המשטרה עומדת בשבועות האחרונים תחת מתקפה בעקבות סידרת התחקירים המטלטלים שלפיהם היא עקבה אחרי אנשי מפתח, בין השאר סביב עדים ממשפט נתניהו. השבוע נחשף טפח נוסף ולפיו ראשי ערים, מנכ"לי משרדי ממשלה, פעילים חברתיים ועוד רבים גם עמדו תחת מעקב זה. ברור לכל כי מדינת ישראל, אשר מתהדרת בכך שהיא דמוקרטיה היחידה במזרח התיכון ואחת ממעצמות הסייבר הגדולות בעולם, לא יכולה להשתמש בכלי הטכנולוגיה השונים כדי לאסוף מידע על אזרחיה ללא כל פיקוח. לא ברור מי נתן את ההוראה לאסוף מידע על כל כך הרבה אזרחים, אך מה שבטוח שאסור שפרשייה זו תתאדה מהשטח. מהלכים מעין אלה לא מיטיבים עם אמון הציבור במשטרה ובראשיה.
אירועי השבועות האחרונים הזכירו לי איך לפני למעל לעשור, בשנת 2011, התפוצצה בישראל פרשייה שעסקה בדלף מידע – "פרשת האגרון". אז עובד באחד ממשרדי הממשלה העתיק את כל מרשם האוכלוסין של אזרחי ישראל והעביר אותו לכמה גורמים שיצרו מעין תוכנת חיפוש על 9 מיליון האזרחים והנפטרים שהיו באותה עת בארץ. חלק מהמגזרים הגדילו לעשות והשתמשו באותה תוכנת חיפוש כדי לקדם את עסקיהם ואף בדקו מידע אודות שידוכים פוטנציאלים לבני משפחתם. אותה פרשייה יצרה רעש מאוד גדול ולא בכדי. חשיפת המידע היוותה מכה קשה לכלל אזרחי ישראל מבלי שנתנו את הסכמתנו לשיתוף המידע. פרשת האגרון קרתה בעקבות מספר אזרחים שבחרו לעשות מעשה אך במקרה של פרשת פגסוס, המשטרה היא זו שביקשה לפעול שלא כחוק ולצבור מידע בדרך בעיתית. חיצי הביקורת שמופנים כלפי המשטרה בנושא זה מוצדקים בהחלט.
אז נכון, כולנו חיים בתוך עולם הרשתות החברתיות שבהן רובנו מעלים את הגיגנו לעיני כל אך דבר זה נעשה מתוך רצון אישי ופה, ללא כל סיבה ברורה נאסף מידע על רבים. השבוע, באולימפיאדת הצעקות השבועית, הפוליטיקאים משמאל ומימין צעקו גוועלד וחלקם אף דרשו להקים ועדת חקירה. גם אם ועדה כזו תקום או לא, ואפילו אם ישנו את נהלי גורמי האכיפה בנושא, השינוי סביב חשיפת פרטי המידע שאנחנו משווקים חייב להצטמצם. לא בטוח שזה יפסיק את המעקב של האח הגדול אחר כולנו אבל מה שבטוח הוא שזה עוד צעד בחזרה לשפיות של העולם האמיתי שבו אנו באמת צריכים לחיות.

לפני שנה בדיוק, כאשר בבתי הכנסת קראו את פרשת "משפטים", התפוצצה בקול רעש גדול "פרשת משפטים בושה" בה נעצרה עורכת דין דתייה במהלך השבת. כל חטאה היה כי היא השמיעה את דעתה כלפי היועץ המשפטי אביחי מנדבליט וקראה לו כי הוא צריך להתבייש. על פי גורמי האכיפה זו אמירה מספיק מאיימת כדי לעצור אותה, להביאה למשטרה בשבת, להיעצר מול ילדיה ולהיחקר באזהרה כאחרונת החשודות. לא פחות.
להגנת המשטרה ומנדלביט ניתן להגיד כי אותם הימים היו ימים מאוד רגישים סביב משפטו. נכתב ודובר על הסוגיה, אך נראה שהקלות בה בן אדם נעצר רק כי השמיע אמירה כזו או אחרת שלא נשמעה למישהו כמו שצריך מעוררת תהיות רבות.
