ישי לפידות, זמר ואיש תקשורת
אבא
הרב אהרן לפידות, היה רב צבאי שנים רבות עד שפרש. כיום הוא רב קהילה בפתח תקווה ואיש עזרה פסיכולוגית בשניידר, שמסייע לאנשים שמגיעים למיון ילדים. אבא זה התמרור, המצפן, הבסיס. כל החיים אני רוצה ללכת בדרכיו. בגיל צעיר אמר לי אבא שהחליט שכל חייו יעסוק בתורה ונראה שהצליח בזה. תמיד יושב עם ספר וזה מרשים.
אמא
מרים לפידות, כל החיים הייתה מורה ואשת חינוך. הדבר הכי גדול שהרשים אותי כל חיי זו האינטילגנציה שלה, אין שאלה אחת ששאלתי אותה ולא ידעה לענות לי תשובה עם הבנה בכל תחום. בתור ילד הייתה ממלאת את הבית בספרים. לי היו הפרעות קשב וריכוז, וכל המקומות שהגעתי אליהם, כולל כתיבת טורים והגשת תוכניות ברדיו ובטלוויזיה זה בזכות הקריאה שהיא הכניסה לי.
החצי השני
סלין, מורה לאומנות ומעצבת פנים. התחתנו בסוג של שידוך, אחרי שזוג חברים הציעו שנצא. נשבעתי שזה יהיה הבליינד-דייט האחרון שלי, כי לא היה לי רישיון והגעתי עד לנתניה באוטובוסים, ובאמת זה היה האחרון. אני אסכם את מה שיש לי לומר עליה במשפט אחד, הכי יפה, שאמר פעם רבי עקיבא “שלי ושלכם שלה”.
בני ברק
נולדתי באבן שמואל, אבל בגיל 4 עברנו לבני ברק, ליד הסבים והסבתות. בלי כוונה הגענו למרכז הצ’ולנט, מצד אחד הרב וואזנר ומצד שני הרב לפקוביץ. גרנו צמוד לישיבת פונוביז’ והכל קרה מתחת לחלון של הבית – הלוויות, עצרות, אירועים יוצאי דופן. הלכתי ללמוד בתלמוד תורה ואחר כך לישיבה קטנה “אור ישראל”. אחיות שלי הלכו ללוסטיג ואחר כך לאולפנית בהר”ן. כל אחד בבית בחר את הדרך שלו. אחת התחרדה והגיעה לאופקים ואחרים זרמו לציבור הדתי לאומי. ההורים נתנו לכל אחד לבחור מה שטוב לו. אני הלכתי לישיבת אור ישראל ומשם לישיבת ירוחם של הרב רפאל טיקוצ’ינסקי.
צבא
בסיום הישיבה התגייסתי ושירתתי 3 שנים כמורה חייל בכל הארץ. בהמשך עשיתי מילואים שהתחילו בגולני ואז הפכתי לאיש קשר למשפחות חללים.
משפחת השכול
אני מכיר את משפחת השכול הצה”לית מילדותי. אבא היה בקשר עם משפחות שכולות כחלק מתפקידו וכל טיול שנתי עם אבא היה גם מפגש עם משפחות שכולות, מבאר שבע ועד הצפון. ראיתי הורים שכולים מגיל אפס, ינקתי את זה, והחיבור אליהם דיבר אלי תמיד. זה תפקיד מאד מאד רגיש, שמשאיר חריטה בנפש. קשה מאד להתמיד בו, אבל עד היום כשזקוקים לי אני שם.
הייתי פעם באיזו אזכרה של משפחה וניגשה אלי אמא שכולה והייתי בטוח שהיא הולכת לגדף אותי עכשיו שאני חרדי משתמט. אבל היא אמרה לי שמכירה אותי מהטלוויזיה ומאז שהבן שלה נפל כל שמחה וחיוך אצלה מאולצים, “אבל כשאני רואה אותך בטלוויזיה מופיע עם הלהקה ושר אני מצליחה לשמוח”. אמרתי לעצמי שכל הדם, יזע ודמעות של העבודה במוזיקה שוות רק בשביל האמא הזו.
מוזיקה
בשנים הראשונות במוזיקה הייתי מאחורי הקלעים. הפקתי עם עם כל הגדולים, מדרכי בן דוד, יידל ועוד, אבל לא חלמתי להיות זמר בעצמי. שנה אחרי החתונה, החלטתי לעשות מוזיקה אלקטרונית אמיתית, שפרצה לעולם בשנות התשעים. עד אז חיקינו כלים אמיתיים, רק עשינו אותם אלקטרונית. יחד עם אריה ברונר, חבר יקר ושותף לעבודה המוזיקלית, הוצאנו שני שירים “ירושלם” ועוד שיר שנקרא “אוי אוי אוי”. זה היה מאד חדשני באותם ימים.
אריווזיון
במחווה חצי קומית שלחנו את זה לערוץ הראשון לתחרות של קדם הארוויזיון והתקבלנו. הייתה כותרת ענקית בידיעות אחרונות שלראשונה להקה חרדית מתמודדת בשיא הרייטינג של הטלוויזיה הישראלית, באותם ימים. סיימנו במקום החמישי ומיד קיבלנו כתבה במוסף “שבע ימים”. בהמשך הפכנו לאורחים קבועים אצל דן שילטון ודודו טופז, תוכניות הדגל של אותם ימים. כשדן שילון ירד מהמסך הייתה כתבה שהלהקות הכי מוזמנות אצלו היו אתניקס ואוף שימחעס.
