01
כשהאביב מציץ בין העננים הכותל מתמלא במתפללים. בשבת כי תשא, בדרכי לכותל, עוד בטרם הפציעה קרן שמש ראשונה, פגשתי רצים רבים, שיצאו דחופים, להתאמן לקראת מרתון ירושלים הממשמש ובא.
בשער יפו פגשתי נחיל של ראשוני המתפללים, שסיימו זה עתה את תפילת ותיקין בכותל. הנץ המוקדם הוא עוד סימן המבשר על האביב הירושלמי. תרתי משמע.
צעירים רבים וביניהם בני ישבות הסדר נצפו בקהל. סימן מובהק לחופשות ולשחרור חלקי של אנשי המילואים.
שנה אחר שנה הכותל משמש ככור היתוך ומחבר במנייני התפילה המגוונים, יהודים מכל צבעי הקשת.
השמש האביבית זרחה גם השבת על מניינים שוקקים ומגוונים בשלל מתפללים. רק בכותל המערבי תוכלו לראות מגוון מלבב של יהודים מכל צבעי הקשת עומדים צפופים, כתף אל כתף, ומשתחווים רווחים.
חסידים עם ליטאים. סרוגים עם חרדים. ספרדים עם אשכנזים. לוחמים ושוטרים מתפללים עם רבנים ואברכים. תלמידי הר המור יחד עם תלמידי מרכז הרב. צעירים קמים לפני מבוגרים וילדים רכים אוחזים בכנף מעיל אביהם.
וכנ״ל גם בעזרת נשים.
אביא כאן רק דוגמא אחת, מייצגת, ממניין הנץ הוותיק והמבוקש, של איש הרובע המפורסם לתפארה, הרב ברוך גליס.
מבט מהיר חושף במניין הנפלא הזה, פסיפס עשיר של מתפללים קבועים, כולם עומדים כאן יחד, בלב אחד, סמוך למקום קודש הקודשים ביניהם – הרב האהוב, אליהו אלקסלסי, ראש הכולל הציוני בקבר רחל, כתף אל כתף עם אל״מ משה וויס, ראש ישיבת נתיב מאיר. הרב משה וייס הוא בוגר סיירת מטכ״ל ואחראי עכשיו על הכוחות המשולבים בפיקוד מרכז. בזווית העין תוכלו לזהות את איש החסד, ר׳ אפרים הולצברג, בנו של ר׳ שמחה הולצברג, אבי הפצועים, זצ״ל. ליד ר׳ אפרים ניצב בענווה, גדליה רוזובסקי, היועץ האסטרטגי של מפלגת ש״ס. במרחק כסא אחד מתפלל בלבוש חסידי מלא – ר׳ יוסי הקר, מהמפעל הירושלמי הוותיק והמפורסם – ׳הקר בשר׳. יחד איתם מתפללים, גרשון היימן, תלמיד חכם ליטאי, שהוא גם מנהל מעבדת שעטנז וגם עוזרו המסור של הרב אביגדור נבנצאל, שליט״א. סיפרתי לכם בעבר על ר׳ גרשון היימן, שבמשך שנים החזיק חנות בתוככי השוק הערבי, בואך שער יפו. בשבת, גרשון היה פותח את החנות ומגיש עוגות ויין לכל דיכפין מבאי הכותל, החפצים לעשות קידוש חפוז בתחילת דרכם הביתה. איתם, יחד, מתפללים בחורי ישיבות – חרדים, סרוגים, ספרדים ואשכנזים, מישיבות פורת יוסף, חברון, מרכז הרב, ישיבת הכותל, יקירי ירושלים, ישיבת קפלן, ישיבת וולפסון המפורסמת וגם תלמידים ואברכים חסידיים מישיבת גור. בכיסא הסמוך אליהם יושב הסרוג, הרב מנחם הכהן נוביק, רב היישוב ׳משכיות׳ בבקעת הירדן, לידו ניצב בענווה וביראה, אביו, ר׳ יוקי נוביק, הכהן, שבניו היקרים לוחמים עכשיו כאיש אחד במחבלים הארורים, בכל החזיתות. יוקי מתמיד ומקדים לתפילת ותיקין וצועד, כמוני, במשך כשעה, כל הדרך מקריית משה לכותל. יוקי הוא בעלים של מפעל היי-טק ידוע וותיק, שמעסיק רק יהודים יקרים. יוקי הוא גם איש חסד גדול.