רבים מדברים על חופש הביטוי וחשיבותו לשיח בישראל אך בפועל שוכחים כי חלק משמעותי ממנו טמון ביכולת להשמיע את דעתנו בלי מסננים כל עוד באמירות אלה לא התבצעה עבירה על החוק. כל בר דעת מבין כי צעקה מעין זו איננה עילה מספקת למעצר אלא אם כן אנחנו מחשיבים עצמנו לצפון קוריאה.
הרשתות החברתיות הצליחו לקדם לשיח הציבורי גם דעות שנדחקו בכלי התקשורת אך אותו מקרה לפני שנה הצליח לחדד עד כמה אפשר להתאים את אכיפת החוק לפי רצון המערכת. ת
אחרת אי אפשר להסביר את התעלמות רשויות האכיפה מקריאות יום יומיות ברשתות החברתיות הקוראות לפגוע בחיילי צה"ל ובמדינת ישראל.
מספיק היה לראות בשבוע שעבר אמירות מסיתות ברשת סביב נטיעות קק"ל בנגב כדי להבין שישנן אמירות שיבחנו תחת זכוכית מגדלת וישנן כאלה שיעברו תחת הרדאר.
מדינת ישראל חייבת לייצר מנגנון פעולה ברור נגד מי שמסית נגדה. אנחנו יודעים להילחם היטב במחבלים המחזיקים בכלי נשק ממשיים אך כושלים במאבק נגד הלוחמים בעט או המצייצים בטוויטר. זירת המאבק העיקרית לא נמצא רק למי שיש את הנשק הטוב ביותר, אלא בעיקר מי שנמצא ומשפיע ברשתות. מדינת ישראל חייבת לשים זאת בראש סדר היום שלה ולהקים מערך שינטר את המסיתים נגדה ובכך למנוע מאותם גורמים עויינים להמשיך ולהסית ולהתסיס את השטח.
המאבק עובר בשנים האחרונות יותר ויותר מהשטח אל המקלדת והרשת. גם לשם מדינת ישראל חייבת לגייס לשירותיה את הלוחמים הטובים ביותר.

בשבוע שעבר נערך בכנסת הדיון השני של שדולת הערים המעורבות אותו יזמו חברי הכנסת בצלאל סמוטריץ ושלמה קרעי. רבים חושבים כי כמו בארה"ב שבהן שדולות משנות מציאות ומשפיעות על סדר היום, כמו שדולת AIPAC השמרנית או כנגדה J Street בארץ, ישנן מאות שדולות שבעיקרן הן ריקות מתוכן. לאורך השנים, השדולה היחידה שבאמת הצליחה להשפיע על סדר היום היא שדולת א"י בכנסת שח"כ אורית סטרוק הייתה אחראית עליה הן כח"כית והן בתקופות שבהן לא כיהנה.
נראה, שעם כינונה של הכנסת ה-24, ישנה שדולה נוספת שמבקשת להשפיע על סדר היום הציבורי. הייתי בכינוס זה ונוכחתי לראות התייצבות מרשימה של חברים רבים מן הערים המעורבות. במבצע שומר החומות ועוד לפני כן, זכיתי לנהל תקשורתית וציבורית את מאבקם המוצדק של בני הגרעינים התורניים ברמלה, בנגב ובשכונות מרכזיות בלוד. חייבים לזכור כי מאבקים אלה הם לא רק של התושבים שם אלא של כולנו. מכונית שעולה באש בלוד במערכה הראשונה בשומר החומות סופה להיות מוצתת במערכה השנייה והשלישית בתל אביב ובגבעתיים.
נוכחתי לראות בשדולה חברים רבים מהערים המעורבות שבאו להשמיע בפעם המי יודע כמה את זעקתם הכל כך נכונה. איתם נכחו גורמים כמו ארגון "עד כאן" שסייעו אז וממשיכים לסייע כיום לאותם נפגעים מימי שומר החומות. ימי פרעות הם בדיוק הזמנים בהם מתגלה מי הם אנשי האמת שהינך הולך להילחם איתם ומי אלה אנשים שמבקשים להתפרנס מהסכסוך ורק ליהנות מפירות התהילה. כמי שרבים מבני משפחתו גרים בלוד ובערים מעורבות אחרות, יצא לי לראות את רבים מחבריי הטובים שם נאבקים באמת בשביל המקומות בהם בחרו לבנות את ביתם. בעכו זה היה יאיר קראוס, ברמלה הראל שוהם חבר מועצת העיר, בנגב אלה היו אורטל פרלמן שמואלי וג'ולי קייט מהפורום לקידום הנגב, ובלוד רבים וטובים, בין השאר: המשנה לראש העיר דאז נתנאל איזק, אנשי התקשורת שילה פריד, עפרה לקס, אסף גולן ועוד תושבים מובילים בלוד כמו דבורה גונן, ידידיה צוקרמן ועוד.
