההיסטוריה.
במהלך השבת בלטו בהעדרם הרב דני שילה, יעקב כ״ץ – כ״צלה, זאב חבר – זמביש ועוד. דניאלה וייס ובעלה, היו מהמתנחלים הראשונים בבסיס הירדני שהפך להיות יישוב ירוק ופורח עם מערכת חינוך מדהימה ותושבים חמים, ערכיים בעלי כוח נתינה ונשמה יתרה. חסרו לי מאוד ׳מלאכי השלום׳, ע״ה, מקימי גוש אמונים – הרב חנן פורת, אורי אליצור, הרב יהודה חזני, הרב משה לוינגר, הרב חיים דרוקמן, הרב ולדמן ועוד.
המפגשים בשבת המדהימה היו מלאי סיפורים וזכרונות. כולם דיברו על כך שבאותן שנים איש לא חלם שיגורו ביו״ש יותר מחצי מיליון יהודים יקרים… והיד עוד נטויה חזק. זהו חלום ציוני שהולך ומתגשם בענק.
02
הפטריוטים ועמית סגל
על הבמה באודיטוריום של האולפנה בעפרה עלו האלופים, חברי תוכנית ׳הפטריוטים׳ מערוץ 14 חביבי הקהל: ינון מגל, יותם זמרי, איתמר פליישמן ולצידם נועם פתחי מערוץ גלי ישראל ואורלי גולדקלנג מעיתון מקור ראשון.
אט אט התבהרה לי התמונה הרחבה: עפרה הייתה ׳ערש התקשורת הימנית׳. ישראל הראל, מראשוני המתיישבים הקים כאן לפני עשרות שנים את מגזין הימין המפורסם – ׳נקודה׳. חגי סגל היה במשך שנים רבות עורך מקור ראשון, בנו, עמית סגל מככב כיום כפרשן בכיר בערוץ 12, נבו כץ, כשהיה תושב עפרה זכינו בו כעורך בגילוי דעת, אורלי גולדקלנג עורכת בכירה במקור ראשון, וסליחה מכל מי שלא הזכרתי.
במאמר מוסגר אציין שמקור ראשון הוקם אצלנו, בבית היוצר של פרסומי ישראל. אני הגיתי את שם העיתון ׳מקור ראשון׳ שאומץ על ידי העורך הראשון מאיר עוזיאל (שרצה לקרא לו ׳מקור׳, ואני חששתי מקונוטציה ל׳מקור׳ שאינו טהור). מתוך המשרד שלנו גייסנו את עשרת אלפי המנויים הראשונים. מטעמי חיסכון, בימיה הראשונים, ישבה המערכת של העיתון אצלנו במשרד. גליונות ה׳אב טיפוס׳ עוצבו ויוצרו בסטודיו של פרסומי ישראל.
ונחזור לעפרה: נזכרתי בתקופה בה התנדבתי במטה המאבק נגד הסכמי ׳השלום׳ של קיסנג׳ר, שכללו נסיגה מסוכנת מחצי האי סיני והותירו אותנו ללא עומק הגנה אסטרטגי. המטה נוהל על ידי מורי ורבי הרב יהודה חזני זצ״ל. במסגרת תפקידי הייתי צריך להכין טקסטים למודעות. קיבלתי מידע חם, שבאחד הקראוונים בעפרה מתגורר פובליציסט צעיר מאד, ששלח את ידו בכתיבת מאמרים והיה שופע רעיונות יצירתיים, ששמו אורי אורבך. נפגשתי איתו והתיידדנו. אורי אורבך קיבל את הצעתי הצנועה וכמיטב המוזה ששרתה עליו, הגה וניסח עבור ׳המטה לעצירת הנסיגה מסיני׳ סיסמאות, כרזות, מודעות, שלטים וכו׳. הכל נעשה בהומור ובחיוך מאופק, שהיה כל כך אופייני לבחור הרווק היצירתי והכשרוני הזה.
הרב יהודה חזני ע״ה, היה תלמיד חכם מובהק, עניו, צנוע, שזכה גם להיות מתלמידיו האהובים והקרובים של הרב צבי יהודה קוק. בזכות כשרונו לארגן אירועים והפגנות ענק, הרצי״ק כינה אותו בחיבה – ׳מקהיל קהילות׳. הרב חזני היה יצירתי מאד, שובב, פורה ומוכשר, לא פחות מכל רעיונאי שהכרתי.