לידו ניצבים כצוק איתן לוחמי משמר הגבול המשרתים במרחב העיר העתיקה, בזכותם אנו נהנים מצעידה בטוחה בכותל.
מידי יום וגם בשבת, צועדים אל הכותל, מכל קצוות העיר, בחורי ישיבה רבים לתפילת הנץ. זאת, לאחר שהתמידו ולמדו כל הלילה, במטרה לשמש ׳כיפת ברזל׳ לשלומם ולהצלחתם של לוחמי צה״ל.
כולם יחד מרבים תפילה לניצחון ולרפואת הפצועים והשבויים.
אחד השיאים במניין הנץ המופלא, היא ברכת הכוהנים, שהיא, כידוע מצווה דאורייתא. יוקי ובניו ועוד כעשרה כוהנים צדיקים, נושאים ידיהם בהתרגשות ובכוונה רבה, תוך שהם מברכים באהבה את באי הכותל ואת כל בית ישראל.
יש לי תחושה, דווקא כאן בכותל, שברכת הכוהנים, כמו כל הברכות בכותל, יוצאות מכיוון מקום קודש הקודשים ושורשיהן עמוקים ועבותים ויונקים מקרנות המזבח וממקור הברכות.
עם ישראל בתפארתו.
02
אין חולק שההתקפה הרצחנית של מחבלי החמאס על יישובי הנגב צריכה לעשות אצלנו חשבון נפש עמוק וייסודי.
אסור לנו, בשום אופן, לחזור אל טעויות העבר. לא מה שהיה, הוא שיהיה.
בדרך לכותל מניתי לעצמי כמה מהתחומים בהם אנו צריכים לפעול ולתקן, על מנת שנוכל לחיות יותר בבטחה בנחלת אבותינו.
עמלק בגימטרייה זה ׳ספק׳. בשלוש השנים האחרונות פרצנו את כל גבולות השיח בחברה הישראלית. שחטנו פרות קדושות והטלנו ספק בכל תחום שהיה בעבר מקודש על ידי רוב הציבור בארץ. לדוגמא – הגיוס לצה״ל, מניעת סירוב פקודה, איסור השתמטות, ערבות הדדית ואחוות אחים. במסגרת ׳שבירת הכלים׳ ההמונית, הוכנסו לראשונה מאז קום המדינה, ערבים לממשלה. התקפנו איש את רעהו על רקע נושאים, שאסור שיהיו שרויים בספק – יהדותנו, אחדותנו וזכותנו על הארץ.
העמלק האירני והחמאסי נכנס בספק הזה וביקש להכריע אותנו.
הקב״ה היה בעזרנו. רק בנס יצאנו מחוזקים מההתקפה בשמחת תורה. בניסי ניסים, המחבלים לא נכנסו לישיבה בשדרות, בה לומדים מאות בחורים וגם לא הצליחו לחדור למגדלי מגורים בנתיבות ובאשקלון. אני לא רוצה לדמיין מה היה קורה ומה הייתה תמונת המצב, הקשה שבעתיים, לולא קיבלנו שמירה מיוחדת מההשגחה האלוקית.
כניסת מחבלים למגדל מגורים אחד, חו״ח יכולה לרתק לפחות גדוד אחד של סיירת מובחרת, שתפעל בחירוף נפש, בלוחמה קשה מאד, בשטח בנוי )לש״ב), ועלולה לגבות, חו״ח, אין ספור קורבנות.
03
כשצעדתי לכותל בשבת, חשבתי על עשרת המשימות אותם עלינו לבצע מיידית על מנת שלא ניכשל שוב בהגנה על מדינת ישראל. לא אחדש לכם דבר. רק אמנה מה עבר מול עיני –
א. עלינו להוציא מהמחלוקות הפוליטיות את צה״ל ולהוציא מצה״ל מחלוקות כאלה.