יחד עם זאת, בלוד צמח לו מנהיג חדש-ישן, כזה שהיה שם הרבה לפני כולם, מאיר ליוש. האיש שלא התבייש לצעוק במשך שנים הכי המלך הוא עירום. לא מתוך רצון לנגח אלא מתוך רצון אמיתי להילחם על הבית שלו. מאיר ואני שותפים לדרך ודרכנו הצטלבו פעמים רבות בפן המקצועי. תמיד מרגש לראות אנשי אמת שבאים להשמיע קול זעקה ולא מחפשים מיקרופונים אלא בעיקר מחפשים להוסיף אור ולהשמיע זעקת אמת. במהלך השנים, ובמיוחד בזמן שומר החומות, ביקשתי ממאיר פעמים רבות ללכת ולהשמיע את זעקת התושבים בתקשורת. הוא נאבק כדי שלא הוא יהיה האיש בפרונט, אלא העיר ומצבה, ולא השתמש במשבר כדי לקדם את עצמו.
משפט ידוע אומר כי: "תעבוד קשה בשקט, ההצלחה תעשה כבר רעש". במקרה של מאיר, זו הוכחה ניצחת לכך. מצדיע.

בשבועות האחרונים אנו עדים להמשך התופעה הקשה בה ישראל מאבדת את ריבונותה. מספיק היה לראות את מה שקורה בירושלים, בנגב ובערים המעורבות כדי להבין קורה בשטח. אוטובוסים מותקפים, יהודים נפצעים ונרצחים ברחובות ירושלים הבירה וגורמי שמאל קיצוניים קוראים ליהודים שלא לצעוד ברחבי ערים מרכזיות בישראל מפני החשש להרגזת בני המגזר הערבי. הגיע הזמן שלאחר 73 שנות עצמאות, ישראל לא תחשוש להיות ריבונה בארצה. במקביל לכל זה ואולי כתוצאה מכך, ממשלת ישראל הנוכחית מקדמת מדיניות ברורה להחלשת הריבונות. זה לא רק חוסר המשילות בנגב אלא בעיקר חוקים דרקוניים שמבקשים לטהר את השרץ. אחד מהם אושר השבוע בקריאה ראשונה בכנסת – חוק החשמל. אותו החוק מבקש לחבר באופן בטיחותי ישובים לא חוקיים לחשמל. לכאורה, צעד מבורך. רק שבפועל מה שקורה שמדינת ישראל במקום להילחם בתופעת הבנייה הבלתי חוקית, מאפשרת לאותם פורעי חוק לקבל תעודת כשרות על חשבון כולנו. מספיק לראות את האכיפה המוגברת של המנהל האזרחי כנגד מתיישבים ביהודה ושומרון כדי להבין שמשהו רע עובר פה בשטח.
בפועל, דין יצהר אינו דין כרהט בגלל שיקולי קואליציה צרים. לתוך אותו מכלול של חוסר ריבונות נכנסנו השבוע לסחרור נוסף לאחר הירי של לוחמי מג"ב במחבל בפיגוע בשער שכם. לקיחתם של השוטרים לחקירה במח"ש על כך שנטרלו את אותו מחבל היא תעודת עניות לכולנו. מביך היה לראות את אחד משרי מרצ יחד עם עוד כמה חברי כנסת מהשמאל הקיצוני אשר מבקשים לחקור את אותם לוחמי מג"ב. במקרה הזה, הלחץ הציבורי הגדול מחשש למקרה של אלאור עזריה נוסף, וגרם לכך שאותם גיבורים שוחררו עוד באותו ערב ושבו ליחידותיהם. מקרים אלה משקפים לנו מציאות בעייתית מאוד ולפיה נראה כי גורמים בישראל מפחדים לקחת ריבונות על מה שקורה כאן.
