על פניו, ההסכם שנחתם השבוע בין טראמפ לבין איראן הוא דבר רע מאד וגם תמוה מאד.
ברור שאנחנו לא יודעים הכל. יכול להיות שלטראמפ (וביבי) עוד יש שפן גדול בכובע. אבל גם יכול להיות שיש להם שפן מתחת לכובע. ונכון לשעת כתיבת שורות אלה. ההסכם נראה רע מאד.
ואולם – יש כאן הזדמנות גדולה. זאת גם שעת המבחן הגדולה של מדינת ישראל, וגם ההזדמנות הגדולה.
עד עכשו, היה לנו שיתוף פעולה עם טראמפ, שהוא גם הזדמנות אבל יש בו גם סכנה גדולה.
מהי הסכנה? מי שחוסה בצילו של אדם אחר או של ממלכה אחרת – נעשה קטן ותלוי.
לכן צריך לנער אותנו. עכשו תבחן העצמאות שלנו. זה הזמן ללמוד לעמוד על רגלינו שלנו בעצמאות.
***
אז מה צריך לעשות עכשו? ראשית, להבהיר שאנחנו לא מחוייבים להסכם הזה. לא מול איראן וודאי שלא בשאר הגזרות. ונכון לזמן כתיבת הדברים האלה עושה רושם שממשלת ישראל אכן מבהירה זאת. לפחות בדברים.
שנית: לקבע את ההישגים הצבאיים שהשגנו עד כה. להחיל ריבונות ישראלית על יו"ש, או לפחות על שטחי C ושטחי החוות אם לא מעבר לכך, להחיל ריבונות ישראלית על החרמון, ועל השטח המוחזק בידינו בלבנון ובעזה, ולהבהיר שהם חלק ממדינת ישראל,…
ולהמשיך לדאוג למדינת ישראל.
***
ובעיקר: להבין את מה שהבנו כשהקמנו את המדינה: בטחוננו תלוי רק בנו. אין לנו להשען על אף גוי אלא לדאוג לעצמנו.
***
וכמובן: להשען על אבינו שבשמים.
טוב לחסות בה' מבטוח בנדיבים.
ומהבחינה הזאת: מה שקרה השבוע הוא הזדמנות גדולה. הזדמנות גדולה ללמוד לא להשען על אחרים, ולחזק את עצמאותנו. ■