אוף שימחעס
בתרגום לעברית זה “בשמחות”. הלהקה הזו הצליחה להביא אותי לכל העולם, לכל מקום שיש קוקה קולה וחב”ד – וחב”ד זה היה החלק המעניין. משם המשכתי להקמה של “קינדלרך” ו”צמד ילד”.
עלה קטן שלי
הרבה מאד שנים אני מלחין שירים, שחלק גדול מהם הפכו ללהיטים. חלק מהשירים פחות אנשים פחות יודעים שאני הלחנתי. למשל “מודה אני” של פריד, “הוא יגאל אותנו”, וגם “קווי השם יחליפו כח” של דדי גראוכר, “אלא שיהיו מקבלים זה מזה” של יידל, ועוד הרבה שירים שזכיתי להלחין בסייעתא דשמיא.
באמת השיר שהצליח להגיע להכי הרבה אנשים הוא “עלה קטן שלי”. שמעתי סיפורים על אנשים שהתרגשו מהשיר הזה, אם זה אנשי עדות באושוויץ, רמטכ”לים בקברי נרצחים בשואה, קשישים שחוגגים להם יומולדת, או ילדים שמאושפזים בבתי רפואה. זה מאד מרגש. אני כמובן חייב קרדיט ענק ליובל סטופל על הפקה המוזיקלית של השיר ולשירה המדהימה של אברהם פריד, שמבצע אותו עם המון רגש.
⋅ ⋅ ⋅
אישי בשישי
כיוון שאני דעתן התחלתי תוכנית אישית ברדיו ששודרה בקול חי מעל 20 שנה. לפני שנה עברתי לקול ברמה, וגם השקתי תוכנית קול פליי במוצ”ש. עם תקופת הקורונה וסגירת הבמות התחלתי לכתוב גם שני טורים בעיתונים וגם תוכנית קבועה בהידברות של ילדים ונוער.
הידברות
התוכנית בערוץ הידברות התחילה מתוך “שלא לשמה”, כי בתחילת הקורונה חיפשתי אפיק במקום הבמות שנסגרו. בפועל זה הפך לאהבה גדולה. אני מגיש כל יום תוכנית לילדים ונוער, שמאתגרת מאד, אבל גם מתגמלת מאד, כי ילדים זה קהל ללא משוא פנים. התוכנית הזו התחילה בסיוע קרן דניאלי, שתומכת בכל דבר של תרבות יהודית ומגיע להם שאפו גדול.
חצי חרדי, חצי דתי לאומי
אני לא מגדיר את עצמי. אני מגיע מבית חצי מפדל”קני חצי פא”יניקי, הסתובבתי בכל העולמות ואני מנסה לקחת מכל ציבור את הטוב שבו ולא לבטל גם את הטוב שיש באחר. היום השוליים התרחבו, הגבולות התרבו וזה מה שיפה בדור שלנו. אני אדם שמנסה לקיים תרי”ג מצוות ולפעמים הולך לו…
1. שיר שגרם לך לבכות לאחרונה?
שיר של הזמר שרגי גשטטנר ז”ל מהרוגי מרון, שהיה חבר וידיד טוב. היה לו שיר שלא הכרתי ושמעתי פעם ראשונה כדי לבצע אותו באירוע לזכר הרוגי מרון. שרגי היה בחור מדהים והייתי שם במרון באותו ערב ויצאתי שעה לפני האסון ולא התראינו. לכן השיר הזה הצליח לגעת בי.
2. נותנים לך יומיים לבזבז מה אתה עושה איתם?
יום אחד חוזר לישיבה הקטנה שלי ב”אור ישראל” וביום השני מגיע עם אישורים לבסיס חצור או תל נוף להיות על המסלול 24 שעות.
3. אתה מקבל כרטיס פתוח לכל העולם, לאיזה יעד אתה טס?
הייתי בכל העולם, אבל אם נדבר על מקום שעוד לא הייתי בו והטיסה לשם מפחידה אותי בגלל משך הזמן זו אוסטרליה. עוד לא הספקתי.
4. אחרי איזה דף פייסבוק אתה עוקב?
עוקב אחרי הרבה. אבל אין מה לעשות אני משוגע על חנוך דאום. מכיר אותו אישית ומה שקוסם לי בו זה שקצת בדומה אלי הוא משוגע אמיתי שמצליח להתפרנס מזה. בניגוד אלי הוא גם גאון ☺
5. איך אתה קובע עיתים לתורה?
מי שהחזיר לי את אהבת הלימוד שחסרה בי שנים זה צורי לביא, משפטן מבריק שאנחנו מתפללים באותו בית הכנסת וכל שבוע אחרי התפילה יש לנו קבוצה גדולה שלומדים איתו. עכשיו אנחנו במסכת גיטין והשיעורים שלו הם חוויה אינטלקטואלית ופשוט תענוג צרוף.