ב. חייבים לאפשר לחובשי כיפות מוכשרים לטפס, באופן שוויוני, בסולם הדרגות ובסולם תפקידי הפיקוד הקרביים, להגיע לדרגות אלוף ויותר מזה. (ראה מקרה עופר וינטר)
ג. הממשלה צריכה לאפשר לצה״ל להשלים את המלאכה הקיומית של השמדת הכוח הצבאי של חמאס, חזבאללה, שלוחיהם ביו״ש ובערים המעורבות.
ד. תמונת הניצחון תהיה שחרור החטופים במבצע צבאי מבריק ובהשארת כוחות צה״ל בעזה, בדיר אל-בלח, בחאן יונס, ברפיח ובציר פילדלפי, כדי לשמור על הביטחון שלנו, מפני הרמת הראש של הנחש.
ה. כעומק ההתיישבות כך עומק ההגנה על גוש דן ועל הגליל והנגב. מצווה עלינו ליישב מחדש ׳יישובי מגן׳ בגוש קטיף ובצפון השומרון. לייסד נקודות התיישבות חדשות ביו״ש, בגליל, בנגב ובדרום הר חברון.
ו. למנוע מאיראן האגגית כל אפשרות לפיתוח נשק גרעיני. חייבים לעצור אותם מלהפעיל נגדנו מלחמה, שמתנהלת בעזרת זרועותיהם הארוכות ביו״ש, בסוריה, בלבנון, בטורקיה, בתימן ובעזה.
ז. שומה עלינו לפתח כושר ייצור של נשק רב ומתוחכם כדי לא לייצר שוב תלות מסוכנת במדינות זרות.
ח. חייבים לנתק מיד כל קשר עם ׳קרן וקסלר׳, מלכודת הדבש, שחשודה כמכשלה לכל חייל או אזרח. לעצור כל שיתוף פעולה ולבטל ׳הכשרת מפקדים׳ במסלולי ההדרכה המפוקפקים, הנתמכים על ידיה, בארץ ובעולם.
ט. להעמיד משאבים להכשרת אנשי תקשורת, אנשי הסברה ברשתות החברתיות ועורכי ויקיפדיה, בעלי יושרה פנימית, מוסר יהודי ורוח איתנה.
י. לתקצב ולעודד מחקרים לטיפול וריפוי לוחמים משותקים, נפגעי חוט שדרה.
וזו רק ההתחלה…
04
השבוע, הזדעזעתי לשמוע על פיגוע הדקירה הרצחני, שביצע מחבל, נער שפל, נגד יהודי בן 50 בלב ציריך, בשוויץ. הערבי צעק מוות ליהודים ודקר את הקורבן האומלל.
מאז מלחמת העולם השנייה שוויץ נחשבת לארץ ניטראלית, שלא מתערבת בסכסוכים צבאיים ואחרים.
לשוויץ אין כמעט צבא וגם למשטרה אין אתגרים גדולים. זאת, להבדיל ממדינות אחרות באירופה, שקלטו פליטים מוסלמים מכל ארצות ערב.
ליהודים ׳השלווים׳ בשוויץ אין נשק ואין שר נחוש ומסור כמו איתמר בן גביר, שיצייד אותם ברישיונות לשאת נשק הגנתי. והכי חשוב – אין להם משטרה או צבא יהודי, שיגנו עליהם בעת צרה.
לדידי, הפיגוע המחריד בשוויץ, ארץ שהיא כעין מפלט ליהודים, שחיפשו ׳חיים שקטים׳… הוא סימן מובהק, נוסף, שהמקום הבטוח ביותר לכל יהודי, הוא במדינת ישראל. זו היא קריאה אחרונה להוצאת הגלות מהיהודים והוצאת היהודים מהגלות. אות חרום לחיוניות קיבוץ הגלויות ביתר עוז.
שבת שלום של עמידה בגבורה מול לחצי העולם. רפואה לפצועים ולחטופים. הגברת האחדות והערבות ההדדית בעם ישראל. ■
לתגובות: manager@pisrael.com