עד לפני שנה דברו על החלת הריבונות ביהודה ושומרון, אך לפני אותה הריבונות יש להחיל ריבונות בערים המעורבות, בהר הבית, בירושלים , בנגב וברהט. במידה ויאפשרו לאותם פורעים להרים ראש ולא יטפלו בכל מה שקורה בתוככי ישראל, נמצא את עצמנו במדינה אשר מאבדת עצמה לדעת. צריך להגיד את האמת, בעיות אלה לא התחילו בממשלה הנוכחית. גם בימי שלטון נתניהו בעיית המשילות הייתה חלק משמעותי מאובדן השליטה בארץ. בהרכב הממשלה הנוכחית פשוט לקחו את אותו מהלך צעד קדימה. מציאות בה שוטרים מפחדים להיכנס לשכונות וערים מסוימות מחשש שיפגעו משפיעה על כולנו לרעה.
את נושא הריבונות והשליטה בכוחות ניתן בהחלט ללמוד מגיבור פרשת השבוע שלנו – יוסף. בשעת משבר הוא לא פחד לגזור גזרות כלכליות קשות כדי לשלוט בכלכלה המצרית. רק פעולה נחושה שלו הצילה את מצרים. כעת, על הממשלה ללמוד קצת מאותו גיבור תנ"כי ולא לפחד לפעול בשיא מרצה וכוחה כדי להחזיר את המשילות לכל המקומות הנצרכים במדינת ישראל.

ימי החנוכה שאנו נמצאים בעיצומם מחדדים לנו שוב ושוב את המלחמה בתרבות הזרה שמבקשת להיכנס שוב ושוב אלינו. במהלך השנים, חלק מתרבויות אלה הצליחו להשפיע על הנעשה בעם ישראל והפילו ברשתן רבים. שבתאי צבי והמתיוונים הם רק חלק קטן מאותם יהודים שבחרו לעבור צד כי לא התאים להם להיות חלק משרשרת הדורות הישראלית. אותם מתיוונים לבשו ופשטו צורות שונות אך רעיונית הם לא השתנו. בפועל, כל מי שהפך את עורו וביטל את ערכי הנצח של עם ישראל תמורת נזיד עדשים חוטא בחטאם של אותם שבתאים/ מתיוונים.
אי אפשר להתעלם בהקשר זה למי שהלך נגד מצביעיו והפך את עורו תמורת כיסא עור צבי או ראשות ועדה כזו או אחרת. אם נישאל את אותם נבחרי ציבור, מבחינתם הם הצילו את הממלכה החשמונאית העכשוויות, הלא היא מדינת ישראל. יחד עם זאת, הממשלה הנוכחית על שלל מגרעותיה איננה ממשלת שמד כפי שיש מי שחושב כך. נכון, בהחלט את החושך יש לגרש והממשלה הזו איננה בדיוק ממשלה לאומית, אך לעומת אז, עם ישראל חזק ושולט בארצו. אם בתקופת החשמונאים חלקים בעם ישראל התיוונו, כיום, אותם חלקים שהפכו את עורם ועברו צד בדרך כה מהותית, הם מיעוט שבמיעוט. ההיסטוריה וסקרי דעת הקהל הם התשובה הנכונה לאותם גורמים.
נגד אותם כוחות, בכל דור ודור קם לנו "יהודה המכבי" העכשווי שלא מפחד לשאת את שם ה' בגרונו וליבו ולצאת למלחמה על האמת. נראה שבכנסת זו, המכבי התורן הוא עמיחי שיקלי, ההוא עם הכיפה השקופה שלא התבלבל להרים לפיד (תרתי משמע) נגד חבריו לסיעה. את ח"כ שיקלי אני מכיר שנים רבות ולזכותו יאמר תמיד שעמד בגאון על אמונתו ויהדותו ללא כחל ושרק.