כשהתעורר החשש שהממשלה תדבר עם אש״ף, הרב חזני הגה רעיון מבריק וביקש לייצר בובה ענקית, בגובה של כ-3 קומות של בניין מגורים, בדמותו של רב המחבלים – הרוצח – יאסר ערפאת ימ״ש. כדי לצייר ולייצר את הבובה בדמותו הגרוטסקית של רב המרצחים חיפשנו צייר ימני מוכשר שיירתם לפרוייקט המאתגר. את הצייר הזה מצאנו כמובן בעפרה. נודע לנו שבעפרה גר צייר אגדי, שיצר בין השאר לחברות ׳מארוול׳ ו׳די-סי קומיקס׳ דמויות מצוירות המפורסמות בכל העולם לסדרות הקומיקס ׳באטמן׳, שהיה מעין ׳אח חורג׳ לדמותו של ספיידרמן, כוכב הקומיקס המפורסם בעולם. נסענו שוב לעפרה כדי לפגוש את הצייר המוכשר מיכאל נצר, יליד לבנון, ממוצא דרוזי, שהתגייר וחזר בתשובה, צייר מוכשר בטירוף, שהגיע מאמריקה והתאהב בעפרה. נצר הסכים להתגייס למשימה המשוגעת של הרב חזני. ההפקה הייתה מסובכת. הבובה הענקית הושכבה בין הקראוונים לסלעים של עפרה ומיכאל נשכב על המלאכה. ימים רבים לקח לו לצייר את דמותו של ערפאת כקריקטורה ע נ ק י ת, כשעל פניה הגרוטסקיים מרוח חיוך ענק ודוחה, שמביע שמחת ניצחון, תוך שהדמות של ערפאת מרימה את זרועה בספק ׳מועל יד׳ ומצביעה באצבעותיה השמנות בתנועת ׳וי׳, שמביעה גם היא אות ניצחון. כל זה כדי ללמד כמה שמחים המחבלים, שונאי ישראל, על קיום תוכנית הכניעה המופקרת. (מיכאל עמל באותם שנים על ייצור כוכב קומיקס ישראלי, גיבור על ציוני, בשם ׳אורי און׳).
במאמץ רב שכרנו מנוף ענק שהיה שייך ליהודי אוהב הארץ, שהסכים להרים את בובת הענק מאדמת עפרה ולהניף אותה מול מלון הילטון בירושלים, שם שהה באותו זמן שר החוץ האמריקאי שולץ, שלחץ על ישראל לעשות הסכמי כניעה עם אש״ף, בראשות רב המרצחים. הבובה הענקית משכה את לב התקשורת המקומית והזרה ויצרה תהודה ששיקפה את התנגדות הציבור השפוי להסכם המסוכן. לאור ההצלחה שלנו, המשטרה הכריזה על אזור המלון כ׳שטח סגור׳. שלא כמו בהפגנות בקפלן, המשטרה הרחיקה אותנו יחד עם כל מפגיני הימין.
ונחזור לכור ההיתוך היצירתי בעפרה: עמית סגל, שנולד וגדל בעפרה, (בנו של חגי סגל הסופר המוערך והעורך המיתולוגי של מקור ראשון, מוותיקי עפרה), הצטרף לפאנל באודיטוריום והוסיף מבט מקיף ונוקב על התקשורת הימנית – ׳אז והיום׳. והנה לראשונה על במה אחת, מול כאלף תושבים ואורחים שגדשו את האולם, עלו נציגי ערוץ 14 עם פרשן ערוץ 12 והגיעו להסכמות כמעט על כל הנושאים השנויים במחלוקת. עמית הדגיש שחל מהפך בגישה של אנשי התקשורת בימין, שלא כמו בתקופתו של ישראל הראל. באותה תקופה, להבנתו של עמית סגל, אנשי הימין השתוקקו ל׳הכרה׳ של אנשי השמאל. הם נפגשו איתם והתרפסו בפניהם לשווא, כדי שיכירו בהם כשווים בין שווים. כיום הגישה אחרת, כך הוסכם על הבמה המאוחדת, התקשורת הימנית לא מוכנה יותר להיות היפים ולא המתייפיפים באוהלי יפת…
השמאל נלחם את מלחמת הברבור שלו. הימין בא עם האמת שלו, שהתגלתה בשמחת תורה כיחידה המכוונת אל האמת ואל המשך הרעיון הציוני, היהודי והדמוקרטי.
03
מיליון על המפה
לפני יותר מ-30 שנה הפקתי קמפיין ענק עבור יעקב כ״ץ – כצל׳ה, ממייסדי בית אל. הסיסמא שלי שהובילה את הקמפיין הייתה קצת דמיונית לאותה תקופה: ׳מיליון על המפה׳… כצל׳ה, כדרכו התעקש על קמפיין עם תעוזה וחזון. הוא גייס תרומות למימון שכירת מאות אוטובוסים, שיביאו אורחים מגוש דן ומכל הארץ לסיור של יום אחד ברחבי יו״ש. הסיורים ניתנו בתשלום סמלי במספר מסלולים, לפי בחירת המטייל, גדושים באהבת הארץ ובציונות. הכוונה הייתה לחשוף את הציבור הרחב למפעל ההתיישבות המופלא ולשכיות החמדה של ארץ ישראל ללא ׳התיווך׳ המעוות של מכונת התרעלה והנדסת התודעה של התקשורת ׳האוהדת׳…
בחדרון קטן ליד משרדי אמנה בשכונת גבעת המבתר בירושלים, הקמנו מטה להרשמת המטיילים ולהפקת הסיורים.
