וכי יצחק לא ידע מיהו עשו? קשה לומר שהוא היה כל כך עיור עד שלא ראה את אופיו של בנו. קשה גם להעלות מחשבה תמוהה, שהציד שהאכיל אותו עשו, פיתה אותו להעניק לו את ברכתו היחידה, הרי התורה עצמה כותבת מה היה יחס יצחק לנישואי בנו עשו עם נשים חיתיות 'ותהיינה מורת רוח ליצחק ולרבקה'. כשרואים את יחסו של יצחק לעשיו לעומת יחסה של רבקה, יאמר האומר שיצחק לא הביט במציאות, לדעתי אנו צריכים להתבונן ולהבין את המבט של יצחק.
ליצחק היתה גישה חדשה, בשורה שלא הופיעה בתקופת אברהם. במקום להמשיך מסלול של ברירה בו בן אחד ממשיך והאחר נדחה לגמרי, בחר יצחק בשיטה שתכיל את שני בניו יחד, כל אחד בברכה המתאימה לו. אך איזו ברכה אפשר להעניק לעשו?
את ברכת אברהם, הזרע והארץ, ודאי שלא רצה להעניק לעשו, שכן הוא אינו ממשיך את דרך הסבא, דרך שבזכותה קיבל אברהם את הברכה מה' – "עקב אשר שמע אברהם בקולי, וישמור משמרתי מצוותי חוקותי ותורותי". אמנם, יצחק אכן רצה להעניק לעשו ברכת "רוב דגן ותירוש, יעבדוך עמים וישתחוו לך לאומים", את ברכות השגשוג הכלכלי, השלטון והעוצמה צבאית. ליעקב נתן יצחק – בכוונה מלאה – את ברכת אברהם "ויתן לך את ברכת אברהם, לך ולזרעך אתך, לרשתך את ארץ מגורך אשר נתן א-לוקים לאברהם".
חזונו של יצחק היה, שיעקב ועשו יתפקדו יחדיו כשני שבטים, כיעוד של יהודה וישראל, מתוך השלמה ושיתוף, וגם כדי לקרב את עשו. כמה היינו מתעצמים אם עשו היה עומד לצידנו? חלום מעולם אחר, עולם שהיה קרוב. מעניין איך היתה נראית ההיסטוריה מאז ועד היום?
על פניו הייתי אומר, שעתיד אפשר לבנות עם כל אחד, רק לא עם עשו. מעניין שחז"ל חושבים אחרת ומבטאים זאת באופן נחרץ. מספרת הגמרא בפרק חלק כי הנסיכה תמנע, רצתה להתגייר עד כדי כך שהייתה מוכנה להיות שפחה לאבותינו, העיקר שתשתייך לבית אברהם. אברהם לא קיבלה וכן יצחק. בלית ברירה הלכה והייתה פילגש לאליפז בן עשיו. לימים נולד ממנה עמלק שציער קשות את ישראל. שאלו חכמים מדוע נולד רשע זה? וענו 'שלא היה להם להרחיקה' – שלא היה לאבותינו לדחות את תמנע ממורשתם, אלא לתת לה מקום. גם פה נשאל, כיצד הייתה נראית ההיסטוריה שלנו ללא עמלק? נתבונן כיצד הגיב יצחק לתמרונים של רבקה ויעקב, שבחרו להמשיך בדרך הברירה בה עשו ידחה. תגובתו היתה זהה לתגובתו כלפי נישואי עשו – הכלה. יצחק יודע להקשיב למציאות, לחוות את התקוות, וגם לספוג את האכזבה והכישלון. הוא יודע להמתין, לחכות בסבלנות – מתוך אמונה. כשהוא לא מצליח לממש את חזונו בגלל התנגדות אשתו ובנו, הוא דבק באמונתו. תכניתו של יצחק סוכלה, אבל רק באופן זמני. אחרי הרבה משברים אימץ יעקב את חזונו של יצחק ואף הוציא אותו לפועל. הוא ברך את כל בניו, וכלל את כולנו בעתיד של עם ישראל. ברוך ה' שאנחנו עם אחד, רבגוני במחשבות ובאופי. שוני קצת מקשה, אך מיועד להביא ברכה גדולה לכולנו