הרבה יותר קל ונוח ללכת עם הזרם, לקבל תפקידים כאלה או אחרים ולספר לעצמך שאתה מציל את המולדת. יש כאלה שאפילו העזו להשוות עצמם לדוד המלך, לא פחות. לאורך השנים, דווקא המעטים שאמונת שרשרת הדורות הייתה בליבם, הם אלה שהצליחו לשמור על עם ישראל ותורת ישראל. הם תמיד התמודדו עם רדיפות עד מוות, פגיעה בשמם ובמשפחתם ומה לא. כיום, אותם "וירוסים" הם ה-תרופה נגד אותם אלה שאיבדו את הדרך. ברגע שמנהיג מבין שכוחו מגיע רק מאותה חולייה בשרשרת שאותה הוא נושא, הרי שמאבקו קשור ישירות לאבות האומה. מנהיגים נמדדים בדיוק בשמירה על ערכים אלה ולא בשיירת מכוניות שרד. אז למי שנפלה רוחו, אל חשש. המתיוונים מתקופת החשמונאים נעלמו כלא היו, אך את אותם אלה שנשאו בדגל האידיאולוגי, הרוח וההיסטוריה הישראלית שמרה ושומרת להם מקום של כבוד. נגד אותו חושך יש כיום אור חזק ובוהק. האור של עמיחי המכבי.

התקציב כבר עבר, ולכאורה ממשלה זו אמורה לשייט אל הארץ המובטחת. בפועל, רגע אחרי העברתו החלו הבקיעים בה להפוך לרעידת אדמה יום יומית. בנט היה בטוח שהוא יגיע למנוחה ולנחלה אך בפועל ההיסטוריה חוזרת על עצמה. במדינת ישראל רוב מוחלט של הממשלות נפלו בגלל בקיעים וחילוקי דעות ולא בגלל אי העברת תקציב. ראשונים אשר חפרו לעצמם את הבור השבוע היו אלה חברי ימינה. אחת הותקפה לכאורה בתחנת דלק (דבר שכמובן אם הוא נכון הוא חמור ביותר), אחרת השוותה את חברה לסיעה לוירוס על אף שששירת שנים בתפקידי לחימה, (מצדיע לך רס״ן עמיחי שיקלי!), ואחר אביו עלה לכותרות בחשד שאמר כי יתקוף פעיל ימין.
ימינה היא המיקרו קוסמוס לכל הממשלה הזו. מפלגה שאין לה הווה ובעיקר אין לה עתיד. חלק מחברי הממשלה תומכים בהפגנות האנריכיסטים בסופי שבוע וחלקם מתנגדים להם. כאשר מוסיפים את נציג המו״מ הישראלי שנשלח למלך ירדן מנסור עבאס כדי לדון בענייני הרש״פ, אנו מבינים שלא מדובר בממשלה שתמלא את ימיה.
לא מדובר רק בממשלת כלאיים אלא בממשלה שלא באמת יכולה לקדם שום דבר משמעותי. חברי ממשלה זו שהיו במדבר האופוזיציוני, טענו שהממשלה בראשה עמד נתניהו היא ממשלת שיתוק. בפועל, אנו רואים איך הם לא יכולים לקדם דבר. מספיק היה לראות את הקולות השונים שנשמעו מתוך הממשלה ערב העברת התקציב סביב תחקיר ארגון ״עד כאן״ שהתפרסם אצל איילה חסון בערוץ 13 ולפיו ישנם קשרים עבותים בין בכירי מפלגת רע״מ לאנשי חמאס בעזה כדי להבין שמוסי רז ושרן השכל לא יכולים לשבת יחד בעולם נורמלי.
הדבק היחידי שקיים בממשלה זו הוא איך לא – נתניהו. גם לאחר שהודח, הוא מי שמאחד את ראשיה. החוק שאושר פה אחד השבוע בממשלה מראה כי נתניהו הוא זה שממשיך לשלוט בשיח הציבורי בישראל. מצער לראות איך רובן המוחלט של חברי הכנסת בממשלה הזו לא נבחרו בבחירות מקדימות וחלקם אף הפסיד בבחירות במפלגות האם שלהם (סער בליכוד, אורבך בבית היהודי). בפועל, הם חיפשו סידור עבודה והקימו מפלגות בדמותם, בצלמם ובשלטונם. יש לתהות איך דווקא אלה שלא נבחרו על ידי הציבור מבקשים בדרכים עקלקלות למנוע בחירתו של מי שזכה בכהונה על ידי מאות אלפי מתפקדים, בזכות ולא בחסד.