הכרתי שם בחור צעיר, תמיר, חייכן ודינמי ששמו דודו סעדה. דודו שימש באותם ימים כעוזרו הנאמן של כצל״ה. יחד פעלנו למימוש החלום של כצל״ה. הסלוגן היה דו משמעי, מיליון תיירים שיבואו לבקר ביו״ש שימשכו מיליון יהודים להתיישב במרכז הארץ היפה בעולם. המטרה הייתה ונותרה להסיר את מחיצות המשטמה ולהתגבר על הדעות הקדומות, מתוך אמונה שרבים מהמטיילים יזכו לשפר את התדמית שהתקבעה אצלם. לא היה ספק שמי שייחשף לאוצרות הטבע ואיכות הקהילה של המיישבים יגבש דעה אוהדת ואולי אף ישקול להתיישב בחלקת הארץ היפה, הירוקה והרוויה בהיסטוריה יהודית תנ״כית.
האוטובוסים עמוסי התיירים, מותגו על ידי ׳פרסומי ישראל׳ בסיסמא: ׳מיליון על המפה׳. הסיורים היומיים התכופים היוו מהפך מרענן בנוף ההתיישבותי ושידרו למתיישבים הוותיקים הרבה חזון, אופטימיות ותקווה.
אין ספק שהקמפיין הצליח, החזון של כצל״ה הפך למציאות והתוצאות מדברות בעד עצמן.
04
עפרה, סיני ועזה כמשל
ההתקפה הרצחנית של המחבלים על הקיבוצים בשמחת תורה לימדה אותנו כמה שיעורים חשובים:
א. התיישבות מונעת אסון – אנשי השב״כ מדגישים שוב ושוב כי מאז ההתנתקות הם לא היו מסוגלים לגייס משת״פים בעזה כי בהעדר יישובים יהודיים ברצועה, לא הייתה להם גישה חופשית לקיני המחבלים ולכן לא הייתה להם כל אפשרות להשיג מידע חם ועדכני מהשטח הרותח.
ב. יישובי הספר הם הבטן הרכה, שק האיגרוף וחומת ההגנה בפני הר הגעש הטרוריסטי שמתפרץ מפעם לפעם בעזה וביו״ש ומאיים להגיע ליישובי גוש דן והשפלה. לכן חייבים לייצר בכוח הזרוע אזורים סטריליים ממחבלים וממשתפי פעולה בכל רצועת עזה, בכל איזורי יו״ש, בדרום הר חברון, בלבנון ובגולן. זאת, כדי למנוע חדירה של רוצחים לתוך היישובים השלווים שלנו.
ג. גם היום, לאחר מה שספגנו בשמחת תורה ותוך כדי התעללות המחבלים בחטופים היקרים שלנו, כמעט כל אמצעי התקשורת ממשיכים להפיץ את הארס שלהם בעוצמה רבה, כדי להמשיך ולהנדס את תודעת הציבור בארץ ובעולם להמשיך ולאחוז חזק בקונספציה הישנה. הם ממשיכים להזות ולטעון שיש לנו עם מי לדבר על ׳דו קיום׳, על ׳שתי מדינות לשני עמים׳ ועל הרגעת המחבלים על ידי הטבות וויתורים טריטוריאליים. הם טוענים שהממשלה היא שמעכבת את שחרור המחבלים. התקשורת הישראלית מיישרת קו עם הגרועים שבאנטישמים ודורשת כניעה מוחלטת של המותקף במקום לדרוש את חיסולו המוחלט של התוקף.
שמחת תורה לא שינתה את דעתם הסטגנטית. רוב אנשי התקשורת והאליטה המשפטית, מלבד יחידי סגולה שהתפקחו, לא רוצים לקלוט שהאסון הבא מחכה לנו מעבר לפינה. מחבלי יו״ש מצהירים בגלוי שהם מחכים להזדמנות קרובה, כדי לתקוף אותנו מתוך שכם, ג׳נין ומחנות הפליטים, באחד מחגי היהודים. לכן צה״ל עושה עכשיו, סוף סוף, עבודה קשה ומאומצת לגילוי ולהשמדת חוליות המחבלים, ביו״ש ועוזריהם.
ד. רק יישובים כמו כפר דרום ונצרים יכולים לתת לנו עומק אסטרטגי ועוצמה מודיעינית שתאפשר היערכות הגנתית והתקפית כוללת של הצבא, השב״כ וכוחות הביטחון, ותאפשר מוכנות ועירנות למניעת ולבלימת כל תרחיש מסוכן.
שבת שלום של ישועות קרובות. ניצחונות קרובים. לחימה חכמה ונחושה של כל כוחותינו בים באוויר וביבשה. חיסול הסכנות המאיימות על חיינו. חיסול המחבלים וחיסול שולחיהם באיראן בטורקיה ובמצרים. שיחרור החטופים בכח הזרוע. מזור לפצועים וניצחון ללוחמים. ■
לתגובות בעניין ליווי משפחות פצועים
כיתבו ישירות למייל שלי –
manager@pisrael.com