פרשת וישלח, אותה קוראים השבת, מציינת את הפסוק המיוחס ליעקב: ״קטונתי מכל החסדים ומכל האמת״. צניעות זו שאפיינה את יעקב אבינו חייבת להיות אצל כל מי שמבקש להנהיג ציבור. קפיצה מאולפן לאולפן ומפרסום לפרסום בזחיחות ובעיקר כאשר אין מה למכור לציבור באמת, מנוגדת לרוח אבי האומה הישראלית. זהו מסר חשוב לחברי הממשלה לאחר התקציב ולאחרים המבקשים למצוא לעצמם מלוכה ובסוף ישארו גם ללא האתונות. 

אחרי החגים כבר כאן. תפילות הימים הנוראים בהן כל אחד מאיתנו התפלל לשנה טובה יותר היו הכנה טובה לקראת השנה שלפתחנו. אז נכון, אמנם שנת השמיטה החלה וכולנו השתדלנו לשמוט מחיינו רעיונות ואישים לא טובים שליוו אותנו עד כה אבל לצערנו בכל מה שקשור לממשלה הנוכחית, לא השתנה דבר. לבנתיים. שרי הממשלה הזו לא שומטים לרגע את כיסאותיהם כי גם הם יודעים שחזרתם לעור הצבי של כורסאות ממשלת הכלבו הזו לא תהיה כל כך מהירה. את תמצית השבוע הפוליטי כולנו יודעים. הוא החל בראש הממשלה אשר העדיף להשתלח מעל בימת האו"ם בראשי משרד הבריאות, המשיך בשרי מר"צ שצעדו אחד אחרי השני אל השקיעה לפגישה עם אבו מאזן כאילו אין לנו אלפי חולי קורונה חדשים ביום וכלל בתווך ביקור של ראש הממשלה החליפי בבחריין תוך ניכוס ההישג המדיני הכביר הזה אליו כאילו מי שלא הביא אותו היה בנימין נתניהו.
מושב הכנסת נפתח השבוע עם ממשלת שמאל מלווה בעלי תאנה ימניים אך סיכוי לא מבוטל שנסיים אותו עם ממשלת ימין בראשות בני גנץ. כן, כנראה שהתקציב יעבור בזכות דמי החסות "הקטנים" למנסור עבאס בסך 53 מיליארד שקלים וחסדיהם של חברי הרשימה המשותפת, אך סיכוי יותר סביר שלאחר מכן גנץ יחשב מסלול מחדש, ויבקש להשתדרג למעמד מנהיג מדינת ישראל. ההוכחה הטובה לכך היא העמימות בה הוא מרבה להשתמש. אם תרצו, ראש ממשלה מהמרכז עם חברי כנסת מהימין. צריך להגיד את האמת, המהלך בו נתניהו החליט לפזר את הכנסת ולא לתת לגנץ את האפשרות להיכנס לראשות הממשלה איננו מוסרי אך מה שבנט בחר לעשות לאחר מכן איננו לגיטימי בשום קנה מידה.
נתניהו, אחרי תקופה כה ארוכה בראשות הממשלה, ממשיך להיאחז בקרנות המזבח הפוליטיים במקום לצאת לסבב הרצאות עולמי. אמנם הוא הודיע על כתיבת ספר חדש אך כל זאת במקביל לתפקידו כיו"ר האופוזיציה. גם הוא יודע שאחרי התקציב, אולי הוא לא יחזור להיות ראש ממשלה אלא רק חליפי, אבל הממשלה האופציונלית שתקום תהיה ממשלה בה הליכוד יחזור להגה השלטון וישמש כמפלגה הבכירה בקואליציה. במקרה כזה גנץ, כמו בנט היום, יהיה ראש ממשלה בטייטל, אך לא בפועל. כי הרי, מי ירצה לגרור את המדינה לבחירות חמישיות כאשר אפשר לקבל את ראשות הממשלה על מגש הכסף של מפלגת הליכוד.
בשבת זו נקרא את פרשת נח בה מסופר על המבול הקשה שבא לעולם. אף אחד מאיתנו אינו יודע מה יוליד יום עם הממשלה הנוכחית אך מה שבטוח הוא שהיונה ועלה הזית בפיה, בו יבואו.